זרע יעקב קי

כ' דיכולין להקיע ולברך ונראין דבריו סתרי אהדדי וראיתי לה' מז"ה בס' יום תרועה בדי"ג ע"ד שנרגש מזה וכ' ונר' דכוונתו לי' דאם ישאלו לנו הנשים נאמר להם דלא יברכו אבל אם מעצמן וכו' אין מוחין בידן ע"כ והיינו ממש החי' שחי' הר"ן ז"ל וכמדומה שחי' הר"ן זה נעלם ממנו מדכתב אותו מסברא דנפשיה ולא הזכירו גם אשתמיט מיניה שהרב ב"ח בסי' י"ז הק' קו' זו ותי' תי' זו ולה' ב"ח אשמיטי' חי' של הר"ן. ועיין להי"א בסי' י"ז שגם הוא הקשה ותי' תי' זו ואשתמוטי שי' הר"ן ודברי הב"ח ודברי מהר"ם ן' חביב

וראיתי לה' החסיד ז"ל בס' שארית יעקב בד' ע"ז סי' ע"ב שתמה על הר"ן ז"ל והוא דבמ' ר"ה פסק כרב יוסי דנשים סומכות רשו' כס' ר"ת והקשה עליו ממ"ש בפ' לולב הגזול אמתני' דמקבלת אשה מיד בעלה ומחזירתו למים ופרכינן התם פשי' ומשני מהו דתימא הואיל ואשה לאו בת חיובא היא אימא לא תקבל קמל"ן. וכתב שם הר"ן ז"ל אימא דלא דלגבה איכא איסור טילטול קמ"ל כיון דראוי לנטילת אנשים תירת כלי עליו ומותר בטילט' לכל ע"כ. וזה כפירש"י ז"ל דפירש הכי לפי שיט' שפסק כר' יהודה דאסור לנשים ליטול לולב ולברך וכמ"ש הב"ח סי' תרנ"ד בשם הגאות אשירי וא"כ ק' כיון דהוא פוסק כר"ת שפסק כר' יוסי למה הוצרך לפרש מתני' דמקבלת אשה מטעם דראוי לנטילת אנשים תיפוק ליה דראוי לה לעצמה ליטול ולברך

וניחא ליה לתרץ דדעת רש"י והר"ן בזה הוא כי היכי דלא תיקשי סתמא דמתני' אהדדי דבר"ה שנינו סתם מתני' אין מעכבין את התינוקות לתקוע הא נשים מעכבים כר' יהודה. ובסוכה סתם לן דמקבלת אשה מיד בנה משום דחזי לה כר' יוסי וקשה סתמא אסתמא ע"כ הוכרחו לפרש דמתניתין דמקבלת כר' יהודה וטעמא משום דחזי לאנשים כי היכי דלא תיקשי סתמא אסתמא יע"ש

ואהמ"ר נלע"ד דמסתמא אסתמא לא קשיא דאנא אמינא דטעמו של ר' יהודה לאו משום דאין נשים סומכות רשות אלא מטעם משים שבות שלא במקום מצוה דאע"ג דתקיעת שופר חכמה היא ואינו מלאכה אעפי"כ שבות מיהא איכא רומייא דרדית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה ואעפי"כ אסרוה כדמשמע בשבת

וכן ראיתי בהג"מ שם בה' ציצית שכ' וז"ל ושוב מצאתיו בשם גדול דכל היכא דאיכא למיחש בחולין בעזרה וכו' וגם תקיע' שופר בר"ה דאיכא שבות למ"ד בכה"ג ממינן בהו אבל היכא דליכא נדנוד עבירה כגון סוכה וכיוצא אע"ג דפטורות מה"ת מדרבנן לא מחינן בהו עכ"ל וכן כתב הרא"ם בפי' על הסמ"ג וז"ל ועוד דיש עוד גזירה משום מתקן כלי שיר משא"כ גבי נטילת לולב דלית חד מינייהו ע"כ יע"ש א"כ ל"ק סתמא אסתמא

עוד תירץ ה' החסיד תי' שני ואייתי בידיה מ"ש הר"ן דכיון דקי"ל כר' יוסי דנשים סומכות רשות אמאי אמרו גבי מיכל שמנחת תפילין לא לא מיחו בה חכמים. הורו חכמים מבעי לה. וניחא ליה להר"ן דאף דקי"ל כר' יוסי הייני דאי עבוד מנפשייהו ניחא למארייהו ולא מחינן בהוא אבל אורי לא מורינן להו דאינן נקיות הדעת ונקיות הגוף ובהא תריץ יתיב דברי הר"ן ז"ל דמה שפי' דמקבלת אשה מטעם דראוי לאנשים היינו משום דלא מורינן להו ומשום הכי הכא דמורינן להו לקבל ע"כ ר' יהודה היא וטעמא לאו משום דחזייא לדידה רק לגברי חזי עכ"ל ולכאורה נר' דתי' זה הוא כפתור ופרח

שבתי וראיתי לה' מוה"ד ז"ל בס"ה ברכ"י בא"ח הי' תרנ"ד דבתירוץ ראשון סמך שתי ידיו עליו אבל בהאי תירץ שני קרא תגר עליו כדרך התגרי"ם חדא במ"ש דע"כ ר' יהודא היא חמה עליו דאימור ר' יוסי היא וטעמא דמורינן דחזי לגברא. ועוד דמה יוכיח הוכח ממ"ש הר"ן בתפילין דאינן נקיות הדעת וגוף לשאר מ"ע דלא שייך האי טעמא. ועוד דמאי דמורינן לקבל אשה מיד בנה וכו' לא מקרי דמורינן לברך דהגם דטעמא דידן דמקבלת ומורינן היינו משום דחזי לדידה מ"מ מאי דאמרי' לה לקבל אינו גלוי וידוע לנשים דטעמא משום דרשאית ליטול ולברך דלאו הלכתא ודינא גמירי והא לא מיקרי דמורינן להו ליטול ולברך יע"ש

ואנא זעירא אהמ"ר נר' דאין מכל אלה טענא. ראשונה על מאי דהק' דאוקי כר' יוסי וטעמא דמורינן משום דמיחזי לגברי. זה אינו דבשלמא לדעת ר' יהודה דס"ל דאין נשים סומכות אמרי' דטעמא דהתיר בכאן הוא משום דמיחזי לגברי אבל לדעת ר' יוסי דס"ל דנשים סומכות רשות לא אמרי' משום דמיחזי לגברי אנן אמרי' דטעמא כיון דשייכי במצות מורינן ה לקבל ולאו משים דמיחזי לגברי ואדרבא מחזיקינן הסברא דמורינן להו: