שו"ת זרע אברהם צז

דשחיטת לילה לא תרד ועי' זבחים (פ"ד:) יעו"ש וכ"ש אחר תשבה"ע שיש לו הכשר בפסח דלא ירד וא"כ שפיר הוי קרבן וחייב משום שוחט וזורק על החמץ דהא אז בס"ד לא הי' צריך לחיוב חמץ שם פרטי של פסח דהא חייב על כל הזבחים וא"כ אף דנפסל ואינו פסח אבל מ"מ הרי קרבן הוא דהא לא ירד וכמו דחייב משום חוץ טרות ושפיר איצטריך קרא לפטור שאר זבחים וממילא גם בהך דלא ירד פטור משום חמץ כיון דאינו פסח ואמנם יל"ע בזה מהא דפסחים (ס"ג.) דאמר ר"ש דבמועד חייב על שאר הזבחים ואמאי פטור בפסול הא לא ירד והוי קרבן עכ"פ וע"כ טעם אחר בזה משום דהוה שחיטה שאינה ראוי' וכמ"ש רש"י שם ועי' תוס' חולין (פ"ה.) ד"ה ואין ויש להאריך בזה ואכ"מ

כד) ראיתי לכת"ר שמסתפק בפסח מבושל אם מצטרפין המים לכשיעור משום דהיתר מצטרף לאיסור בקדשים עכ"ד. ועי' רמב"ם פ"ח מק"פ הי"ב לענין רוטב למאי דאמר ביומא (פ"א.) על הא דתנן האוכל והשותה אין מצטרפין מאן תנא כו' ר' יהושע הוא דתנן כלל אר"י כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין כו' שיעורו ולא טומאתו טומאתו ולא שיעורו אין מצטרפין ור"נ אמר ע"כ לא פליגי רבנן בטומאה דשם טומאה חד הוא אבל הכא ביתובי דעתא תליא מילתא ובהכי לא מייתבא דעתא יעו"ש ומבואר דיש ב' טעמים בהא דאוכל ושותה אין מצטרפין לר"י דבעי שיהי' שוה בשיעורן והאוכל ושותה דאין שוין בשיעורן אין מצטרפין ולרבנן משום דביוה"כ בעי יתובי דעתא. ובהכי לא מייתבא דעתא

והנה בתוספתא (ריש פ"א דפסחים) איתא גם בחמץ כשם שאכילה בכזית כך שתי' בכזית האוכל והשותה אין מצטרפין יעו"ש וזה צ"ע דהא בחמץ לא תליא ביתובי דעתא ושיעוריהן שוים אמאי לא יצטרכו האוכל והשותה ומצאתי ברבנו מנוח פ"א מחו"מ דכתב דשתיית חמץ ברביעית יעו"ש ובודאי כן גירסתו בתוספתא ושפיר אין שיעורן שוה אין מצטרפין אולם ראיתי בס' חסדי דוד לתוספתא (פ"ב דכריתות) דהתעורר בהא דתוספתא שם בכל איסורים כשם שאכילתה בכזית כך שתיתה בכזית ושתי' ואכילה אין מצטרפין ואמאי הא שוי בשיעוריהו יעו"ש מ"ש בזה ועי' בצ"פ ה' חו"מ ונראה להוכיח מזה דאין אוכל ושותה מצטרפין אף בשווי בשיעוריהו בכל איסורין שבתורה כיון דכתיב בהו אכילה אינו מצטרף עם שתי' עי' תוס' חולין (ק"כ.) ד"ה לרבות עיי"ש וסברת הגמ' יומא (פ"א.) הוא רק ביוה"כ דא"צ דין אוכל דלא כתיב אכילה ס"ד דיצטרפו וקמ"ל דמשום דלא שוי שיעוריהו או דלא מייתבא דעתא גם ביוה"כ אין מצטרפין אבל בעלמא ברור דאין אוכל ושותה מצטרפין ולפי"ז שוב בפסח מבושל במים אין המים מצטרפין דאין אוכל ושותה מצטרפין אף בששניהם איסור מכ"ש דלא אמרי' היתר מצטרף לאיסור באוכל ושותה וזה ברור וכעת ראיתי בס' א"צ (או"ח שנ"ה) דהעיר בהא דפסחים (מ"ג.) נזיר ששרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב דלמ"ד דשיעור שתי' ברביעית שוב אין שיעורן שוה ואין מצטרף אף באיסור ואיסור מכ"ש בהיתר ואיסור יעו"ש ואולם עי' במאירי יומא (ע"ח.) בהא דאמרי' שם דציר שע"ג האוכל מצטרף ונ"ל בשרה פתו ביין שדינו כדין ציר שע"ג ירק יעו"ש וזה נ"מ לדינא ביוה"כ במקום שצריך ליתן פחות מכשיעור עור לחולה שאסור ליתן לו פת השרוי ביין דזה שפיר מצטרף אף שאין אוכל ושותה מצטרף ולכן י"ל דגם בנזיר פת עם יין מצטרף ואף דביוה"כ שניהם איסור ובנזיר הצירוף הוא הפת אל היין ויש לדון דהיין בטל להפת משום דמכשירו אבל אין הפת מכשיר היין מ"מ כיון דמכשירי אוכלא הם כדבר אחד שפיר מצטרפין ואכמ"ל יותר] ועי' רש"י פסחים (ל"ה.) בד"ה המחהו שכתב דהמחהו במים ע"ש ובפי' ר"ח כתב שהמחהו במשקה יעו"ש ואכ"מ: כה) ראיתי לכת"ר (במכתבו הב') שהביא דברי רבנו חננאל סנהדרין (ט"ו). דביאר הגמ' דסנהדרין שם המקדיש עבדו אין מועלין בו רשב"ג אומר מועלין בשערו וקי"ל דבשער העומד ליגזוז פליגי וביאר דלת"ק כגזוז ולא הקדיש השער ולרשב"ג דלאו כגזוז דמי הקדיש גם השער יעו"ש הנה בגליון שם תמה דכיון דלרשב"ג לאו כגזוז אמאי מועלין הא אין מעילה במחובר וכתב שמצוה ליישב ולא אדע מהו דאטי מבואר שנהנה בשערו בהיותו מחובר הא י"ל דפליגי בנהנה מהם אחר שתלשן וכמ"ש תוס' מעילה (י"ג.) ד"ה ומועלין דמחובר שתלשו מועלין בו ועי' בסוגי' שם הדש קלעילין בשדה הקדש מעל יעו"ש. וכ"כ רשב"א וריטב"א גיטין (ל"ט.) יעו"ש וזה דאין מועלין במחובר הוא רק בעת שהוא מחובר ופשוט [ולפיריש ר"ח ז"ל מדוקדק לשון המקדיש עבדו דמאי נ"מ בהקדיש העבד הא גם בהקדיש שערו לחוד פליגי לפי פירש"י ז"ל דלת"ק לאו כגזוז והוי מחובר דאין מועלין ולרשב"ג כגזוז וכתלוש. אמנם לפיר"ח ניחא דכיון דת"ק סובר כגזוז א"כ אם הקדיש שערו בודאי מועלין ולזה נקט המקדיש עבדו דאז אמרי' שאין כוונתו להקדיש השטר כיון דכגזוז]

וראיתי בס' תוספת העזרה לת"כ ויקרא שרצה לחדש דגידולי קדשי בד"ה המחוברים אין מועלין בהם לכ"ע משום דכיון דגוף ההקדש אין בו מעילה שהרי מחובר הוא גם בגידוליו אין מעילה יעו"ש. ולפי"ז הי' ניחא מה דיש לעורר לפי דברי ר"ח ז"ל דלת"ק כגזוז ולא נתכוון להקדיש השער ומש"ה אין מועלין דהתינח בשער שהיו בעת ההקדש אבל שער שגדל אח"כ אמאי לא ימעלו בו הא הוי גידולי הקדש ואמר בתמורה (ל"א:) דמועלין בגידולי קדשי בדק הבית יעו"ש ובתוס' ד"ה ואפי' כו' יעוש"ה. ועי' מעילה (י"ג.) וב"ב (ע"ט.) ודוח"ל דסבר כמ"ד אין מעילה בגידולין ומש"ה לא נקיט קדוש ואינו קדוש דעכ"פ קדש הוא רק שאין מועלין דזהו דוחק ועי' ירושלמי פאה (פ"ז ה"ז) מהו שישייר לו בגדוליהן וכן בירושלמי פסחים (פ"ד ה"ט) יעו"ש [וגם בשער שהי' בעת ההקדש יש לדון לפי דברי רמב"ם פ"ה ממעילה ה"ו וכל זמן שהוא מחובר לו הולך ומשביח יעו"ש א"כ הוי שבח הקדש ועי' כריתות (כ"ז.) דבעי רבי אלעזר אדם מתכפר בשבח הקדש או לא יעו"ש. ומשמע דשבח הקדש דינו כהקדש. ובמ"א ביארתי היטב ההבדל בין גידולי הקדש לשבח הקדש ואכ"מ. וגם יש לדון מצד יונק מן ההקדש עי' ירושלמי קידושין (פ"ג ה"א) הרי זו עולה לאחר שלשים יום מכרה בתוך שלשים אינה מכורה הקדישה לא קדשה ליידא מילה אמר לאחר שלשים יום לשייר גיזה ועבודה והוכיח רשב"א ז"ל בנדרים (כ"ט.) מזה דאף דבהמה הקדש מ"מ הגיזה והעבודה מותרת דאפשר לשייר היניקה מהקדש שתהי' חולין והביא דש"ס דילן ב"ב (ע"ט.) חולק בזה דא"א לגוף שיהי' הקדש והיניקה חולין יעו"ש והד' עתיקים. אך זה תליא בהא דנזיר (ל"ט.) איבעי' להו האי מזיא מלתחת רבי או מלעיל יעו"ש דאמר למאי נ"מ וכו' והרי נ"מ לשער ששייר בהקדש והשביח ואכ"מ] אך להנ"ל ניחא דהא הוי גידול מחובר ואין מועלין בגידולי מחובר

אמנם דברים תמוהים הם דהא מפורש [נה דמעילה (י"ג) הקדיש בור ואח"כ נתמלא מים וכו' רבי