זרע יעקב קיג

לא מיחו כ"כ

ואהמ"ר לא זכיתי להבין דבריו. ראשונה על חילוק שחילק במוסיף על המצוה ולא בגופות האמת דראויים הדברים למי שאמרם דהן הן הדברים עצמם שחילק הרא"ם ז"ל אבל לדעת רש"י ז"ל אי אפשר דס"ל חילוק זה שהרי פי' גבי מעכבים את הנשים לתקוע כיון דהן פטורות עוברים על ב"ת אפי' שהוא בגופה של מצוה

ומ"ש על דוחק שכתבו התוס' דכוונתם בזה שדוחק לפרש דבנשים שייך ב"ת וכו' לע"ד נראה דכוונתם בזה שהדוחק הוא לפרש דאשה דלא מחייבה דהוי כשלא בזמנה כיון דלא מכיונה דהא כל טעם דהן פטורות משום דהוא מצוה שהז"ג כיון דלגבי דידהו נחשב בזמנו כשלא בזמנו הו"ל לדידהו כמצוה שאין הז"ג והן חייבות א"כ כשם שהאיש בזמנו לא בעי כוונה כך הן במצות שלא הז"ג לא בעו כוונה וע"ז אמרו דהוא דוחק ואמרו א"נ וכו'

ועל מה שתירץ וכ' דמוכרח דהיתה מכוונת דאם לא היתה מכוונת מאי קמ"ל התנא דלא מיחו בה פשי' שאין ראוי למחות לזה אני אומר דאתו רבנן לאשמועינן דכיון דתפלין בעו גוף נקי כמ"ש התוס' ונשים כיון דאינן זהירות הו"א דחכמים הי"ל למחות בידן לזה בא התנא לאשמועינן דלא חיישינן לכך דנשים זריזות במצות ולא מיחו

ובעיקר התמיהא של מוהרש"א שתמה לרש"י ז"ל דמאי ב"ת שייך הכא דלא שייך למימר ב"ת אלא כשעושה המצוה וכו' אחרי אתאבק בעפר רגליו אנא אמינא דגברא רבא קא חזינא ותיובתא לא חזינא דהא מלישנא דתלמוד דפ' המוציא נראה דאין חילוק בין מוסיף על המצוה למוסיף בגופות והוא דבגמ' אוקי פלוגתייהו דרבנן ורבן גמליאל בבל תוסיף והקשו א"ה לר"מ זיג אחד נמי לא ועוד הישן בח' בסיכה ילקה ומשני מחוורתא כדשינן מעיקרא ופירש"י ז"ל זוג אחד נמי לא דיש כאן תוס' שמוסיף שבת על החול למצות תפילין. וכן בסוכה נמי דמוסיף ח' על ז'. הרי דמהכא שמעינן דאפי' בגוף המצוה נק' מוסיף ואין חילוק דא"א דיש חי' מאי מקשה סתמא דתלמודא לר"מ עד שהוכרח לאוקמי כדשנינן מעיקרא הדין ואימא הכי דהכא ליכא ב"ת דלא אמרי' ב"ת אלא כשמוסיף על המצוה כגין ה' מינין בלולב או ה' ציציות או ה' בתפילין אבל בגוף המצוה כי הכא שהוא מוסיף שבת על חול וח' על ז' לא מקרי מוסיף אלא ודאי דבין בין מקרי מוסי' ולזה פריך שפיר. ועל זה פירש"י ז"ל גבי מעכבין את הנשים לתקוע כיין דהן פטורות עוברין על ב"ת אפי' שהיא בגופה של מצוה כדמשמע הכא

הן אמת דדברי רש"י ז"ל צריכים ביאור דלכאורה נר' דסתראי נינהו ממה שפי' בפ' ראוהו ב"ד בדכ"ח על מה שהק' אביי אלא מעתה הישן בח' ילקה ומשני שאני אומר מצוה אינו עובר עליהן אלא בזמנן ע"ז פירש"י ילקה ועובר על ב"ת. מצוה אינו עובר בב"ת אלא בזמנן כגון ה' מינין בלולב וה' טוטפות בתפי' ה' ציציות בטלית אבל תוספת יום על ימים או שפה על שעה אין זה מוסיף ע"כ. הרי דהכא משמע דס"ל דלא אמרי' ב"ה אלא כשמוסיף על המצוה ולא בגופה ואיך השוה אותם בפ' המוציא דאין חילוק

ולכאורה נראה לתרץ כיון דהברייתא דר"ה דמעכ' את הנשים לתקוע סתמי תלמודא אליבא דר' יהודה דאין נשים סומכות פי' לה רש"י דאם תוקעין עוברים על ב"ת וכ"כ הכא בסוגיין דהמוציא כל שקלא וטריא הוא אליבא דר' יהודה כאשר נר' בסיף הסוגייא דאמר ודלמא כר' יוסי ס"ל דנראה בפי' דעד עתה סתמא דתלמודא טרח לאוקימי כר' יהודה וכיון דדחיקא ליה לאוקומי אליביה אוקומיה ליה כר' יוסי וכן פי' התוס' בפי' דכל הסוגייא הנז' היה לס' ר' יהודה ע"כ פריש לה ג"כ כדעת ר' יהודה ולא חילק בין מוסיף על המצוה לגופה של מצוה דכיון דאין סומכות בכל ע"ע שהז"ג שהן עושות עוברות על ב"ת. וכן לגבי מיכל בת שאול ולא מיחו בה חכמים פירש"י ג"כ דהוי כתוס' על ד"ת שפטרו נשים ממ"ע שהז"ג. וכ"כ בקידושין שם פי' נראות כמוסיפות

באופן דממ"ש נראות כמוסיפות נר' דאינן עוברות על ב"ת אלא דנראה כעוברות. ויוצא לנו מזה דס"ל דאם מקיימין את המצות אינן עוברות על ב"ת והוא כמ"ש דכדעת הרמב"ם ס"ל אלא דאינן מברכות כמ"ש משם ההג"מ

וצופה הייתי לה' גט מקושר ז"ל בקו' ב"ת בדקנ"ח ע"ג שקרא ערער עמ"ש הר הריטב"א ז"ל בגמ' קידושין דפ' כר' יוסי וז"ל כתבו התו' וכו' ויש שהביאו ראיה לר"ת ז"ל מההיא דאמרינן דמיכל בת שאול היתה מנחת תפי' ולא מיחו בה חכמים דסברי' להו כר' יוסי דנשים סומכות רשות אבל לר' יהודה דאמר אין נשים וכו' מיחו ובודאי כי מיחו אליבא דר' יהידה היינו משום דמברכות עליהן דאלת"ה אמאי מיחו ומינה דרבנן דסברי נשים סומכות רשות היינו