זרע יעקב קה

שידרכו רגליהם יהיה שלהם ואף חו"ל א"כ הוי דשא"ק ולדעת הרמב"ם ז"ל אין אדם מתחייב בדשא"ק ואף דלגבי הקב"ה הנותן כביכול הוי ר"ק דכל העולם כולו כאין נגדו מ"מ לגבי ישראל הוי דבר שא"ק וכבר כתבנו לעיל דבעינן דבין לנותן ובין למקבל שיהיה ד"ק

וכלפי זה בה לומר כמערכה אל הדרוש קים עבור את הירדן הזה וגו' אל תירא ואל תחת דלפי הדין אתם זוכים ועתה רומז החי' הנז' א' לא' יגשו ראשית הג"ש אשר אנכי נותן אנכי דייקא ואני מלך וכבר כתב ה' נת"ב ז"ל דבמלך לא נאמר דין זה וכ"ש לגבי מלכו של עולם

אלא דחילוק זה לא אהניא לן כ"א לגבי כביכול הנותן שנתחייב בדשא"ק אבל לגבי המקבל שהם ישראל עדין החקירה במקומה עומדת דאיך אנו זוכים בדשא"ק לז"א לבני ישראל ב'ני ישראל דייקא דישראל הם בנים למקום וכיון שכן כבר כתב ה' ש"י ז"ל דזה לא נאמר אלא באיניש דעלמא אבל אב לגבי ברי משתעבד כמו שמשתעבד בדשלב"ל משום דדעתו ש"א קרובה אצל בנו וכתב עוד הרב הנז' בס' ר"ת דס"ט ע"א דלענין דרשא אמרי' דה"ה הבן אצל האב דעתו של בן קרוב אצל האב ומקנה לו דשלב"ל יע"ש וא"כ ה"ה שקונה דשא"ק דכיון שמקנה קינה וכיון שכן הוא לז"א כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם נתתיו ואפי' חו"ל כדעת הספרי ומן הדין זוכים בה

אלא דכבר כתבנו על חילוק זה של הש"י דמדברי הרמב"ן ז"ל שהביא אותם הר"ן ז"ל נראה דלית להו הכי ואין לחלק בין אב לגבי בריה לאיניש דעלמא אלא אף אבא לגבי בריה אינו מתחייב בדשא"ק. לזה בא לומר עוד חילוק והוא חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ וגו' והכונה שבא לרמוז החי' שחי' מרן החביב ז"ל דכשהוא ע"י שליח מתחייב וז"ש כי אתה תנחיל את העם הזה וגו' וכיון שכן הוא מתחייב

אלא דכבר כתבנו דמי' זה כתב אותו בדרך אפשר דנר' דאינו הלכה פסו' ומה גם שהרב חשק שלמה ז"ל דחה ראיותיו שהביא וכתב דאין ראיה לדינו יע"ש. לז"א עוד חילוק והוא אשר נשבעתי לאבותם לתת להם והיינו סברת רובם ככולם של הפוסקים שפ' דאם נשבע חייב להשלים שבו' וכיון שאני נשבעתי אפי דהוי דשא"ק מתקיים

אלא דכ"כ דמוהריב"ל ז"ל ס"ל דקנין אין כאן שבו' אין כאן וכתב מוהר"ם די ביטון ז"ל דאין ב"ד יכולין לכופו כיון שיש לו אילן גדול מוהריב"ל ז"ל לסמוך עליו. לז"א עוד חי' והוא רק חזק ואמץ מאד לשמור ולעשות ככל התורה וגו' והוא דכ"כ לעיל דגם בקבלת כתורה שייכא זאת הטענה דהוייא דשא"ק ואפי"ה קבלנו עלינו עול תורה ונתחייבנו עצמינו בדשא"ק וכ"כ דאם הקונה קנה דכא"ק אגב דרוצה לקנות מקנה נמי וה"ה הכא אגב דרוצה כקב"ה לזכות בקיום התורה אף שהוא דבא"ק מקנה ומתחייב בחיוב זאת המתנה אף שהוא דשא"ק

הדרן לדמסיקרא למאי דפסק הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ה מה' מו"ל וז"ל מי שלא פירש קצב דבר שערב כגון שא"ל כל מה שתתן לו תן לו ואני ערב או מכור לו ואני ערב או הלוהו ואני ערב יש מן הגאונים שפירשו שאפי' מכר לו באלף דינרים והלוהו בעשרת אלפים זה הערב משתעבד בכל ולי נראה שאין הערב חייב כלום ודברים של טעם הם עכ"ל וכבר נשאנו ונתנו לעיל בדברי הרמב"ם הללו לפי קוצר השגתי יע"ש

עלה בידינו מפרשת אלה הדברים שהמערב לחבירו בדשא"ק לדעת הגאונים ז"ל אדם משתעבד בכל מכל כל ולדעת הרמב"ם ז"ל אין הערב זה משתעבד כלום. וכבר נודע בשערים שכל ישראל ערבים זה לזה כדמוכח קרא דאתם נצבים היום כולכם וגו' לעברך בברית וגו' ודרשו התם שכולם נעשו ערבים זל"ז וכדאמרי' בפ' שבועת הדיינים דפריך תלמודא וכל עבירות שבתורה מכל העולם לא והכתיב וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה לזה ומשני התם שיש בידו למחות ע"כ

ובכן ראוי לחקור כיון דמערב בדשא"ק במחלוקת הוא שנוי כאמור הכא נמי נימא כיון שאין האדם יודע בחבירו כמה עונות וכמה זכיות עשה למה הצדיק יהיה נתפס בעון הרשעים מדין ערב כמ"ש במ"ר בפסוק ויעש את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים אמר משה לפני הקב"ה והלא עתידים שלא יהיה להם לא משכן ולא מקדש ומה תהא עליהם א"ל הקב"ה עצי שטים עומדים אני נוטל צדיק אחד ומכפר עליהם וכן למה יזכו הרשעים ליהנות מזכות הצדיקים דהוי ממש כמערב בדשא"ק דלדעת הגאונים משתעבד ולדעת הרמב"ם ז"ל אינו משתעבד

ואפשר דבהא תלייא פלוגתא דתרי מאמרי רז"ל בתלמוד דסתרי אהדדי דבמקום א' אמרו