זרע יעקב קב

ז"ל בסי' ס' הגהב"י אות ל"ח וז"ל המאמין את חבירו והמתחייב לפרוע כל מה שחייב שיאמר שחייב לו חייב לשלם כל מה שיאמר דבנאמנות אין חילוק בין דבר קצוב לדשא"ק ע"כ. ומעתה נבא אל המכיון והוא דהקב"ה כשבא להבטיחו לאאע"ה ליתן לו שכרו הרבה מאד בלי קצבה חשש שמא אאע"ה יתפחד דלפי הדין זאת המתנה אינה כלום מאחר דהויא דשא"ק ולדעת הרמב"ם ז"ל המתחייב בדשא"ק לא קנה לכן פתח דבריו יאיר וא"ל אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד פתח באנפי לרמוז לו החי' של הרב נח"ב דמלך מתחייב בדשא"ק וכ"ש ממה"מ הקב"ה וז"ש אנכי הוא דמגן לך וגו'

אלא דעדין לא נח דעתיה של אאע"ה בזה דעדין יש לפקפק בזה מצד הדין והוא דנהי דלגבי הקב"ה הנותן שפיר מתחייב מצד הדין מאחר דהוי מלך מ"מ לגבי אאע"ה המקבל לא קנה דהוי דשא"ק דבעינן הנותן והמק' שיהיה דבר קצוב וכמו שכ"כ ה' החסיד בס' שלח משם ה"ה יע"ש נמצא דלגבי דידיה עדיין לא זכה במתנה זו

אי לזאת מה עשה אאע"ה והאמין בה' לרמוז התשובה של מוהרימ"ט ז"ל דס"ל דכשהמאמין לחבירו בדשא"ק מתחייב דבנאמנות אין חילוק בין דב"ק לשא"ק. ועוד בא לחלק חי' אחר כדי לזכות במתנה זו והוא ויחשבה לו לצדקה הכונה דאאע"ה חשבה להקב"ה לצדקה ר"ל זאת המתנה שנתן לו חשב אותה צדקה והוא נעשה עני וכמש"ל שאין עשירות לגבי הקב"ה וא"כ אפי' הרמב"ם ז"ל עצמו מודה דבמתחייב ליתן צדקה מתחייב אפי' בדשא"ק

ועל פי הדברים האלה אפשר לפרש פסוקי הכרוז בשמואל א' סי' י"ז וכ"ת ויאמר איש ישראל הראיתם האיש העולה הזה כי לחרף את ישראל עולה והי' האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עישר גדול ואת בתו יתן לו ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל: ויאמר דוד אל האנשים העומדים עמו לאמר מה יעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף מערכות אלהים חיים ויאמר לו העם כדבר הזה לאמר כה יעשה לאיש אשר יכנו וישמע אליאב וגו' ויסוב מאצלו אל מול אחר ויאמר כדבר הזה וישבוהו העם דבר כדבר הראשון

והנה י"ל בכתובים אלו טובא חדא בשאלת אדונינו דוד מה יעשה לאיש אשר יכה וגו' והלא כרוזא קרי בחיל יעשרנו המלך וגו' ועל מה ועל מה נפשו לשאול הגיע מה יעשה לאיש. ועוד דלמה הי' ענין זה ע"י שליח ולא אמר לו המלך בעצמי ליתן לו עושר גדול. ועוד י"ל בפטפוטי דברים באריכות הלשון באומרו והסיר חרפה כי מי וגו' כי אין בזה צורך לעיקר שאלתו דמה יעשה האיש. ועוד י"ל במה ששאל להאנשים העומ' עמו מה יעשה וגו' דמה לו לשאול לאנשיה העומדים הי"ל לשאול לגביני כרוז שהוא היה שליח מאת המלך ועמו היה צריך שידבר מה יעשה וגו' ועוד שלא די לו במה ששאל פעם א' אלא שחזר פעם אחר לצד אחר ושאל עוד להעם וישבוהו העם דבר ובזה נחה דעתי ולנו לדעת למה

אמנם לפי האמור הנה נכון ונקדים עוד מ"ש מר"ן החבי"ב ז"ל בהגהב"י אות מ"ו וז"ל אע"ג דלדע' הרמב"ם ז"ל דהמתחייב בדבר שא"ק לא קנה אפשר דע"י שליח מתחייב כן נ"ל וכן נראה לדקדק מדברי הרב בעה"ת בשער ס"ה שהביא רבינו הב"י בסי' קכ"ח מחו' ג' ובסי' קכ"ח כתב שכן י"ל מדברי מוהרשד"ם ז"ל יע"ש

עוד נקדים מ"ש מוהראדי"ב ז"ל בתשו' סס"י קי"ד והביאו הרב החסיד בס' בלק וז"ל דאפי' לדעת הרמב"ם ז"ל אם המתחייבים המה רבים יפה כח הרבים להתחייב בדבר שא"ק והביא ראיה מהתוספתא והיא ראיה חתוכה יעש"ב

ובזה נבוא אל המכוון והוא דיש לחקור בהאי חיובא דנתחייב שאול והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול הו"ל כמחייב עצמו בדבר שא"ק ולדברי הרמב"ם ז"ל אין אדם מתחייב בדשא"ק ואפי' לדעת החולקים עם הרמב"ם דס"ל דאדם מתחייב בדשא"ק מ"מ מודו דבעי' קנין וכאן לא היה קנין וא"כ אליבא דכ"ע האי חייובא לא חל. וכבר ראיתי להרב החסיד בס' בלק שהביא משם ה' נחלת בנימין שנתעורר בזה ותי' דהכא שאני שהי' מלך וז"ש יעשרנו המלך ע"ג דבמלך כי כביר מצאה ידו חל הקנין יע"ש

ולע"ד מצאתי עוד ד' דרכים כדי שיהי' חל החיוב לפו"ד אף לדעת הרמב"ם ז"ל והוא דהנה שאול המלך ע"ה בחיר ה' כבר ידע האי דינא דאין אדם מתחייב בדשא"ק ורצה להתחייב עצמו לפום דינא דהיינו ליתן מתנה מרובה בלי קצבה וגם שיהיה חייב לפי הדין ולכן עשה בחכמה דהיינו שחייב עצמו ע"י שליח והיינו ע"י כרוז ולז"א ויאמר איש ישראל הראיתם