זרע יעקב קא

לא ירצו מן השמים לשלם שכר יהיו פטורים מן הדין דאין אדם מחחייב בדשא"ק לז"א ונאמן הוא בעל מלאכתיך שישלם לך שכר פעולותך והיינו טעמא משום ודע מתן שכרם של צדיק' לעת"ל ר"ל דע כמה הוי מתן שכר ש"צ ש"י עולמות ואם וכו'

עוד יש לתרץ ולומר דמצד הדין יש לנו תשלום שכר המצות לעוה"ב והוא עפ"י מ"ש הרמב"ם ז"ל דדין העניים אינו כדין הדיוט והמתחייב לעניים ליתן מתחייב אפי' שהוא דשא"ק ודבשל"ב וא"כ ה"נ אנחנו לגבי הקב"ה כביכול אדון כל הארץ נחשבים כעניים וכמ"ש בירושלמי ע"פ והנה בעניי הכינותי לבית ה' זהב וגו' א"ר בון שאין עשירות לפני המקום ע"כ והביאו רד"ק בד"ה א' סי' כ"ב

ובזה יובן כונת ב' כתובים הבאים כא' בס' ואתחנן כ"ת ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה. וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלהינו כאשר צונו. ונקדים עוד מ"ש הרמב"ן ז"ל בפ' זה וצדקה תהיה לנו וז"ל קרא גמול המצות צדקה כי העבד הקנוי לרבו שהוא חייב לעבוד אותו אם יתן לו עוד שכר בעבור עבודתו צדקה עושה עמו ע"כ נמצא דשכר המצות הן בתורת צדקה וז"ש ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה וגו' לטוב לנו כל הימים ר"ל כדי לזכות לכל הטובה לעוה"ב וכמש"ה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכ"ת איך אנו זוכים בכל הטובה הזאת מאחר דלא נתן לנו קצבה לשכרינו ולדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דאין אדם מתחייב בדשא"ק א"כ מה"ד אין לנו שכר עוה"ב. לז"א וצדקה תהיה לנו כי נשמור וגו' ר"ל שכר המצות שנותן לנו הקב"ה הן בתורת צדקה וכיון שכן הוא כבר כתב הרמב"ם ז"ל דבמתחייב ליתן צדקה לעניים מתחייב אף בדשא"ק

ואת רב"ע ישם לתרץ ולומר דמן הדין יש לנו שכר העוה"ב והוא במה שחקר עוד הרב החסיד בס' שלח דמאחר דתורתינו הקדושה הוי דשא"ק ומקרא מלא דבר הכתוב ארוכה מארץ מדה א"כ איך נתחייבנו בתורה מאחר דאין אדם מתחייב בדשא"ק יע"ש וכמו כן אני אומר דיש לנו לדעת דאיך נתחייבנו בקיום המצות דהוי דבשא"ק דהגם דנראה דהמצות הם ד"ק כיון שהם תרי"ג מצות ומ"מ האיכא כמה וכמה מצות דרבנן וד"ס וד"ק וסייגים וגדרים עצמו מספר ומ"מ דבר הכתוב רחבה מצותך מאד נמצא דהיה לנו זאת הטענה לבקש מקום פיטור בקיום התורה והמצות לפטור עצמינו מה"ד ואפי"ה אין אנו טוענים ואנו מקיימים התורה והמצות וכבר כתבנו לעיל משם ה' פ"ה והנ"י ז"ל דכתבו דאם הקונה קנה דשא"ק אגב דרוצה לקנות מקנה נמי וא"כ ה"נ דכוותה אגב דרוצה הקב"ה לזכות בקיום התורה והמצות של יש' אף שהם דשא"ק מקני ומתחייב בחייוב שכר המצות אפי' דהוי דשא"ק

וחמישתו עוד מצינו זכות תולה לענין שכר עוה"ב והוא עפ"י מ"ש הרב נחלת בנימין במצות כ"ט דאגב דאפי' לדעת הרמב"ם ז"ל דאית ליה דאין אדם מתחייב בדשא"ק ה"ד באיניש דעלמא אבל אם המקנה הוא מלך אל הקנין בדשא"ק יען דיש יכולת בידו לקיים תנאו יע"ש. וא"כ כ"ש וק"ו במלך מה"מ הקב"ה כביכול דכ"ע דיליה וכבר מצאה ידו להתחייב בדשא"ק

ואפשר דשני חילוקים אלו הם רומזים בפסו' הנז"ל כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלהינו וגו' די"ל למה נקט תי' כל הול"ל את המצות ועוד מהו לפני ה' אלהינו ולכאורה אין לו מובן ואפי"ה ניחא והכוונה ע"ד מ"ש דהיה ס"ד שלא יהיה לנו תשלום שכר מאחר דהוי דשא"ק והתי' הא' הוא וצדקה תהיה לנו כאמור ועוד כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת ר"ל ע"י שאנו שומרים כל המצות אף דהוי דשא"ק והיה לנו מקום פיטור וא"כ אגב דקונה מקנה ועוד בה לפני ה' אלקינו דזה לא נאמר במלך וכ"ש ממה"מ הקב"ה

ועד"ז אפשר לפרש כונת הפסו' בס' לך לך וכ"ת אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. וי"ל מהו היראה שהיה לו לאאע"ה עד שהוצרך הקב"ה לומר לו אל תירא ועוד תיבת אנכי מיותר. ועוד י"ל במ"ש והאמין בה' דפשיטא ומי חשיד אאע"ה שלא היה מאמין בדבר ה' עד שהוצרך לאומרו. ועוד י"ל במ"ש ויחשבה לו צדקה מהו הכונה דאם הוא כפשטיה כמו שפירש"י ז"ל הקב"ה חשבה לאאע"ה לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו קשה דאיך שייך לקרותו צדקה דבר שחייב לעשותו ואם לא היה עושהו ענוש יענש ח"ו זה לא מקרי צדקה

אמנם עפי"ה א"ש ונקדים עוד מ"ש מוהרימ"ט זלה"ה בח"א סי' ס' והביאו מר"ן החבי"ב