זרע יעקב קיז

יצרא בישא נצטוה להסית לאדם לעבור על דת בפירושא אתמר אבל ידע כי אם כה יעשה משכחת לה כמה זימני נכזבה תוחלתו ואין שומע לי לכן חכם לרעה מה עושה מערים לאדם ומעלה על לבו לעשות מצוה שמתוך כך יבא לידי עבירה ופחים עמן לו ומשתמש במצותיו ית' לרעה לעשותן אבן נגף ח"ו הא כיצד מפתה לאדם בבקר השכם ללכת לבה"כ להתפלל ובלכתו בדרך מזמין אשה לקראתו ומהרהר בעבירה כי יחמוד יופיה וכשה לטבח יובל. ויש אשר יוליכני לבה"כ הבקר אור ומזמין שם אנשים שאינם מהוגנים ויפגעו בו לדבר לה"ר או יתגרו לעשות מחלוקת באופן שהשכמתו בבקר עשה לו את החיל הזה להלכד ברשתו אשר עמן אבל אם היה מפתהו על עבירות אלו בפי' לא היה שומע לו ולא יצא מדלתי ביתי אך הוא סבר לעשות מצוה ונלכד וכיוצא בדבר בענין הלימוד והצדקה מראה סימני טהרה כאלו מעוררו על מצוה וסם המות נתין בתוכו כי לא די שלא יעשה מצוה אלא שעובר עבירה וזו המצאתו לאחוז שמורות עיניו וכל כי הני מילי בעלילותיו ומרמותיו רבים אשר המית. ועל דבר זה נתחייב היצה"ר על מרמותיו להתחיל במצוה ולהשתמש במצות כדי להעביר את האדם מדעת קינו לצוד נפשו היקרה לקחתה

וזהו כונת הכתובים ולרשע הוא היצה"ר אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך כלומר למה תקח אמרי לכלי זיינך להרוג בהם לאדם להטעותו שיעשה מצוה ומשם באר"ה באר שחת לעבור עבירה הלא דבר זה הוא מרמתך ומטבע מזוייף כסף סיגים. אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך שהם העבירות בפירוש דהיינו כמשפטן ועל זה תפתה וגם תוכל להעביר על דת. אלה עשית והחרשתי כלומר שאם היית מפתה בפירוש על עבירה לגנוב ולרוץ עם גנב ולנאיף וכו' ושמעו לך ונתחייבו אלה עשית והחרשתי וען כי כך נצטוית ועשית את שלך ואין לך משפט מות על זה אכן עתה דמית היות אהיה כמוך כלומר שנשתמשת במצותי לרעה ושפכת דם נקיים שנלכדו ברשתך בחושבם לעשות מצוה ועשו עבירה. אוכיחך ואערכה לעיניך כי מצותי ותורתי עשיתם כלי חמס וע"ז מתחייב היצה"ר

ולענ"ד נראה לפרש המשך פסוקים אלו עד סוף המזמור זובח תודה וגו' ע"ד זה באופן אחר ובתחילה צריך לדקדק בכתובים הללו טובא חדא במ"ש ולרשע אמר אלהים וגו' דמאי איכפת לו להקב"ה אם הרשע קורא בחוקת התורה אם לא ותו דאם רשע זה כמשמעו מנא ליה חוקים ותורות ותו מ"ש ותשא בריתי עלי פיך דהכל ענין אחד הוא ומאריך הפ"ה לגבי דיליה במילות שונות. ותו במ"ש ואתה שנאת מוסר דמה תמיהא היא זאת דמלתא דפשיטא היא דכשהוא רשע ודאי דשונא מוסר. ותו מ"ש ותשלך דברי אחריך דהיא יתיר נפיש דכיון דשונא מוסר דברי תורה נמי אינו מקיים. ותו במ"ש אם ראית גנב ותרץ עמו דנראה דלא קפיד אלא דרואה כת גנבים והוא מחבר עמם וכמו כן כת מנאפים וחלקו בהם הוא דיש קפידה אבל אם הוא לבדו עושה העון יראה דאין תלונותיו עליו וזה תי' ותו במ"ש פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה דנראה יותרת הכבד דפשוט הוא דכשהוא גונב ונואף ודאי כי אין בפיהו נכונה. ותו מ"ש תשב באחיך תדבר דמילת אחיך טפילה מבלי מלח כיון דדבריו הם קשים מה לי שידבר באחיו מה לי שידבר באחר. ותו מ"ש אלה עשית והחרשתי דיראה דכיון דעשית זאת לא ניתן למחל ולנו לדעת למה לא יהיה לו רפואה למכתו. ותו מ"ש זובח תודה יכבדנני דהאי זבח הכא מאי עבידתיה ורז"ל דרשו כל הזובח את יצרו וכו' ולדרכנו יבא על נכון

וכדי להביא כל זה מן הישוב צריכים אנו להקדים מאי דגרסי' בקידושין פ' האיש מקדש דמ"ב ע"ב בההיא דאמרו שלוחו של אדם כמותו הקשו והא דתנן השולח את הבעירה ביד חש"ו פטור מדיני אדם וחייב בד"ש שילח ביד פיקח פיקח חייב ואמאי נימא שלוחו של אדם כמותו ותי' שאני התם דאין שליח לדבר עבירה דאמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים ופירש"י אין שליח חשיב שליח לד"ע שיתחייב שולחו אלא הרי הוא כעושה מאליו

והא דתניא שליח שלא עשה שליחותו שליח מעל עשה שליחותו בעה"ב מעל כי עשה שליחותו דבעה"ב בעה"ב מיהא מעל אמאי נימא אין שליח לדבר עבירה ופירש"י שליח שלא עשה שליחותו גבי הקדש קאי שהיו אצלו מעות הקדש וטעה כסבור שהן של חולין ומסרו לשליח ליקח בהן חלוק וקנה בהן טלית שליח מעל ולא השולחו שבדבר זה איני שולחו אבל אם עשה שליחתו בעה"ב מעל ומביא קרבן מעילה ותי' שאני מעילה דילפה חטא חטא מתרומה מה תרומה משוי שליח וחייב המשלח במעילה

עוד אמרו שם דבשליחות יד בפיקדון ובטביחה