זרע יעקב קיד

ומברכות וכי תימא שלא היתה מברכת והא דמיחו לר' יהודה מפני שנר' כמוסיף על המצוה הא ליתא מדאמרי' התם על אשתו של יונה שהיתה עולה לרגל ולא מיחו בה חכמים כלל ואמאי לא מיחו לר' יהודה מפני שנר' כמוסיף. ע"כ

ותמה עליו הרב הנז' דאיך אפשר דאליבא דר' יהודה לא היו צריכים למחות באשתו של יונה דהא בש"ם קאמר איפכא דמייתי ראיה דהך ברייתא אתייא כר' יוסי מדלא מיחו מי איכא מ"ד רגל לאו מ"ע שהז"ג אלא מאי אית לך למימר רשות הכא נמי רשות משמע דלדעת ר' יהודה דנשים אין סומכות צריך למחות הפוך דעת הריטב"א ז"ל. ותירץ ע"ז דלעולם עליה לרגל אליבא דכ"ע אין צריכות למחות וכו' יעויין שם מה שכתב

ואהמ"ר אני ירדתי פלאים הפלא ופלא דע"מ שפי' דעליה לרגל אליבא דכ"ע אין צריכות למחות א"כ מלבד דאין ראיה לר' יוסי זאת ועוד דאפי' לדעת ר' יהודה אתייא וא"כ למה נדחק תלמודא לאוקמי לדעת ר' יוסי

ועוד דהריטב"א ז"ל כדעת התוס' ס"ל ולדעת התו' הוא בהפך דיותר יש למחות בעליה לרגל מתפי' דטעם דצריך למחות בהן בתפילין הוא משום דנשים אינן גוף נקי אבל עליה לרגל הוא מט' דמביאה חולין בעזרה

ובעיקר הקושיא לענ"ד תיובתא לא קא חזינא דהן אמת דמברייתא זאת אוקומי תלמוד אליבא דר' יוסי אבל קשייא ליה ר' יהודה איך הוא בא לחלוק ע"ד חכמים וע"ז קאמר דבשלמא במיכל מצינו בברייתא דאמר דבמיכל בת שאיל מיחו בה חכמים אבל באשתו של יונה קאמר בברייתא דהושבה ובא לאשמועינן דהאי הושבה היינו דהיא הושבה מאליה אבל חכמים לא מיחו בה מהו שדקדק הריטב"א ז"ל דבאשתו של יונה לא מיחו בה כלל האי כללא דנקט שם רמז דלא מצי' בשום מקום שמיחו בידה אפי' בברייתא מה שאין כן במיכל כ"ש דמצינו דמיחו בה וכוונתו רצוייה דט' ר' יהודה דלאו מטעם דהוי כמוסיף על המצוה דלאו משום ב"ת כדי שימחו בידה אלא מטעם חולין בעזרה כאשר כתבו התוס' והן הן דברי התוס' בפי' דברי הריטב"א אלא דהדברים באו עשירים במקום א' ועניים במקום אחד והכל הוא אחד

עוד הביא הרב הנז' סברת הרב מגילת ספר ז"ל שהביא ס' ר' ישעיה ז"ל דאיתא בספרא בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות ור"י ור"ש סוברין נשים סומכות רשות פי' בהא פליגי דת"ק סבר כיון דאין סומכות אין מניחין אותה לסמוך משום דקא עוברת בב"ת ור"י ור"ש ס"ל כיון דסומכו' רשות אין כאן ב"ת וכו' עד וראיתי שכתב ר"ת ז"ל נשים מותרות לברך וכו' ואינם נראים לי דבריו שאילו היתה וכו' עד אלא שהקפידה אינה אלא משום בת דר"י סבר אין בנית ישראל סומכות וכיון שהבורא ית' פטרן מן הסמיכה אם יסמכו קעברן בב"ת ור"י ור"ש ס"ל נשים סומכות רשות דודאי אם מכונן לשם מצוה חובה היו עברי בב"ת וכיון דלשם רשות קעבדן לא עברי בב"ת שאין איסור ב"ת אלא כשמכוונת לעשות מצוה ור"י סבר אע"ג דלשם רשות קעבדן איכא ב"ת דב"ת לא בעי כוונה יע"ש

והקשה עליו הרב הנז' כפי זה דר"י אף שעושות לשם רשות אומר דעוברות על ב"ת א"כ איך הילני המלכה היתה יושבת בסוכה ואף דלא היתה מכוונת לשם מצוה עוברת בב"ת לדעת ר"י

ובא לידי ישוב דאה"נ דלדעת ר"י לא היתה יכולה לישב ואותם החכמי' ס"ל כר"י ומביא שפיר ראייה לסברתם בשיעור הסוכה

עוד תי' תי' שני דע"כ לא קאמר הרב דלדעת ר"י אף דמכוון שלא לשם מצוה עובר אלא כמו סמיכה וכיוצא לא מהני כיונה שלא לשם מצוה דמוכרח הוא לשם מצוה דאי לאו למאי עבדה אבל סוכה וכיוצא דעבידה לצל ומנהג העולם לישב בה מיהנא כוונה שלא לשם מצוה ולא קעבר פ"כ יע"ש

ואנכי שמעתי ולא אבין לא בתיובתא ולא בתירוצא דטל מה שערער מהילני המלכה איך היתה יושבת בסי' אין זו מן התימא דהא כבר תירצו התוס' דאגב בניה היה יושבת א"כ אין לתמוה איך ישבה בסוכה דהא דאמרי' דאפי' שלא בכוונה היא עוברת היינו דוקא כשהיא יושבת בסוכה לבדה אנן סהדי כיון דהיא יושבת בזמנה בסוכה ודאי דלשם סוכה מכוונה דאי לאו למה ישבה אבל הכא גבי הילני המלכה דהיא יושבת עם בניה ודאי אמרי' היא עצמה פטורה ומה שישבה בסיכה כיון דבניה הם חייבים ישבה אגב בניה משא"כ כשהיא יושבת לבדה

ועל התירוץ הב' שתי' דיש חילוק בין סוכה לשאר מצות נר' דגם זה אינו דהא בגמ' הקשה לר"מ א"כ זוג אחד נמי לא ועוד הישן בסוכה בח' לילקי ואי אמרי' דיש חילוק בין סוכה לשאר מצות למה המקשה