שו"ת זרע אברהם צ

כל, שאינו התחלות חלות שם ע"ז ובחליפין דלעולם כן הוא שאינו התחלות חלות האיסור ודאי נאסר גם קרקע. ולזה אשמעי' דגם בעלי חיים דסובר כהנא בירושלמי ערלה דכשנעשה בע"ח מפקיע מידי איסור ע"ז דמ"מ סובר ר"י דחליפין שאינו חלות חדש דתופס איסור ע"ז אף הוא בע"ח וכתבתי זה רק להעיר למעכ"ת כי בחידושי נתבארו הענינים

יד) ובירושלמי ערלה (פ"א) שם. ביצת הקדש שנעשה אפרוח אר"י פליגי בה כהנא ורבי יוחנן כהנא אמר אסורה ור"י אמר מותרת וראיתי בהגהת י"א ליו"ד סי' פ"ו סעי' ז' דטעם מ"ד דאסורה באינו דומה לאפרוח ביצת טריפה דאמרינן דמטפרא קגדיל משום דאפר הקדש אסור וה"ה ביצת ע"ז דאסור יעו"ש וחידוש שלא הזכיר דכהנא עצמו מתיר ביצת ע"ז שנעשה אפרוח אף דאפר ע"ז ג"כ אסור וע"כ הטעם כנ"ל דע"ז דאינו אסור בב"ח ניתר עי"ז משא"כ הקדש דאסור גם בבע"ח]

אמנם בגוף טעם דכהנא דמתיר ביצת ע"ז שנעשית אפרוח ואוסר ביצת הקדש שנעשה אפרוח. לכאורה הי' נראה למאי דאמר בע"ז (מו:) בעי רמי בר חמא המשתחוה לקמת חיטים מהו למנחות יש שינוי בנעבד או אין שינוי בנעבד יש שינוי בנעבד דלא מיתסר לגבוה אלא בעיני' אבל היכי דאשתני שפיר דמי ואית דגרסי המשתחוה לחיטין קמחן מהו למנחות כו' דכיון דתלוש נינהו נאסרו בהנאה להדיוט כו' מאי מהני להו שינוי רש"י] אמר מר זוטרא ברי' דר"נ ת"ש כל האסורין לגבי מזבח ולדותיהן מותרין וכו' אבל עיברו ולבסוף נרבעו דברי הכל אסור הנה דאין שינוי בנעבד] וכו' הכי השתא התם מעיקרא בהמה והשתא בהמה דשא הוא דאחיזא באפה הכא מעיקרא חיטי והשתא קמחא ע"כ ומבואר דמיבעי לי' לש"ס בשינוי גמור אם יש שינוי בנעבד להתיר איסורו לגבוה ולאית ספרים דגרסי שברש"י הבעי' הוא להתיר גם להדיוט [ועי' תורי"ד שם דגריס ג"כ המשתחוה לחיטים תלושים יעו"ש טעמו] ושינוי דולדות אינו שינוי גמור יעוש"ה

והנה טעם הדבר דשינוי מתיר הוא משום דהוי כפנים חדשות וכס' הש"ס בעירובין (כ"ד.) פנים חדשות באו לכאן ובכמה דוכתי בש"ס וראיתי מקשים בהא דכתב הרמב"ם (פ"א מכה"מ הי"ג) גבי כלי שרת ואם נשברו מתוך אותם ועושה אותם כלי אחר ואין קדושתן מסתלקת מהם לעולם ע"כ וביאר המ"ל בפ"ה ממעילה הי"ד דגם לאחר שתקנן נשארו בקדושתם יעו"ש ואמאי לא נימא פנים חדשות באו לכאן וכהא דב"ק (צו:) יעו"ש ועיין בתשו' חות יאיר (סי' קס"ב) שהתיר אם היתכו כלי בהכנ"ס משום דפנים חדשות הוא יעו"ש. ובפשיטו נראה דלכאורה למאי דאמר במעילה (י) מועלין בהם משהוקדשו קדושת פה בעלמא] קדשו בכלי הוכשר ליפסל בטבו"י ובמחו"כ ובלינה [דנעשה קדוה"ג] יעו"ש. ומבואר דבתחלה הי' רק קדושת דמים ואח"כ נעשה קדוה"ג ולכאורה ענין קדוה"ג הוי רק תוספת על קדושת דמים שהי' בתחלה אבל מ"מ נשאר גם קדושת דמים דבמאי פקע ואולם מהא דב"ק (עז) מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן ובתוס' שם (דף עט) ד"ה גנב דהמקדיש לבד"ה חשיב כמו מכירה יעו"ש מוכח דקדוה"ג לית בו דין קדושת דמים כלל אף שגם הדמים נקנין לגבוה וכן משמע מהא דזבחים (מו.) ומעילה (יא.) דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו וביאר רש"י ז"ל דכיון דאינו ראוי לגבוה פקע קדושתי' יעו"ש והרי בקדושת דמים לא שייך נעשה מצותו שהרי ענין הקדושה משום הקנין דהקדש וזה לא נפקע ע"י עשיית המצוה (ויש לדון לפי"ז בהא דקידושין (נד) גבי כתנות כהונה ושבלו דמועלין ובמהרש"א ובמ"ל פ"ה ממעילה יעו"ש] וא"כ בכל קדוה"ג אף שנעשה מצותו יאסור משום ק"ד שבו וע"כ דליכא כלל ק"ד. והטעם עפ"י דברי הגמ' מעילה (טו.) קדשים שמתו יצאו מידי מעילה ד"ת ופריך במאי אי נימא בקדשי בד"ה לא יהי' אלא הקדיש אשפה למזבח מי לא קדיש ובתוס' שם ד"ה ואפי' כו' הקשו מי דמי אשפה ראוין לפדות אבל האי לאו בר פדיון ותי' דמיירי שהעמידו מחיים ובר פדיון הוא יעי"ש ומבואר דק"ד שאינו ראוי לפדיון אינו קדוש ועי' פסחים (כט.) ובירושלמי פ"ב דפסחים יעו"ש ולכן קדוה"ג שאינו ראוי לפדיון גם ק"ד אין בו ועי' רש"י מעילה (יט:) ד"ה אין כו' דקדושת הגוף הוא ולא קדושת דמים דלאו לפדי' קיימא כו' יעו"ש ופשוט

ונראה דזה רק בקדוה"ג שאין לו פדיון כנתקדש בכלי וכה"ג עי' מעילה (יט:) שם שפיר פקע תורת ק"ד אבל כלי שרת עצמן דמה"ת יש להם פדיון וכמ"ש תוס' מנחות (ק:) ד"ה וכלי שרת יעו"ש שפיר אף דהוי קדוה"ג מ"מ כיון דבא מתרומת הלשכה ככתובות (קו.) שפיר יש בו דין ק"ד ג"כ. וא"כ ניחא דלא שייך להתיר מצד שינוי רק באיסור או קדושה שמפאת דין התורה אמרינן דכשנשתנה ואינו אותו דבר ניתר דזה לא נאסר. אבל קדושת דמים שהוא גדר קנין ממון של גבוה ועי' קצוה"ח סי' ר' אינו נפקע ע"י שינוי דאטא קנין ממון פקע ע"י שינוי וכיון דנשאר ממון הקדש נשאר באיסורו ומש"ה אין כלי שרת שהוא ק"ד ניתר ע"י פנים חדשות ויש לי בזה אריכות דברים ואכ"מ

ולפי"ז י"ל טעמא דמ"ד דמתיר ביצת ע"ז שנעשה אפרוח משום דסובר דשינוי מועיל לנעבד וסובר דזה עדיף מהא דחיטים ונעשו קמח דע"ז (מו:) דבעי אם יש שינוי דעכ"פ הרי נשתנה לדבר האסור שגם קמח הנעבד נאסר אבל ביצה שנעשה אפרוח דשינוי גמור הוא ונשתנה לדבר המותר דאפרוח שהוא בע"ח לא יאסר שפיר שינוי כזו מתירו ואף דנימא דבשאר אסורים לא מהני שינוי היינו משום דלא נאסור ע"י פעולה אבל בנעבד שפעולתו אוסרתו הרי זה לא נעבד ועי' בחק יעקב סי' תס"ז דשינוי לדבר המותר מתיר יעו"ש. וכ"ז באיסור ע"ז אבל באיסור הקדש דהוי משום קנין גבוה דלא מהני פנים חדשות להפקיע הקנין נשאר באיסורו ואכמ"ל במה שיל"ע בזה (ועי' רמב"ם פ"ו מאיסו"מ ה"ד דכתב דכל"ש אין לו פדיון משום דאינו בהעמדה יעו"ש ומשמע דהוי מה"ת ואכ"מ]

טו) ובעיקר דברי הירושלמי בערלה (פ"א ה"ה) ביצת הקדש שנעשה אפרוח דכהנא אמר אסורה ור"י אמר מותרת יש להתבונן מהא דמעילה (יב) במתני' חלב המוקדשין ובצי תורין לא נהנין ולא מועלין בד"א בקדשי מזבח אבל בקדשי בד"ה הקדיש תרנגולת מועלין בה ובביצתה [בק"מ הואיל וחלב ובצים אינן ראוין למזבח אין מועלין בהם אבל בקדשי בד"ה דכולן ראוין לבדק הבית מועלין בהם רש"י] ולפי"ז במאי מיירי הירושלמי אם בבצת קדשי בדק הבית שנעשה אפרוח מ"ט דמאן דמתיר הא מועלין בהביצה ואמאי לא ימעלו בהאפרוח דנהי דמעפרא קגדיל הא גם עפר בד"ה אסור דלא יהי' אלא הקדיש אשפה כמעילה (טו.) ואם בבצת קדשי מזבח הא מה"ת גוף הביצה מותרת דהא דלא נהנין רק מדרבנן כתו' מעילה (ג) ושם (יב.) ובכמה דוכתי א"כ מ"ט דמאן דאסר ואמאי חמיר האפרוח יותר מהביצה שנוצר