שו"ת זרע אברהם צו

אם לוקה על לאו דלא תשחט על החמץ והביא ראי' מהירושלמי פסחים (פ"ה ה"ד) מנין לשוחט פסח על החמץ שהוא עובר בל"ת ת"ל לא תשחט אין לי אלא השוחט זורק מנין ת"ל על חמץ דם א"ר שמואל ממה שמתחייב על הזריקה הדא אמרה פסח עצמו כשר ע"כ ומבואר דאם הי' הדין דהפסח פסול הי' פטור על הזריקה ורק משום דכשר הוא דמתחייב על הזריקה ושוב היכא דנפסל פטור עכ"ד המ"ל. והקשתי דאמאי לא נימא כללא דמשנתינו דאם הוא פסול כזה שאם עלה לא ירד חשיב קרבן וחייב בשוחט וזורק על החמץ ואם הוא פסול דירד פטור דאין פסולו בקודש וא"כ אין ראי' מהא דירושלמי דהא הטעם דהוה ס"ד לומר דפסח ששחטו על החמץ פסול הוא משום דלימא כל מילתא וכו' לא מהני וכמ"ש תוס' תמורה (ד:) וכ"כ הצל"ח דאם פסול הוי כנבילה יעו"ש וא"כ שפיר כיון דנפסל בשחוטה ויהי' הדין דירד וכהא דמעילה (ב:) בשחטן בדרום כמאן דחנקינהו דמי יעו"ש דאם עלו ירדו שפיר הי' צריך להיות הדין דפטור על הזריקה וע"כ ממה שהוא מתחייב על הזריקה מוכח דפסח עצמו כשר דא"א לומר בזה פסול רק פסול שאם עלה ירד. אבל שפיר י"ל דפסולין שאם עלו לא ירדו דחייב זורק על החמץ (וראה ברש"י פסחים (ס"ג:) ד"ה המקטיר את החלב של הפסח על החמץ שיש לו בשעת הקטרה אי לא הי' לו בשעת שחיטה ע"כ וזה צ"ע דכיון דע"כ סובר רש"י דהפסח ששחטו על החמץ מיפסל דאל"כ אף אם הי' לו בשעת שחיטה שפיר יתחייב על מה שיש לו בעת הקטרה כיון דבכשרותו עומד וע"כ דסובר דמיפסל וכן ביאר הצל"ח יעו"ש. וא"כ אמאי לא קאמר ג"כ שלא הי' לו חמץ גם בעת זריקה דהא גם בזריקה פוסל ויהי' פטור על הקטרה. ולמ"ש ניחא דבשחיטה דאם מיפסל אין פסולו בקודש ואם עלה ירד שפיר יפטר אח"כ על הקטרה דנסתלק מתורת קרבן אבל אם לא הי' לו חמץ בעת שחיטה דשוב אף שהי' לו בעת זריקה ונפסל מ"מ הוי פסולו בקודש דלא ירד שפיר חייב על ההקטרה אף שפסול ונכון]

ואולם בהתבונן בדבר הי' נראה לומר סברא נכונה וזה למאי דאמר במנחות (פ"ט:) אר"י אשם מצורע ששחטו שלא לשמן טעון נסכים שאם אי אתה אומר כן פסלתו מתקיף לה רב מנשה בר גדא אלא מעתה כבש העומר ששחטו שלא לשמו תהי' מנחתו כפולה וכו' ותמיד של שחר ששחטו שלא לשמו יהי' טעון שני גזירין בשני כהנים וכו' ר"א אמר בשלמא הנך עולות נינהו אי לא חזי לעולת חובה קרבי לעולת נדבה אלא אשם אי לא מוקמית לי' במילתי' אשם נדבה מי איכא יעו"ש וברמב"ם פ"ה ממחו"כ ה"ב יעו"ש ונראה באור הדברים דהנה בכל קרבן הקרב לגבוה יש שם קרבן כללי ויש שם פרטי רצוני לומר דכל מה שהוא ראוי להקטירו במזבח מיקרי קרבן בכלל ויש שם פרטי היינו דין כל קרבן וקרבן בפ"ע כעין חטאת חלוק מעולה וכן שלמים ושאר כל הקרבנות כפי דינם. וא"כ בשוחט קרבן שלא לשמו דאמר ריש זבחים דכשר ולא עלה לשם חובה יעו"ש י"ל בזה ב' גדרים הא' י"ל דכיון דהדין דשל"ש כשר לא נפקע מן הקרבן שם הפרטי שלו כמו שהי' קודם שחישב דאף דענין זה שיש בו שם הפרטי הוא מתורת הריצוי שבו שמרצה כאשם וכעולה וכה"ג וריצוי זה הרי נסתלק במחשבתו שחישב שלא לשמה דהא לא עלו לבעלים מ"מ נשאר בו באיזה ענין שם הפרטי שלו וכדאמר ריש זבחים דעולה ששחטה של"ש אסור לזרוק דמה של"ש יעו"ש

וזה הי' סברת הש"ס בס"ד דאשם מצורע שיש לו דין פרטי לענין נסכים וכן כבש הבא עם העומר מנחתו כפולה ותמיד טעון שני גזירים בכהן אחד דאף דבכל הקרבנות אין דינים אלו נוהגים מ"מ כיון דהוקדש לכך אף שלא עלה לבעלים נשאר שמו הפרטי אמנם במסקנא מסיק גדר אחר דאף דשוחט שלא לשמו כשר ונשאר שם הכללי של הקרבן דעדיין ראוי לגבוה מ"מ שם הפרטי שלו פקע לגמרי והרי זה דומה לפסול שאם עלה ירד דאמרי' דפקע ממנו דין קרבן כיון שאינו ראוי להקטרה כך לגבי שם הפרטי שלו דכל ענינו הפרטי מצד הריצוי כשנסתלקה ריצוי זו נתבטל שם תואר הקרבן לגמרי ומיחשב רק קרבן הראוי לגבוה בכלל אבל אין לו דין פרטי איזהו קרבן הוא. ונראה ללמוד מזה דבקרבן פסול גמור אף בפסול שאם עלה לא ירד דודאי פקע ממנו שם הקרבן הפרטי דאף בשלא לשמו דלא עלו לבעלים לשם חובה דמ"מ כשר גמור שהרי קרב לכתחלה ומרצה כנדבה עי' זבחים (ה) מ"מ אמרי' דכיון דאינו מרצה לחובתו אין לו תואר קרבן בפרט רק שם כללי דבר הקרב לגבוה מכ"ש בפסול שאין לו שום ריצוי וכמ"ש רש"י זבחים (פ"ב.) דאף דאם עלה לא ירדו ארצויי מיהא לא מרצי יעו"ש והוי רק הכשר להיותו מותר להקטיר במזבח בודאי פקע ממנו שם הפרטי וגם לפי סברת ס"ד דש"ס דבשל"ש נשאר שם הפרטי מ"מ בפסול גמור אף שלא ירד פקע לגמרי שמו הפרטי דענין שם הפרטי תלוי בהריצוי וכיון דליכא ריצוי הוה דינו לגבי שם הפרטי כדין פסול שאם עלה ירד דנתבטל ממנו גם. שם הכללי וזה ברור

ולפי"ז נראה דאימתי אמרינן דמשום דאם עלה לא ירד חשיב קרבן דהיינו רק לגבי חיובים שאינם תלויין בשם פרטי רק בשם קרבן הכללי כהא דחייב משום מעלה בחוץ דבר פסול בזבחים (קט.) וכן בזר שהקטיר פסולין בהא דיומא (כ"ד:) דא"צ שום תואר איזה קרבן יהי' דכל שראוי לגבוה בפנים מחייב על הקטרתו בחוץ וכן לחיוב זרות אין נ"מ איזהו קרבן. אבל בשוחט על החמץ דאמר בפסחים (ס"ג:) ושאר כל הזבחים פטורין יעו"ש א"כ מתנאי האיסור שיהי' עליי שם קרבן פסח ולא סגי במה שראוי לגבוה בשם קרבן כללי שפיר י"ל בפסח שנפסל דאף דהדין אם עלה לא ירד מ"מ הוי רק קרבן כללי הקרב לגבוה דליכא חיובא דזורק על החמץ דאלו שם פסח שבו הרי תלוי בריצוי וכיון דאינו מרצה פקע לגמרי ואינו פסח רק קרבן וכמו עלה ירד לגבי שם הכללי כן היכא דאינו מרצה נפקע לגבי שם הפרטי וזה סברא נכונה

וראה בתוס' יומא (כ"ט:) ד"ה אלא וכו' דאהא דכתבו דקרבן הנקרב אחר תמיד של בין הערבים דפסול הקשו מהא דפסחים (ס"ג.) דסבר ר"ש דשאר כל הזבחים ששחטן על החמץ בזמן פסח בין לשמן בין של"ש פטור ואמר טעמא בגמ' דבזמן דחייב על אזבח דפסח לא מחייב אזבחים ומאי איצטריך להאי טעמא תיפוק לי' דפטור משום דזבחים פסולין הם כיון ששחטן בזמן פסח דהוי אחר תמיד יעו"ש

ואולם לפמ"ש ניחא דהא בהא תליא דעכשיו דאמרינן דבשאר הזבחים פטור שוחט וזורק על החמץ א"כ בעינן לחיובא דחמץ שם פסח דוקא שפיר י"ל דאף אם פסול רק בפסול שאם עלה לא ירד מ"מ פטור דנסתלק שם פסח והוי רק כשאר זבח דפטור. אבל לולי קרא דבזמן דחייב אזבח לא מחייב אזבחים א"כ הוה אמרינן דיש חיוב חמץ בכל הזבחים שפיר הי' חייב בשוחט על החמץ אף שפסול משום שוחט אחר תשבה"ט דמ"מ הרי שחטן בלילה הוא מהנך דאם עלה לא ירדו עי' זבחים (ס"ח:) אמר רב שמאל ולילה אין מטמאין בבית הבליעה