זרע יעקב קט

כמביאה חולין בעזרה ע"ש

והנה רוב הפוסקים פסקו כר' יוסי דאמר נשים סומכות רשות ה"ה התוס' שם בעירובין ד"ה דילמא סבר לה כר"י ובמ' ר"ה דל"ג ע"א וכן דעת הריטב"א בפ"ק דקידושין דל"א ע"א. וכן דעת הר"ן בפ' בתרא דר"ה ובפ"ק דקידושין דכל הני ס"ל דיכולות נשים גם לברך על מ"ע שהז"ג והיינו משום דקי"ל דנשים סומכות רשות. וכ"כ הרשב"א ז"ל בסי' קכ"ג וכן פסק המרדכי בסוף ראוהו ב"ד. אמנם מדברי ריא"ז ז"ל הובאו דבריי בשלטי הגבורים בר"ה נראה דס"ל כדעת רש"י ז"ל שכתב וז"ל והנשים מעכבין מלתקוע ומז"ה אימר שאין מעכבים אלא כשמברכות הואיל ומתכוונות למצוה עוברות בב"ת וכן בכל מ"ע שהז"ג וכבר ביארתי בקינט' הראיות שאין הנשים עוברות בב"ת במצוה שלא נצטוו כמו האיש שאינו עובר אם מניח תפילין במקום שאינו ראוי להניח' וכמו שאין ישראל עובר בב"ת אם בירך ברכת כהנים ואעפי"כ נשים אסורות לתקוע כיון שאינן מצוות וכו' וכן אסורות להניח הפי' אפי' בלא ברכה מפני שנר' כדרך החיצונים שעוברים על דברי חכמים ואינן דורשי המקראות כמובן יע"ש. הרי שפסק כמ"ד אין נשי סומכות רשות שהרי למ"ד נשים סומכות רשות תוקעות ומניח' תפילין כההיא דמיכל בת שאול אלא ודאי דס"ל דה' כמ"ד דאין נשים סומכות רשות וכסברת מז"ה שכ' שאם מברכות עוברות בב"ת

וכן סברת האגור בשם ר' ישעיה ז"ל שהביא הרב"י בה' שופר סי' תקפ"ט יע"ש וכתב הרב"י ז"ל עליו ומ"ש שעוברות על ב"ת אם מברכות אינו נכון כלל

הנה במיטב תלתא כחדא רש"י וריא"ז והאגור בשם ר' ישעיה ז"ל פוסקים כר"י יהודה דאין נשים סומכות רשות

ודעת הרמב"ם ז"ל בזה מצאנו ראינו בפ"ג מה' מעה"ק דפסק כר' יהודה דאין נשים סומכות רשות אמנם בפ"ג מה' ציצית ה"ט כתב דנשים שרצו להתעטף בציצית מתעטפות בלא ברכה וכן שאר מצות עשה שהנשים פטורות אם רצו לעשותם בלא ברכה אין ממחין בידם ע"כ

ולכאורה קשה כיון דפ' בה' מעה"ק כר' יהודה דאין נשים סו' ומינה דהנשים אינן יכולית לקיים מ"ע שהז"ג א"כ איך פ' בה' ציצית דנשים יכולות לקיים מ"ע שהז"ג ואם נאמר דס"ל דנשים יכולות לקיים מ"ע שהז"ג א"כ הו"ל לפסוק דנשים סומכות אי בעו

שוב ראיתי להרב מוה"ד בס"ק מחב"ר סימן תקי"א שהביא משם ה' ראשין לציון בחי' לחגיגה די"ז שעמד בזה וכעת אין הספר מצוי בידי לראותו

ולענ"ד נראה לתרץ בב' אופנים והנה אופן אחד והוא דהרמב"ם ז"ל דעתו כדעת ריא"ז ומז"ה יהאגור ור' ישעיה ז"ל שכתבנו לעיל דסברי שאין מעכבין אלא כשמברכות הואיל ומתכוונות למצו' עוברות בב"ת הרי דכל הקפידה הוא הברכה שאין לברך נמצא דאפי' אלו שפסקו כר' יהודה ס"ל דבלא ברכה יכולות לקיים מ"ע שהז"ג לכן ס' בה' ציצית דנשים שרצו לקיים מ"ע שהז"ג יקיימו ובלבד שלא יברכו לא כן בסמיכה דאין אנו יכולין לומר דיעשו בלי ברכה כיון דליכא ברכה בסמיכה א"כ כשעושין אותה זוהי מצותה כתקנה ולא חסרו מהמצוה שום דבר ועוברות בב"ת אבל במ"ע שיש בהם ברכה כשעושין המצוה בלא ברכה אינן עוברות בב"ת כיון שלא קיימו המצוה כתקנה

ומצאתי ראיה לזה דאפי' למי שפסק כר' יהודה אפי"ה ס"ל דבלא ברכה יכולות לקיים ממ"ש הגהות מיימוניות בפ"ג מה' ציצית דע"ב מ"ש הרמב"ם דנשים אם רצו לעשות בלא ברכה יעשו כתבו ההג"מ וכן רש"י הי' אוסר להן לברך ע"כ דמשמע דדוקא לברך הוא שהי' אוסר להן אבל לקיים בלא ברכה יכולות הרי דלדעת רש"י דס"ל כר' יהודה דאין הנשים יכולות לקיים מ"ע שהז"ג ועוברות בבל תוסיף אפי"ה ס"ל דיכולות לקיים בלא ברכה א"כ אינו מן התימא על הרמב"ם שפ' כר' יהודה דאין נשים סומכות ופ' בה' ציצית דיכולות הנשים לקיים מ"ע שהז"ג בלא ברכה

אופן הכ' הוא דדעת הרמב"ם קאי כשי' התוס' שכתבו בעירובין דצ"ו בד"ה מיכל בת שאו' וז"ל ונראה לפרש דסמיכה נמי למאן דלית ליה רשות דהייני ר' יהודה לאו משים דמיחזי מוסיף אלא משום דסמיכה אפי' ברקפית יד מיחזי כעבודה בקדשים ע"כ נמצא דיש חילוק במצות סמיכה משאר מצות דשאני סמיכה משים דמיחזי כעבודה בקדשים לפיכך פ' הרמב"ם דאין נשים סומכות לא כן בשאר מ"ע כגון ציצית וכיוצא דליכא האי טעמא יכולות לקיים דאינו הטעם משים דמוסיף. ודעת הטו"ר עיין בא"ח סי' י"ז שכתב דיותר טיב שלא יברכו ובסי' תקפ"ט