שו"ת זרע אברהם צה

(נ"ג:) ד"ה לא פליג יעו"ש ותבין דז"א דהא מבואר בפסחים (פ"ד:) דשבירת העצם בנא למ"ד ראוי לאכילה בעינן חייב דהאי חזי לאכילה דמטוי לי' ואכיל לי' יעו"ש ומבואר דנא חשיב חזי משום שראוי לצלותו וברמב"ם הוסיף (בפ"י מק"פ ה"ו] פסח שהוא נא "או מבושל" ושבר את העצם לוקה שהי' לו שעת הכושר יעו"ש הנה הוסיף ז"ל דגם עי"ז שבישלו ונסתלק מה שהי' בידו לצליתו מ"מ לא נתבטל שם ראוי בתחלה כיון דמ"מ בשעתו הי' בידו וה"נ י"ל דחשיב חזי בתחלה כיון שהי' בידו לצלותו ושפיר לאחר שבשלו עובר משום פסול קודש

אך מהא דזבחים (לו:) אמר רב חסדא מרגלא בפומי' דרב דימי בר"ח בשר פסח שלא הוצלה ולחמי תודה שלא הורמו חייבין עליהן משום טומאה [אע"ג דפסח אינו נאכל אלא צלי מ"מ חשוב ניתר לטהורים להתחייב משום טומאה] וכו' לאפוקי בשר פסח שלא הוצלה וכו' דלא חזי לא לגבוה ולא להדיוט עיי"ש ומבואר לכאורה דפליגי אם חשיב ניתר לטהורים כל שאינו ראוי בפועל ממש ואף שראוי להיות ניתר כשנצלה לא מהני. וא"כ לענין לאו זה דכל שבקודש פסול כו' דבעינן שיהי' חזי קודם פסולו הוא משום דדומיא דנותר בעינן שחזי קודם פסולו וכמ"ש רש"י וריטב"א ז"ל מכות (יח:) שם א"כ נימא דבעי' שיהי' ראוי בפועל ממש כמו נותר ולא סגי במה שראוי בדין ושם ראויות [וכזה בחי' הר"ן לחולין (ל"ג:) דבעי' דומי' דמים דהוי משקה בלא שום דין דאגלאי למפרע יעו"ש ובפי' ראב"ד לת"כ (פ' צו) דמש"ה חטאת העוף הבא על הספק אינו בשריפה משום דבעי' דומי' דמלואים שהוא ודאי יעו"ש]

ובעיקר דברי הש"ס מכות (יח:) דאמר דהאוכל בשר עולה כיון דלא חזי קודם פסולו דליכא לאו דכל שבקודש קשה מהא דאמר בתו"כ (צו פ"ח) גבי כל חטאת אשר יובא מדמה לא תאכל באש תשרף כל שטעון שריפה בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו יעו"ש והנה חטאת שנכנס דמה לפנים לא חזי קודם פסולו ועובר בל"ת על אכילתו ואמאי לא ילפינן גם בכל דלא חזי קודם פסולו שיעבור בלאו זה אולם ניחא דשם דמיירי בחטאת דהוי קדשי קדשים שאני אבל בקדשים קלים אינו מוכח רק מנותר ומש"ה בעי' דומיא דנותר דחזי קודם פסולו [וראה לשון רש"י ז"ל פסחים (כ"ד.) ד"ה כל וכו' לרבות על שאר פסולי קדשי קדשים בלאו כגון פיגול ויוצא ונשפך דמו יעו"ש וצ"ע דהא בנשפך דמו לא חזי קודם פסולו ואמאי כתב דיש לאו ואינו דומה לפיגול דאמר במעילה (י"ז:) דיש לאו דכל שבקודש דפיגול שאני דחשיב ככשר וכסברת הגמ' מעילה (ב) הואיל ומרצין לפיגולו דכהרצאת כשר כך הרצאת פסול יעו"ש אבל מנ"ל לאו גם בנשפך דמו ועי' בהגהת הש"ס ולמ"ש כיון דרש"י נקיט בקדשי קדשים שפיר גם בלא חזי קודם פסולו יש לאו לפי הת"כ דילפינן מחטאת] וא"כ הלא הש"ס בעולה מיירי דהוה קדשי קדשים ילקה משום הך לאו דחטאת אף דלא חזי קודם פסולו ואכמ"ל בזה

ובפשוטו נראה בכוונת הש"ס מכות (י"ח.) דכיון דלא חזי קודם פסולו דליכא לאו דכל שבקודש פסול וכו' דאין הכוונה אם לא הי' ראוי לאכילה מתחלתו ע"י איזו פסול שפסלו דז"א דמאי נ"מ בין פסול א' לשני פסולים כיון דחל גם פסול השני ופסול הרי הוא בכלל דכל שבקודש פסול כו'. אך הכוונה בדבר שאינו ראוי לאכילה מחמת דינו רצוני לומר דאף דאין עליו שם פסול וכשר גמור הוא מ"מ כשרותו גורמת לו שלא יהי' נאכל דכך גזה"כ שאף שכשר אינו נאכל כהא דבשר עולה דהכשרו שיהי' כולו כליל לא מחמת פסולו בכה"ג מיקרי לא חזי לאכילה ואף שנפסל אינו עובר משום כל שבקודש פסול אבל אם אינו ראוי ע"י פסול ובעצמותו בהכשרו בר אכילה הוא שפיר אף דהוי פסול מתחלתו יש לאו דכל שבקודש פסול וכו' וכהא דנשפך דמו דרש"י פסחים (כד:) דלולי הפסול בשר בר אכילה הוא וזה מבואר גם בדברי תוס' זבחים (צ"ז:) דיש לאו דכל שבקודש אף בבשר פסול מתחלתו וע"כ דכוונת הגמ' במכות (י"ח.) רק על נותר דאימורים שאינם ראוים לאכילה בעצם מצד כשרותן אבל בנותר דבשר דמה שאינו לאכילה מצד הפסול שפיר גם בפסול מתחלתו יש פסול זה דכל שבקודש וכו' וא"כ ניחא גם קושית כ"ת דבשלו לפסח קודם שיצלאו דלא חזי בתחלתו ולמ"ש בשר הפסח דבכשרותו בר אכילה ופסולו גרם לו שפיר אף בפסול מתחלה יש לאו דכל שבקודש וכו' ופשוט

כב) ראיתי לכ"ת שהעיר בהא דאמרינן היתר מצטרף לאיסור בקדשים דרק בפסולי קדש דחזי קודם פסולן אבל אם לא חזי קודם פסולו דאמר במכות (י"ח:) דליכא לאו דכל שבקודש פסול וכו' ה"ה דלא אמרינן היתר מצטרף לאיסור עכ"ד זה נסתר מד' רש"י ותוס' זבחים (צ"ז:) ד"ה ניתי דגם נשחטה בלילה ולן דמה אמרינן בהו דהיתר מצטרף לאיסור יעו"ש הנה דגם בפסולין דלא חזי מעולם היתר מצטרף לאיסור ואכתוב מה דראיתי מקשים בדברי רש"י זבחים (צ"ז:) אהא דכל אשר יגע בבשרה יקדש אם פסולה תפסל דהיתר מצטרף לאיסור ופירש"י ז"ל לענין לאו דכל שבקודש פסול יעו"ש דאמאי לא פירש גם אם נגע באימורים דיש לאו כדאמר במנחות (ע"ח) כל שבכליל תהי' לא תאכל ואף כהן מוזהר יעו"ש ובכה"ג נימא המל"א. והוי רבותא טפי דאף דאין איסור אכילתו משום פסול מ"מ מצטרף היתר לאיסור אולם נראה דטעותא הוא דהנה ראיתי בשיטה מקובצת לכריתות (ד:) אות חל וי"ל דמיירי באימורים שנפסלו דליתניהו בכליל תהי' עכ"ל ומבואר דבפסול ליכא לאו דכליל כיון שאינו ראוי להיות כליל. אך צ"ע בזה מהא דמכות (י"ח:) דאמר רבא זר שאכל עולה לפני זריקה חוץ לחומה לר"ש לוקה חמש וכו' כאידך דר"א כל שהוא בכליל תהי' לא תאכל יעו"ש ומפורש דגם אימורים שנפסלו ביוצא יש בהם לאו דכל שבכליל תהי' וזה סותר דברי השמ"ק

אמנם מסברא הי' נראה הכלל בזה למאי דאמר זבחים (קט.) אחד קדשים כשרים ואחד קדשים פסולין שהי' פסולן בקודש והקריבן בחוץ חייב [דכיון דבפנים אם עלה לא ירד חשיב מתקבל בפנים רש"י] ועי' מעילה (ב:) דאמר ג"כ דהיכא דאם עלו לא ירדו מועלין יעו"ש ועי' יומא (כ"ד:) גבי זר שהעלה דבר פסול דחייב ופירש"י ז"ל בהנך פסולין שפסולן בקודש דאם עלה לא ירד מש"ה חשיבא הקטרה יעו"ש. ומבואר דכל שיש לו הכשר אם עלה חשיב בר הקטרה וע"כ שפיר יוצא דאמר בזבחים (פ"ד.) דפסולו בקודש ואם עלו לא ירדו שפיר הוי ג"כ שם כליל לענין לעבור על הלאו דכל שבכליל לא תאכל אבל מה שאם עלה ירד ודאי דאינו בכלל כליל ואינו בלאו זה. ולפי"ז ודאי אם נבלעו אימורים בחולין הבליעה אינה ראוי' להקטרה כלל שפיר ליכא בזה האיסור דכל שבכליל תהי' לא תאכל ופשוט [ועי' רש"י זבחים (מ"ג:) ד"ה פקע כו' שלא יתחייב האוכלן מידי עכ"ל ואמאי כיון דפקע פסולן יהי' הלאו דכל שבכליל תהי' כו' ואכ"מ]

כג) וזה לא כביר תמהתי על המ"ל (בפ"א מק"פ ה"ה) דמסתפק בזורק על החמץ אחר שנפסל הפסח