זרע יעקב קג

האיש וגו' והיה אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול וכיון שכן הוא כבר פ' מר"ן החבי"ב ז"ל דע"י שליח אפשר שיתחייב בדשא"ק ומזה הטעם לא דבר עם דוד פה אל פה רק ע"י שליח

אלא דעדיין לא נח דעתיה של שאול בזה יען כי אף הוא ראה דזה הדין דע"י שליח מתחייב שכתבו מר"ן החביב כתב אותו בדרך אפשר כנראה דהן ולאו ורפייא בידיה ואינו הלכה פסוקה כי ע"כ בקש לו עוד דרך ב' כדי שיתחייב לפי הדין ולז"א יעשרנו החלק עושר גדול ואת בתו יתן לו והוא דכבר כתבנו למעלה מ"ש הרמב"ם ז"ל עצמו דמפני מה הפוסק עם אשתו שיהיה זן את בתה חייב לזונה מפני שפסק בשעת נישואין והדבר דומה לדברים הנקנים באמירה ע"כ. וז"ש יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו לאשה וה"ז דומה לפוסק עם אשתו בשעת נישואין דתתחייב בדשא"ק ואינו צריך קנין דהן הן דברים הנקנים באמירה

ועוד יש דרך ג' כדי שיתחייב בזה מצד הדין והוא מש"ל משם ה' פ"מ ז"ל דע"כ לא ס"ל להרמב"ם ז"ל הכי אלא כשמתחייב בדבר שא"ק בלא כסף ובלא מחיר אבל אי מטי ליה הנאה מהמקבל ובעבור זה מתחייב לו אפי' שהוא דשא"ק רמי עליה חיוביה לשלם משום דאגב הנאתיה גמר ומשעבד נפשיה ומעולם לא אמרו הרמב"ם ז"ל אלא דוקא היכא שמתחייב בכדי אבל אם מתחי' בשביל שום הנאה שקבל ממנו גמר ומשעבד נפשיה ולפי"ז בנדון דידן דהחיוב שנתחייב בדשא"ק לא הי' חנם כי אם בעבור טובת הנאה דאשר יכה את הפלשתי וכמש"ה והיה האיש אשר יכנו יעשרני עושר גדול א"כ מן הדין מתחייב בדשא"ק בעבור טובת הנאה זו

והנה דהע"ה רוח אחרת היתה אתו ולא הסכימה דמתו דעת עליון לכל הני חילוקי דינן שאמרנו והיינו טעמא שבכל א' מאלו יש צד הסותר דהיינו החי' הא' שהוא דכיון שהי' ע"י שליח מתחייב לזה כבר כתבנו דמר"ן החבי"ב כתב אותו בדרך אפשר כנראה דאינו הלכה פסוקה והחי' הב' שהוא יען שאמר ואת בתו יתן לו ודומה לפוסק עם האשה בשעת נישואין דמתחייב בדשא"ק גם בזה יש צד הסותר והוא דכבר כתבנו לעיל דהבעה"ת הק' להרמב"ם דדבריו סותרים אהדדי דכאן פסק דאעפ"י שקנו מידו לא נשתעבד ואילו בה' אישית פ' הנושא אשה ופ' וכו' חייב לזונה והוא שיתנו בשעת קידושין אבל שלא בשעת קידושין עד שיקנו מידו הרי דאף שלא בשעת קידושין אם קנו מידו משתעבד אפי' שהוא דשא"ק ותירץ מר"ן הכ"מ ז"ל והוא דיש חילוק דכשהוא בשעת קידושין אז נקנה באמירה לבד בלא קנין וכשהוא בשעת נישואין ר"ל בין קידושין לנשואין אז מהני קנין וכשאיני לא שעת קידושין ולא שעת נישואין אז לא מהני אפי' בקנין אלו תו"ד יע"ש א"כ בנידן דידן שלא היה לא שעת קידושין ולא שעת נישואין אלא שהבטיח אותו ליתן לו בתו בזה אינו מתחייב בדשא"ק ואפי' בקנין אינו מועיל ומטעם זה לא הסכים בחי' זה דכד דייקינן שפיר חי' זה לא ניתן ליאמר

ועל החי' הג' דבנדון דידן הי' טובת הנאה דאשר יכה את הפלשתי ובכגון דא מתחייב. נם בזה לא נתרצה ולזה בא דהע"ה כמהביל זה הדבר ההוא אמר אשר יכה את הפלשתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל והכוונה רצוייה דעם כי הכא נראה לכאורה דאיכא טו"ה דאשר יכה את הפלשתי והסיר חרפה מעל ישראל עכ"ז הא לא חשיבה הנאה של כלום אשר בשביל זה נאמר דמתחייב בדשא"ק יען כי מי הפלשתי הערל הזה כי חירף מערכות אלהים חיים וגברא קטילא הוא דאין ס' דמן השמים ודאי ילחמו עמו ולה' המלחמה והוא ימיתנו בודאי כיון שחירף מערכות אלהים חיים באופן דגם זה לא רצה

אך בזה הסכימה דעתו דעת עליון בחי' הד' דהיינו חי' של הרב מוהראד"ב ז"ל שפסק דאם המתחייבים המה רבים יפה כח הרבים להתחייב בדשא"ק והביא ראיה מהתוספתא והיא ראיה אלימתא וגם קנין אינו צריך דידוע דדברי הקהל אינו צריך קנין ולז"א ויאמר דוד אל האנשים העומדים עמו מה יעשה ר"ל דרצה דהע"ה שיתחייבו רבים בחייוב זה להעשירו עושר גדול כדי שיהא חל החיוב ויאמר לו העם כדבר הזה לאמר כה יעשה לאיש אשר יכנו ועדיין רצה שיהיה החיוב מפי המרובין במעמד כל אנשי העיר שיסכימו כל הקהל בזה החיוב ולז"א ויסוב מאצלו אל מול אחר ויאמר כדבר הזה ר"ל ששאל להעם העומדים בצד אחר שלא שאל להם מקודם כדי שיתחייבו בדבר כל הקהל וישיבוהו העם דבר כדבר הראשון ואז נתקררה דעתו יען דרבים מתחייבים בדשא"ק וגם כן אינו צריך קנין

שוב אח"ז האלהים אנה לידי ס"ה נחלת בנימין וראיתי במצוה כ"ט שהביא משם הרשב"א ז"ל בתשו' שהקשה כן דאיך קנה זה העושר גדול שא"ק