שו"ת זרע אברהם צח

יוסי אומר מועלין בגידוליה מפני שהן גידולי הקדש יעו"ש ומפורש דגידולי מחובר מועלין בהם ועי' ת"כ (ויקרא דיבורא דחובה פ"כ) והטעם פשוט לפי הנ"ל דגם המחובר עצמו כשתלשו יש בו מעילה א"כ הא דאין מועלין במחובר אינו משום חסרון בהקדושה שבו דא"כ מאי מועיל שתלשו הא לית בי' קדושה למעול וע"כ דענין קדושה שבו הוא קדושה גמורה בכל דיני' וכמ"ש תוס' ב"ק (י"ב:) ד"ה מאן אהא דאמר בש"ס שם דקדשים קלים דלית בהו מעילה חייב בנזקין דמ"מ קרקע הקדש דלית בי' מעילה הוי נכסי גבוה יעו"ש. והטעם דבקדשים קלים הוי פטור המעילה מצד חסרון הקדושה אבל בקרקע הפטור מצד דין במעילה שאינה נוהגת במה שמחובר אבל אינו חסרון בגוף הקדושה. ועי' רש"י ב"ק (ו:) ד"ה שור יעו"ש. וע"כ שפיר בגידולין שאינם מחוברים מועלין בהם דאינו חמיר מן העיקר שהרי גם גוף המחובר כשיתלשו יש בו מעילה ופשוט

ומדוקדק לשון המשנה מעילה (י"ג.) ר"י אומר המקדיש את השדה מועלין "בהן" ובגידולי' יעו"ש דאינו מובן איך מועלין בהם הא מחובר הוא וע"כ כשתלשו למאי נ"מ זה לענין הך דינא דגידולין דאתא ר"י לאשמעי' ולמ"ש הכוונה דמש"ה מועלין בגידולין אף דהוי גידולי מחובר ואין טפל חמיר מן העיקר עי' זבחים (מ"ט:) ובכורות (יד:) משום דמועלין בהן עצמם ג"כ לכשיתלשו וזה פשוט

[ובגוף הדין דגידולי הקדש יש לספק דהנה נראה דאף ואין מועלין במחובר דמ"מ אסור ליהנות מן התורה וכ"כ הט"א מגילה (כ"ג.) ד"ה אדם יעו"ש. וכ"כ השעה"מ (פ"א ממעילה) להוכיח מהא דפסחים (כ"ו.) יעו"ש ומפורש בתוס' גיטין (ל"ח:) בד"ה גופי' וכו' ואפילו במחובר איסורא מיהא איכא כו' יעו"ש וברשב"א שם דאיכא מיעוט מקרא יעו"ש. מוכח דקרקע הקדש אסור בהנאה מה"ת. ומ"ש בס' חסדי דוד לתוספתא (פ"א דמעילה) בהא דתני בתוספתא הדר בצלו של שובך כו' לא נהנין יעו"ש. דמלשון לא נהנין משמע דהוי רק מדרבנן אינו מוכרח שהרי כ' תוס' יומא (נ"ט:) ד"ה והרי. דלא נהנין מדאורייתא קאמר. ועי' תו' מעילה (י"ב:) ד"ה חלב וכו' ובשמ"ק שם. ועי' תויו"ט (פ"ג דמעילה מ"ב) בשם התוס' דלא נהנין מה"ת. וכוונתו לד' תוס' תמורה (ג.) ד"ה לא וכו' יעו"ש אלא דיש לדון בגידולי הקדש דאמר בפסחים (נ"ו:) גבי אנשי יריחו התירו גמזיות של הקדש ובגדולין הבאין לאחר מכאן עסקינן וכו' ורבנן סברי נהי דמעילה ליכא איסורא מיהא איכא יעו"ש אם איסור זה הוי מה"ת די"ל דטעם איסור תורה של הנאה מקרקע הקדש הוא כמו שביאר בשמ"ק מנחות (ה:) טעם דברי תו"י נדרים (י) ד"ה אדם דבשלמים שאין מועלין מ"מ איסורא דאוריתא איכא דהטעם משום בל יחל יעו"ש וה"נ בקרקע יש בל יחל. אך בגידולין שהוא לא הקדיש בפיו י"ל דליכא בזה בל יחל דברו שהרי אינו מחלל כלל דבריו דמאליהן נתקדשו ובמ"א דנתי דהא דלא אמר בשלמים הטעם משום גזל גבוה כהא דב"ב (פח:) חמיר גזל הדיוט מגזל גבוה יעו"ש ובמהרש"א ועי' תוס' כתובות (ל:) ד"ה זר כו' אבל קרן וחומש דהקדש אינו משום כפרה אלא משלם ממון שגזל הקדש יעו"ש אך בקדוה"ג שאין לו פדיון י"ל דאין בזה גדר גזילה שאינו בדין ממון יעוי' רש"י מעילה (י"ט:) ד"ה רכב יעו"ש. ולפי"ז בגידולי הקדש דראיתי בשמ"ק ב"מ (נ"ה.) דכתב דמהני בו פדיון יעו"ש שפיר יש תורת ממון לגבוה ויש בזה איסור מצד גזל דמה לי גזל הדיוט ומה לי גזל גבוה ואכ"מ בזה

] כו) ובעיקר דבעי הר"ח הי' נראה למאי דכתבו תוס' ב"מ (ע"ט:) ד"ה השתא דאף למ"ד עובר לאו ירך אמו מ"מ בלשון בני אדם וכוונתם חשובי גוף אחד יעו"ש כן י"ל בהא דשער דפליגי אם כגזיז דלאו דפלוגתתם בעצם דין השער אם מיחשב כזיז או לא רק פליגי בכוונת האדם במה שעומד אצלו דאם עומד אצלו להגזז כשמקדיש העבד אינו מכוון לשערו וכשאינו עומד אצלו להגזז אמרי' דכיון גם להשער. וניחא לפי"ז הא דנזיר (נא.) בעי חזקי' שערו העומד לגלח וכו' מי אמרי' כל העומד ליגזוז כגזוז דמי או דילמא השתא מיהא הא מחוברין יעו"ש וצ"ע דלא קאמר כתנאי דהמקדיש את עבדו אם מועלין בשערו דקי"ל דבעומד ליגזוז פליגי כסנהדרין (ט"ו.) וגיטין (לט.) ולהנ"ל י"ל דשם הספק לענין רקב המת, שהוא מצד עצם דין התורה אם דינו כמחובר או כתלוש אבל פלוגתא דהמקדיש עבדו הוא בכוונת המקדיש מהו אצלו אם עומד ליגזוז ונתכיון להקדישו כדברי ר"ח ז"ל. ועי' רמב"ם (פ"ג מטו"מ הי"ג) הנוגע במת בשערו או בשיניו או בצפרניו כשהן מחוברין נטמא יעו"ש דקדק להביא גם שערו ועי' פ"ג דאהלות בר"ש שם בשם הספרי ובקרית ספר להמבי"ט פ"א מטו"מ שהביאו בלשון אחר יעו"ש

אמנם (בפ"א מטו"מ ה"ג) בדין אדם הנוגע בצפורניו ובשיניו דנטמא השמיט הדין אם נוגע בשערו בטמא אם מתטמא יעו"ש וזה צ"ב ובפשטו החילוק דבמת השער לאו כגזוז אבל בחי אם עומד ליגזוז כגזוז דמי ועי' עירוכין (ז:) יעוש"ה ומדוקדק לפי"ז לשון הגמ' בנזיר (נ"א.) או דילמא השתא מיהא מחוברין ולא קאמר או דילמא כמחוברין דמי אך הכוונה דעכשיו שהוא מת הרי אינו עומד להגזז א"כ אף כשהי' בחיים הי' עומד ליגזוז וכתלוש דמי מ"מ אגלאי מילתא שאינו עומד לכך וכס' תוס' חגיגה (ד.) דעבד שמת אגלאי מילתא שלא הי' עומד לשחרור יעו"ש וה"נ בזה אולם ברמב"ם פ"ה ממעילה ה"י כתב דכ"ז שהוא מחובר הולך ומשביח. יעו"ש משמע דמחיים אינו עומד להגזז טפי לפי שמשביח ואכ"מ]

כז) מ"ש כ"ת דאף דאין מועלין בשערו קדוש מצד פשטה קדושת העבד בכולה ע"כ זה נסתר מדברי הגמ' חולין (קלה.) דבמקדיש לבדק הבית חוץ מגיזה וכחישה דאז אין הגיזה קודש] ופריך קדשי מזבח נמי דאמר חוץ מגיזה וכחישה ומשני אפ"ה פשטא קדושה בכולה וכו' יעו"ש ומבואר דבקדשי בד"ה לא אמרי' פשטה ומהני שיור הגיזה למיהוי חולין א"כ גם במקדיש, עבדו דאינו רק קדשי בדק הבית לא אמרי' פשטה לשערו וזה פשוט וביותר ראיתי בחתם סופר שם דכתב דגם בקדשי מזבח דאמרי' בגיזה פשטה דזהו רק למ"ד דעומד ליגזוז לאו כגזוז והוי מחובר לבהמה אמרי' פשטה וכמ"ש תוס' חולין (קל"ה.) ד"ה והא וכו' דגיזה דינה כבהמה עצמה יעו"ש ולפי"ז ודאי דבקדשי בד"ה ולמ"ד כגזוז דמי דלא אמרי' כלל פשטה. אך בד' חת"ס יל"ע מחולין (קל"ה.) שם דמשני דבקדשי מזבח אמרי' פשטה ולא משכחת דלישייר גיזה והרי לרשב"ג דכגזוז שפיר משייר גיזה גם בק"מ וכנ"ל א"כ לאוקמה כרשב"ג ואכ"מ. ועי' בעירוכין (ד:) דאמר דבעבד לא אמרי' פשטה יעו"ש ואכ"מ

כח) מ"ש כ"ת לדון בקדושה שע"י פשטה דלא נמעול דהוי הקדש ממילא לרמב"ן ב"ב (ע"ט.) כבר כתבו בזה ובמ"א דתני בהא דפסחים (ל"ג.) נתכוון לחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי עולה דמעל יעו"ש הנה דמועלין בגיזה וכן מועלין בעורות כמבואר במשנה מעילה (ט יעו"ש (ועי' תוס' חולין (קי"ז.) ד"ה היא וביומא