זרע יעקב קו

דמיתתם של צדיקים הוא לכפר על הדור ובמקום אחר אמרו שמיתתם היא מפני הרעה העתידה לבא ב"מ וכבר עמדו בזה כל המפרשים ע"ה הלא בספרתם ואענה גם אנכי חלקי דנלע"ד דהאי פלוגתא תלייא בהאי פלוגתא והוא דמ"ד שמיתת הצדיקים הוא מפני הרעה העת"ל ס"ל כסברת הרמב"ם ז"ל ודעימיה דהערב לחבירו כדשא"ק אינו משתעבד ועל זה כיון שהצדיק אינו יודע כמה עבירות יעשה הרשע אינו משתעבד ובזה איני נתפס בהון הדור ואינו מת אלא משום שלא יראה ברעה הפת"ל. ומ"ד שמיתת הצדיק הוא לכפר על הדור ס"ל כדמה הגאונים ז"ל ודעימייהו שהמערב לחבירו בדשא"ק מגו דמהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה ולזה הצדיק נתפם בעון הדור אעפ"י שלא ידע כמה עונות יעשה אפי"ה משתעבד ועל זה מיתתו מכפר על הדור ובזה צדקו יחדיו

ועד"ז סיבב הולך כונת הכתיב בישעיה סי' ז"ן הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק. דראוי לשים לב במאמר הכתיב ואין איש שם על לב דמאי דעתם דאאנשים האלו דאין משימים על לבם אבידת הצדיק ועוד במאי דקא' באין מבין כי מפני וגו' דמה התבוננות צריך בזו

אלא עפי"ה ניחא והוא דרשיעי הדור הם הולכים בטומא"ה. וסוברים דערב בדשא"ק אינו משתעבד וע"ז הצדיק אבד ואין איש שם על לב באומרם כיון דאינו משתעבד אינו מת בעון הדור וכיון שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא בחטאו מת ובהאי סברא דעתם יסכל ואין משימים לב לבכות על נפש היפה ובזה ואנשי חסד נאספים כיון שאינם בוכים על עבירת הצדיק הוא הולך בחנם ועונותיהם חקוקים על עצמותיהם באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק כבר פסק מרן בש"ע וכל הבאים אחריו חלקו על דבריו והכי נקייטינן דערב משתעבד בדשא"ק ומפני הרעה נאסף הצדיק כיון דמשתעבד הוא מת בעון הדור ועל זה ראוי לבכות ולנוד על מיתת הצדיק כדי שיהיה מכפר על הדור

אמנם אשכחנא לה פתרי דגם לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל ראין הערב משתעבד בדשא"ק הכא בנדון דידן מודה דמשתעבד והוא עפ"י החילוקים שכתבנו לעיל האחד דכיוון דיש לערב טובת הנאה ע"י אותה הנאה משתעבד אפי' בדשא"ק וכמ"ש ה' פ"מ ז"ל והכא נמי כיון דיש טו"ה לצדיקים מהרשעים כמ"ש רז"ל דכל תפילה שאין בה מפושעי ישראל אינה מתקבלת. החילוק הב' דכיון שהדבר שעומדים בו הוא קצוב אפי' שהדבר שמתתייב אינו קצוב שפיר מתחייב וכמ"ש מוהרשד"ם ז"ל הכא נמי כיון שארז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע כיון שזוכה בחלקו שהוא קצוב אעפ"י דלא ידעינן כמה חטאים עשה שפיר משתעבד. החילוק הג' הוא דעת הרמב"ם ז"ל עצמו דפסק דזה דאינו מתחייב הוא לגבי הדיוט אבל לגבי הקדש אז לעניים אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט הכא נמי כיון דהצדיק ערבונו הוא להקב"ה שהוא קדש קדשים כמ"ש דנוטל צדיק אחד ומכפר על הדור שפיר משתעבד הגם שהוא דשא"ק

ועפ"י החילוקים אלו אפשר להבין כונת המאמר בב"ר פ' ס"ב והובא בס' ש"י פ' ויחי וז"ל זבדי ן' לוי וריב"ל ור' יוסי ן' פרטא תלתהון אמרי אילין תלתי קריא כד דמיך חד מנהון אמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא. ואחרינא אמר תערוך לפני שולחן נגד צוררי. ואחריני אמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם עכ"ל ועיין מ"ש ה' מתנות כהונה ובפ' צ"ב. וראוי לשום לב מה באו לרמוז צדיקים הללו במקראי קדש אלה בשעת פטירתן

אבל לפי"ה ניחא והכונה דהחכמים הללו אחימו להו בשעת מיתתן שראו שהם נתפסים בעון הדור והמה ראו כן תמהו דמצד הדין לדעת הרמב"ם ז"ל אין הערב משתעבד בדשא"ק וע"כ נתחכמו כל א' לתת טוב טעם ודעת על הדבר וכל א' מחדש דבר א' מאלו החילוקים הנז' דהיינו הצדיק הראשון ההוא אמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא בא לרמוז דהצדיק משתעבד כיון דיש לו טובת הנאה מקבלת התפילה כשהצדיק מתפלל עם פושעי ישראל ע"י אותה טו"ה משתעבד ונתפס בעוניתיהם של ישראל וכדעת ה' פ"מ ז"ל. והצדיק השני ההוא אמר תערוך לפני שולחן נגד צוררי. בא לרמוז דכיון דזכה נוטל חלקו וחלק חבירו של רשע בג"ע ושולחני עריך נגד צוררי ר"ל נגד חלקו של הרשע שהוא דבר קצוב ע"י זה נלכד בשחיתותם וכמ"ש מוהרשד"ם ז"ל דהיכא שהדבר שעומדים בו הוא קצוב וכו'. והצדיק השלישי ההוא אמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם בא לרמוז דהא דאינו מתחייב בדשא"ק הוא בדין