זרע יעקב קיב

וכמו כן קשה להט"ז דחילק בין דאורייתא לדרבנן דהא הכא דחשבם הוא מדרבנן ומברכין. ואין לדחות כמו שדחו התוס' ז"ל דאין ראיה מסומא לאשה דאע"ג דסומא פטור מדאורייתא מדרבנן מיהא מיחייב אבל אשה אפי' מדרבנן אינה חייבת זה אינו אלא לשאר מצות אבל נשים לגבי הבדלה כבר פסק מר"ן ז"ל בב"י דנשים חייבות מדאורייתא לד' הרמב"ם ולדעת שאר הפוסקים מדרבנן

ולענין הלכה פסק הרפ"ח ז"ל בסי' הנז' דנשים מבר' לעצמן הפוך דעת מיר"ם ז"ל יע"ש והרב"ד ז"ל הביא בשם רב חסדא הכהן ז"ל בה' מגילה דחייובא רמייא עליה דאיניש להוציא ידי חובה לאנשי ביתו וביתו זו אשתו יע"ש. הלכך לא יברך כב"ה קודם מקרא מגילה אלא א"כ יש אדם אחר בביתו להבדיל לאנשי הבית

נחזור לענינינו הנה לדעת רש"י ז"ל שפי' בר"ה הא נשים מעכ' ופטורות לגמרי וכי תקעי איכא ב"ת ע"כ והיינו דס"ל כר' יהודה דנשים אין סומכות רשות

שבתי וראיתי למוהרש"א ז"ל בח"ה דתמה עליו וז"ל ולא ידענא מאי ב"ת שייך הכא דלא שייך למימר ב"ת אלא כשעושה המצוה ומוסיף עליו כגון ג' מינים בלולב ואתי איהו וקא מוסיף מין אחר אבל הכא הול"ל וכי תקעי הוה איסורא דרבנן דבשלא מקום מצוה איכא איסורא דרבנן יע"ש

ותבט עיני לה' יד אהרן ז"ל סי' תקפ"ט שנראה לו לתרץ דמאחר דרבא ס"ל דלעבור שלא בזמני בעי כיונה והיינו היושב בח' בסיכה בעי כיונה לעבור כדי לעבור על ב"ת א"כ ה"ה הכא באשה אע"ג דפטורות נינהו כשרוצות לעשות המצוה עוברות על ב"ת והביא סמך לדבריו ממ"ש התוס' דאשה דלא מחייבא הוי כשלא בזמנה דכיון דלא מכוונה לא עברה ותמה דאיך אישתמיט מיניה דברי התוס' הללו וכו' עד א"כ בהני נשי אם מברכות נמצא שמכוונות לצאת ומשו"ה כתב דעוברות על ב"ה אם מברכות ע"כ

ואהמ"ר אשתיממתי על המראה דהראיה דמביא מסוכה לא דמי. דסיכה שאני כיין דרגילי אינשי כל ימות השנה לישב בה על זה בעינן דכשיושב בה שיכוין בה כדי לעבור על ב"ת אבל בשאר מצוות לא

ועוד דהראיה שמביא מדברי התוס' נלע"ד דאינה ראיה שהתוס' לא נכנסו לחלק בין מוסיף במצוה בין מוסיף בגופית אלא דהקשו מהילני המלכה שהיתה יושבת בסוכה עם בניה וכתבו דיש לישב דמשום בניה היתה יושבת ולא מיחזי כב"ת. א"נ משום דשמעינן ליה לרבא וכי' ולגבי אשה וכו' הו"ל כשלא בזמנו כיון דלא מכוונו לה לא עברה. כוונתם רצויה כיין דדעת נשים קלה אינן מכוונות לשם מצווה דכוונתן לא מעלה ומוריד כיון דאינן יודעות טעמי המצוות וזה מוכרח בדברי התוס' דאיך אומרים דלא היתה מכוונה אפשר דהיתה מכוונה אלא ודאי כי כוונתם היא דאשה אינה מכוונה לשם מצוה

ועוד דהרב ז"ל סייע את עצמו מדברי התוס' והתוס' איפכא שמעינן להו במ' סוכה ובפ' המוציא בעירובין דהוכיחו התם משם ר"ת דהן מברכות וא' מהראיות הוא ממיכל בת שאול והילני המלכה דהיו מברכות דאם לא היו מברכות מה ראיה דלא מיחו בהן חכמים אלא ודאי דהיו מברכות ולא אמרי' דעוברות משום ברכה שאינה צריכה וכו' כמבואר שם

ומה שסיים עוד ומשו"ה כתב דעוברוח על ב"ת אם מברכות הוא תימא דהעיקר חסר מן הספר דהא בדברי רש"י ז"ל לא נזכר שהן מברכות כלל ועיקר

וחזה הוית להרב נחפה בכסף ז"ל בפי' על הרא"ם ז"ל ברק"פ כ"ב ויהי בהקשות"ה לה' י"א הנז' באופן אחר וז"ל דהדמיון שדמה הנשים לההיא דיושב בח' בסוכה לח דמי כלל כי אוכלא. לדנא דבשלמא התם הו"ל מוסיף במצוה מז' לח' כיוון שהוא חייב במצוה דסוכה אבל בנשים דאינן מוסיפות במצוה כלל אלא בגיפות לא שייך כמ"ש הרא"ם ז"ל

והראיה שמביא מדברי התוס' אינה ראיה כלל דכוונת התוס' דהילני המלכה לא היתה מכוונת וליכא ב"ת אפי' לדעת רש"י ול"ק מהאי עובדא וכו' ואפ' שזה היתה כונת התוס' במה שסיימו אך נר' דוחק שר"ל שדוחק הוא לפרש דבנשים שייך ב"ת לפי' שהסברא נותנת דליכא ב"ת אלא במוסיף במצוה ולא בגופית כמ"ש הרא"ם

ועל זה תמה הרב ז"ל על תמיהת' של הי"א ו"ל דכתב דאיך אישתמיט ממוהרש"א ז"ל דברי התוס'. דהא הוא ז"ל צפה והביט דברי התו' הללו אלא דאין משם ראיה והאריך יע"ש

ותירץ הרב ז"ל והוא דא"א דמיכל לא היתה מכוונת מאי קמ"ל התנא דלא מיחו בה פשי' שאין ראוי למחות כיון שאינה מכוונה ואשה דמייא למצווה שלא בזמנה אלא ודאי שהיתה מכוונת ואעפי"כ