זרע יעקב קח

חקי ותשא בריתי עלי פיך. ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך. אם ראית גנב ותירץ עמו ועם מנאפים חלקך. פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה. תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי. אלה עשית והחרשתי וגו'. ביני נא זאת שוכחי אלוה פן אטרוף ואין מציל. זבח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים. והדקדוקים רבו כמו רבו ולא נאריך עליהם

אלא עפ"י האמור מובנים מאליהם והכונה דהקב"ה כ"י מתרעם על הרשע ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי כלומר מה לך בדרך אסו"ר לפטור עצמך עפ"י הדין כדעת הגאונים דערב משתעבד בדשא"ק ובזה אתם אומרים אם אני מרבי' לפשוע הערב שהוא הצדיק הוא נתפס ואנחנו נקיים וע"ז באו קראי לחייבו כפי החילוקים הנז' וקאמר חדא דאתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך לרמוז דהא דאמרי' דהצדיק נתפס מדין ערב הוא כשאין בו מוכת אבל אם הוא הוכח הוכיח את עמיתו היא את נפשו הציל ולזה קאמר כיון דהוא מוכיח לך ואתה שנאת מוסר ואתה נותן כתף סוררת שלא לשמוע דברי חכמים דמך בראשך

ועוד חילוק הב' והוא אם ראית רשע ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך לרמוז סברת הראב"ד ז"ל שכ' שהערב משתעבד כפי מה שהוא אדם כלומר דהצדיק משתעבד בעונות שאי אפשר לאדם להינצל מהם כי יצר לב האדם רע ואי אפשר לאדם להיות נקי ובר מחטאות אבל אתה שעושה מרדים ופשעים בזדון לבך שאומנותך בכך בגניבה וניאוף ודאי כי בהא הערב שהוא הצדיק אינו משתעבד בהכי

ועוד החילוק הנ' כי פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה כי כל דבריך אינם אלא דברי לה"ר ורכילות ובלה"ר כבר כתב רש"י ז"ל דאין בו דין ערבות וחייובא רמיא עליך ואין לצדיק חלק בי ולזה קאמר אלה עשית והחרשתי ר"ל כל זה עשית ואני לא אפרע גמול ידיך כי אם ממך דוקא ולא מהצדיק כי על כן עצה טובה קמ"ל בינו נא זאת שכחי אלוה לעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו כי לא דרככם דרכי ושובו אל ה' פן אטרוף לכם ח"ו השעה למות בלא תשובה ומע"ט. דבאותה שעה אין בידו מציל וקאמר עוד זבח תודה יכבדנני להקריב חלבך ודמיך ולחזור בתשובה שלימה כדי לזכות לילך את דרך ארץ החיים וליהנות מזיו השכינה וז"ש ושם דרך והראנו בישע אלהים והקב"ה יזכני לחזור בתשובה שלמה אכי"ר

ובענין זה אפ' לפרש מק"ש בירמיה סי' ס' לכן כה אמר ה' צבאות הנני צורפם וגו' חץ שחוט לשונם וגו' והייני בחי' שבלה"ר אין בו דין ערבות. וגם מק"ש במיכה סי' ז' אשר עשיריה מלאי חמם וגי'. וגם מק"ש הושיעה ה' כי גמר חסיד וגו'. וגם מק"ש בישעיה פחדו בציון חטאים וגו'. הולך צדקות הוא מרומים שכין בחי' דכיין דערבינו הוא לקב"ה שהיא קדש. ועיין כ"ז בדרוש של א"א הרא"ש ז"ל והן הן ז"ד ל"מ

דרוש למעלת נשים צדקניות

גרסינן בברכות תנו רבנן גדולה הבטחה שהב' הקב"ה לנשים יותר מן האנשים שנ' נשים שאננות קומנה שמענה בקולי בנות בוטחית האזינה אמרתי א"ל רב לר' חייא נשים במאי זכו כי א"ל באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנייי גברייהו בי רבנן ונטרי לגברייהו עד דאתי בי רבנן מי לא פלגן בהדייהו ע"כ. ולכאורה ק' היכן מצינו שהבטיח לאנשים עד שיאמר גדולה הבטחה של נשים יותר ת מהאנשים ועוד מהו ההבטחה שהבטיחן כי לא פורש ועוד ק' דמאי קשיא לרב הני נשי במאי זכין הלא הן זיכות במה שהן פציות במצות ל"ת ובמ"ע שאין הזמן גרמ' שהן מחוייבית בקיומן. ועוד במ"ש באקרויי בנייהו וכו' תיפוק ליה במצוות דידהו הן זוכות ולמה תלה הטעם הזכות בשביל בניהן ובעליהן. ועוד במ"ש מי לא פל' בהדייהו דמה זו תמיהא מי לא פלגן בהדייהו ומהיכא פשיטא לן דפריך בפשטות מי לא פלגן בהדייהו

ולענד"ן שהדברים מגיעים במאי דאיפליגו ר' יהודה ור' יוסי בפ' המוצא תפילין דצ"ו דר' יהודה סבר דנשים אינן סומכות דבני ישראל כתיב ולא בנות ישראל ור' יוסי סבר נשים סומכןת רשות. ודע דלדעת רש"י ז"ל בפי' הסוגייא דלמ"ד נשים סומכות אינו רשות ס"ל דנשים שעישית מ"ע שהז"ג עוברות בבל תוסיף שכ' על מ"ש בגמ 'אלא האי תנא היא דס"ל דשבת זמן תפילין דתניא מיכל בת שאול היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים ופירש"י דהוי כתוס' על ד"ת שפטרו נשי' ממ"ע שהז"ג ע"כ

אבל התוס' כתבו דזה דוחק וטעמא דאין נשים סומכות רשות בתפילין משום דצריך גוף נקי ונשים אינן זריזות ליזהר וכן עליה לרגל משום דמיחזי