זרע יעקב קד

בלי קנין ותי' דא"צ קנין דהן הן הדברים הנקנין באמירה הואיל והיה בשעת קידושין דאמר ואת בתו יתן לו לאשה יע"ש וששתי ושמחתי שמחה גדולה שכיונתי לדעת עליון אלא דכבר כתבנו דאיכא למשדי ביה נרגא ואפ' דלזה כיוון הנח"ב שכתב עליו שהוא דוחק יע"ש

ומעתה אבא נבוא להבין המשך הכתובים ביהושע סי' א' וכ"ת ויהי אחרי מות משה וגו' משה עבדי מת ועתה קים עבור את הירדן הזה וגו' אל הארץ אשר אנכי ניתן להם לבני ישראל. כל מקים אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם נתתיו וגי' מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול וגו' חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ אשר נשבעתי לאבותם לתת להם. רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה אשר צווך משה עבדי וגו' לא ימוש ס' התורה הזה מפיך והגית בו וגו' כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל

וי"ל בכתובים אלו טובא א' מהו אשר אנכי הול"ל אשר אתן. ב' מהי לבנ"י מאחר שכבר אמר בתחילה אתה וכל העם הזה. ג' מהו שאמר כל מקים אשר תדרוך כף רגלכם וכמו שהקשו בספרי וז"ל למה נאמר אם ללמד על החימי א"י הרי נאמר מן המדבר והלבנון יגו' א"כ למה נאמר אשר תדרוך לרבות אף חו"ל כל מה שתכבשו יהיה שלכם ולדרכינו יתבאר. ד' מהו שחזר חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם הזה וגו' מאחר שכבר אמר מקודם קום עבור וגי' אתה וכל העם הזה. ה' למה הוצרך להזכיר השבועה אשר נשבעתי לאבותם. ו' מ"ש רק חזק ואמץ לשמור לעשות ככל התורה וגו' לא ימיש ספר התורה הזה מפיך וגו' מאי בעי הכא ומאי שיאטיה דשמירת התירה עם נתינת ארץ ישראל

אמנם עפי"ה הנה נכין ונקדים עוד מ"ש הרב ק"י ז"ל בס' שלח לך וז"ל והענין עפ"י מ"ש בתשובה א' לחד צו"מ על עסקי צוואה א' שכתב האב לבנו ושדי ביה נרגא בכמה אנפי ובכללם כתב שצוואה ההיא אין מועיל בה משים שהקנה לו דשא"ק דאינו מועיל לדעת הרמב"ם ז"ל. ואני כתבתי לו ששגה בחוזה דנלע"ד דע"כ ל"ק הרמב"ם דאין קנין בדשא"ק אלא באיניש דעלמא אבל אב לגבי בריה משתעבד וראיה לזה ממ"ש המבי"ט דאדם מקנה לבנו דשב"ל מטעם דדעתו של אדם קרובה אצל בנו א"כ כ"ש דשא"ק דעדיף מדשלב"ל דהא רוב הפו' חולקים על הרמב"ם ז"ל כן נלע"ד פשוט עכ"ל

ואהמ"ר נראה דשלא כדין כתב לו להאי צורבא מרבנן דשגה בחוזה ואדרבא הדין עמו ויפה כיוון שאין לחלק בין אב לגביה בריה לאיניש דעלמא והוא דמדברי הרמב"ן ז"ל שהביא דבריו הר"ן ז"ל בסיף פרק עשרה יוחסין מבואר בהדייא דלא שנא אלא אף אב לגבי בריה אינו מתחייב בדשא"ק שהרי כתב אמתני' דהאומר בני זה ממזר אינו נאמן ר' יהודא אומר נאמן ובגמ' אמרי' מ"ט דר"י דכתיב יכיר יכירנו לאחרים מכאן אר"י נאמן אדם לומר זה בני בכור וכו' והקשו עוד בשלמא לר"י היינו דכתיב יכיר אלא לרבנן יכיר למה לי ומפרקי' בצריך הכירא כלומר דקרא לבכור הוא דאתא וכגון שבא ממדינת הים ולא הוחזק לנו בבכור אלא עפ"י אביו ופרכינן למאי הלכתא לתת לו פי שנים אלו בעי למיהב ליה במתנה לא מצי יהיב ליה לא צריכא בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן ולר' מאיר דאמר אדם מקנה דבשלב"ל יכיר למה לי בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס וכתב הרמב"ן בתשו' דמהא שמעי' שאדם יכול לתת מתנה או לחייב עצמו בדשא"ק שלא כדעת הרמב"ם ז"ל שכתב וכו' ושמעתין מוכחא דאלו בעי למיתן ליה מתנה קני כל נכסים דנפלו ליה קודם גסיסה ואע"ג דלא ידע מאי נפל ליה ומאי קני ולא איצטריך קרא דיכיר אלא בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ומדר"מ נשמע לרבנן בדשב"ל וחיוב דשא"ק עכ"ל. ואם איתא דס"ל דגבי בני אדם מקנה דבר שא"ק מאי ק' התם שאני דמהני אף דשא"ק משים דהוי בנו אלא ודאי דס"ל כדעת רבינו דל"ש בנו ל"ש אחר אין אדם מקנה דבשא"ק. באופן דהדין עם האי צורבא מרבנן ומהתימא על הש"י איך כתב לו דשגה בחוזה איך שיהיה הגם דלענין דינא איכא למשדי ביה נרגא כאשר כתבנו מ"מ לענין דרשה הדרשה תדרש כמ"ש הוא ז"ל דאב לגבי ברי משתעבד בדשא"ק

עוד נקדים מ"ש מר"ן החבי"ב ז"ל בהגב"י אות נ"א וז"ל המחייב עצמו בדשא"ק ונשבע יכול לומר קי"ל כהרמב"ם ורבותיו דלא קנה וכיון דלא קנה קנין אין כאן שבועה אין כאן כ"כ מוהריב"ל ז"ל ולחילוק זה חלקו עליו כל הפוסקים הבאים אחריו ודחו דברי מוהריב"ל והסכימו דבשבועה מתחייב יע"ש

ובזה נבוא אל המכוון והוא דיש לחקור לדעת הספרי שפי' כל מקים אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו דהיינו אפי' חו"ל כ"מ שתכבשו יהיה שלכם א"כ הויא זאת המתנה דשא"ק דבשלמא אם היה דוקא ארץ ז' עממין הוייא ד"ק אלא עתה שנתן להם כל מקום