זרע יעקב קיח

ומכיר' יש שליח לד"ע וחייב המשלח דבשליחות יד כתיב על כל דבר פשע למ"ל שיכול אין לי אלא הוא אמר לעבדו ולשלחו מנין ת"ל על כל דבר פשע. וטביחה ומכירה דכתיב וטבחו או מכרו מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר תנא דבי ר' ישמעאל או לרבות את השליח

והא דתניא האומר לשליחו צא הרוג את הנפש הוא חייב ושולחיו פטור שמאי הזקן אמר משום חגי הנביא שולחיו חייב שנא' ואותו הרגת בחרב בני עמון מ"ט דשמאי הזקן קסבר דיש שליח לד"ע. ואבע"א לעולם ס"ל דאין שליח לד"ע ומאי חייב חייב בדיני שמים מכלל דת"ק סבר אפי' מדיני שמים נמי פטור בתמיה אלא דינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו ופירש"י דינא רבא וכו' לשמאי מיחייב בדינא רבה בעונש גדול ולת"ק לא מיחיב מענש כולי האי כהורג עצמו אלא כגורם. אמר רבא אם תימצי לומר סבר שמאי דיש שליח לד"ע מודה באומר לשלוחו צא בעול את הערוה או אכול את החלב שהוא חייב ושולחו ופטור שלא מצינו בכל התורה כילה זה נהנה וזה מתתייב ע"כ

ולענין הלכה הכי קי"ל בכל התורה כולה אין שליח לדב"ע חוץ ממעילה ושולח יד בפיקדון וטביחה ומכירה דבאלו יש שליח לדב"ע וכן פסק הרמב"ם ז"ל דין זה דאין שליח לדבר עבירה ודין טביחה ומכירה כתבו בפ"ג מה' גניבה ה' יו"ד. ודין שליחות יד בפיקדון כתבו בפ"ג מה' גזילה הי"א. ודין מעילה דקי"ל דיש שליח לדבר עבירה פסקו רבינו בפ"ז מה' מעילה ה"ב

ואולם במ"ש רבינו בפ"ז מה' מעילה ה"ב וז"ל ובכל התו' כילה אין שליח לדבר עבירה אלא במעילה לבדה וכו' תמיה לי טובא דאיך כתב דבכל התורה וכו' אלא במעילה והרי גם בשליחות יד ובטביחה ומכירה נמי יש שליח לדב"ע וליכא למימר דרבינו ס"ל דדוקא במעילה הוא דיש שליח לדבר עבירה אם לא בשלח"י וטביחה ומכירה שהרי כבר פסקם בהלכותיו כנז"ל וא"כ הכי הול"ל בכל התירה כולה אין של"ע אלא במעילה ושליחת יד וטביחה ומכירה לבד

ואחר החיפוש מצאתי ראיתי להרב עצמות יוסף ז"ל בסוגיין ולהרב מוהרימ"ט ז"ל בחידושיו על הרי"ף לקידושין בדל"ז ע"ד דהמה ראי כן תמהו על רבינו ז"ל כנז' וה' עצמות יוסף תירץ וז"ל ואפשר דה"ק בכל התורה כולה שלא בא הדבר מפורש אי שליח לדב"ע אלא במעילה שהרי במעילה לא בא הדבר כ"כ מפורש אלא בחטא חטא וכו' ע"כ. ודוחק

ולעד"ן דאפשר לתרץ במ"ש ה' עצמות יוסף שם אחר זה וז"ל ולמדנו דין מחודש בדיני המעילה מדברי התוס' והוא שאם אמר גזבר לשליח אכול ככר זה של הקדש ולא ידע המשלח ולא השליח חייב המשלח ואעפ"י שבכל התורה כולה לא מצינו זה נהנה וזה מתחייב הכא מיד שהגביהו השליח מתחייב המשלח ואעפ"י שלא נעשה שליחותו שהרי עדיין לא אכלו מ"מ אין הכוונה אלא על קנייתו של שליח שקנאו בהגבהה והוא יאכלנו אחר זה ע"כ. והן הן דברי התוס' בסוגיין ומה שזכרתי אותו הוא יען דעשה דברי התוס' אלו דין מחודש. ובזה ניחא מ"ש רבינו בכל התורה כולה אין שליח לדב"ע בענין שזה נהנה דהיינו השליח וזה מתחייב דהיינו המשלח משום דלא מצינו זה נהנה וזה מתחייב אלא במעילה לבדה דבמעילה מצינו זה נהנה וזה מתחייב כמ"ש התוס'. ומהתימה על הרב עצמות יוסף ז"ל שהביא דברי התוס' אלו שם סמיך ונראה ולמד מהם דין מפורש אך לא ישב בזה דברי הרמב"ם ז"ל כמ"ש דמה שישב הוא ז"ל הרואה יראה שהוא דחוק מאד וזה נר' יותר נכון שו"ר להשע"ה ז"ל בפ"ז מה' מעילה שיישב דברי רבינו עד"ז עפ"י דברי התו' ושו"ש שכיוונתי לדעת עליון אלא שהוא ז"ל הוסיף עוד נופך משלו וביאר אותו יותר נכון דקאי דבריו אשלפניו שכתב לא מעל אלא האוכל דמיירי במידי דהנאה ואהה כתב דבכל התורה אין שלד"ע במידי דהנאה וכו' יע"ש

ובעיקר תירוץ של ה' עצמות יוסף שתירץ דה"ק בכל התירה כולה שלא בא הדבר מפורש אין שלד"ע אלא במעילה שהרי במעילה לא בא הדבר כל כך מפורש אלא בחטא חטא וכו' תמהני עליו דנראה אהמ"ר דאישתמיט מיניה דברי הרמב"ם ז"ל שבפי' המשניות בפ"ו דמעילה מ"א וז"ל אעפ"י שעיקר בידינו אין שלד"ע אבל במעילה אם שגג בעה"ב וציוה לשליח וכו' הרי בעה"ב מעל הואיל והוא ציוהו סמך זה למה שנאמר ואשמה הנפש ההיא רומז אל מי ששגג תחילה ודימה שזה חולין וציוה להטפל בו עכ"ל וכן פירש רע"ב ז"ל שם במשנה וז"ל בכל התורה כולה אשלד"ע חוץ ממעילה משום דכתיב בה ואשמה הנפש ההיא מי ששגג תחילה דהייני המשלח. וא"כ איך כתב דבמעילה לא בא הדבר מפורש כ"א אלא בחטא חטא לג"ש הרי דיש לו להרמב"ם ז"ל מקרא מפורש בענין מעילה

ומה שהקשה התוי"ט ז"ל שם על רבינו והרע"ב