שו"ת זרע אברהם פח

נעשית מצותה מ"מ כיון שאינו ראוי למצותו נפקע קדושתו וכ"פ המ"ל בפ"ה ממעילה דאינו ראוי למצותו הוי כנעשה מצותו שאין מועלין בהם עי' כריתות (ו) וביומא (סא.) ובמעילה (יא.) יעוש"ה ועי' קידושין (נד.) גבי כתנות כהונה שבלו ובמהרש"א שם ובשעה"מ פ"ה ממעילה יעוש"ה

וא"כ שוב באפר כזה שנפרד מן הקדשים של קדוה"ג ונעשה אינו ראוי לגבוה י"ל דלית בי' קדושה. ואמנם י"ל דהא בהא תליא דלמ"ד אין חוששין לזרע האב וולד הנולד מזכר קדשים ואמו חולין אינו בכלל ולדות קדשים שפיר פקע לגמרי ההקדש מזרע האב דנעשה פירשא. אבל למ"ד חוששין לזרע האב א"כ הרי אמרינן דיש בו דין ולדות קדשים להקריב שוב כשדנין לגבי זרע האב אם יש בו ראויות לגבוה שלא יפקע קדושתו שוב אמרי' להיפוך דחשיב ראוי לגבוה משום דראוי להעשות בו ולד דכך הוא סדר גדילתו ויהי' שפיר ראוי לגבוה דולדות קדשים קרבין כתמורה (יז) וממילא לא נסתלק כלל הראויות שלו לגבוה גם בעת שנעשה פירשא ואפרא דאפר כזה שעדיין ראוי לגבוה הקדש הוא

ולפי"ז יש לפלפל במה שדנו האחרונים בולד של זכר קדשים ואמו חולין דיהי' איסור כלאים משום דיש בו חולין וקדשים וכס' רש"י מכות (כב.) ולפמ"ש אם נימא דהוי כלאים ואינו ראוי להקרבה שוב הרי נאמר בזה דזרע אביו שנעשה אפרא פקע קדושתי' ואי דאפר זה ראוי להקרבה לכשיגמר סדר גדילתו ז"א דכשיולד ממנו ולד הרי יהי' כלאים ולא יהי' ראוי ושוב מיד שנעשה אפר פקע ראויתו ולא הוי כלל תורת קדשים וליכא כלאים אך אם נימא דכשר להקרבה דחשיב ולד קדשים שוב לא פקע קדושתו ושוב ראוי לפוסלו משום כלאים. וא"כ ממ"נ אינו ראוי ליקרב בתורת ולדות קדשים דאם כשר הרי כלאים ואם פסול ופקע קדושתי' ואינו כלאים שוב הוי רק כשר ליקרב בתורת עצמו אבל לא בתורת ולדות קדשים דזרע האב פקע קדושתי' ואכמ"ל במה שיש לפלפל בזה. [ובגוף ההערה כיון כ"ת לדברי הא"נ (יו"ד סי' ע"ה אות ח') שהעיר בהא דבכורות (ז.) דנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא אסור למאן דאוסר זוז"ג והלא הולד בא מש"ז דהוי כמו נבילה מוסרחת כמ"ש תוס' חולין (ס"ד.) ד"ה שאם יעו"ש ונימא מעפרא קגדיל יעוש"ה]

יב) ונתעורר לי לפי"ז ענין ראוי לבארו דגרסינן בירושלמי ערלה (פ"א ה"ה) ביצת עבודה זרה שנעשה אפרוח ר"ח בשם ר"י איתפלגון חזקי' וכהנא. כהנא אמר מותרת חזקי' אמר אסור ופריך על דעתי' דחזקי' איך אפשר לביצת ע"ז שתעשה אפרוח מה נן קיימין אם כשפחסה אין כאן אפרוח אם כשהכניסה לפנים מן הקנקילין איתא חמי ואלו השתחוה לה לא אסרה מפני שהכניסה לפנים מן הקלקלנין אסרה האי ביצה היאך נאסרה ע"י ע"ז דקי"ל דאין נעשית ע"ז אם לא ע"י תפיסת יד אדם ומאי תפיסת יד שייכא בה אי בשחפסה ששברה לשם ע"ז היאך יכול אח"כ להולד ממנה אפרוח הואיל ונשברה ואי שהכניסה לפנים מן החדר של ע"ז הא אלו השתחוה לא אסרה כ"ש שלא נאסרה ע"י הכניסה לחדר) אמר ר' יודן אבוי דר"מ תפתר שגדר בה ע"ז ע"כ

והנה בקושית הירושלמי דלא משכחת לביצת ע"ז שתעשה אפרוח תמהו רבים דאמאי לא מוקי בחליפי ע"ז דגם חליפי ע"ז אסורון דכל שאתה מהוה ממנו הרי הוא כמוהו ושפיר אסורה כשנעשית אפרוח. ונראה דהנה צ"ע בטעם כהנא דמתיר ביצת ע"ז שנעשה אפרוח והרי אף דביצת טריפה מותר האפרוח דאימת קגביל לכי קמסרח ונעשה אפרא בעלמא כתמורה (לא.) מ"מ אפר ע"ז אסור הוא כדתנן בתמורה (לד.) ובע"ז (ל"ד:) המקדש בפרש ע"ז אינה מקודשת וראוי ליאסר גם האפרוח הנולד ממנה. וראיתי למר חמיו דכתב הטעם דכיון דבע"ז אין בעלי חיים נאסרין מש"ה כשנעשה אפרוח ונעשה בע"ח פקע ממנו דין ע"ז יעו"ש [ובגוף הדבר עי' בפי"מ לירושלמי ע"ז (פ"ג ה"ה) השתחוה לביצה חזקי' אמר לא אסרה ר"י אמר אסרה דמפרש דפליגי אם הוי כבע"ח כיון שנולד. ממנו אפרוח יעו"ש] וא"כ ניחא דלא מוקי בחליפי ע"ז דהא מבואר בע"ז (סב:) יהב לי' חיטי באגרא כו' זיל קלינהו וקברינהו יעו"ש דחליפי ע"ז אפרן אסור והנה בע"ז (נד:) אעפ"י שאמרו המשתחוה לבעלי חיים לא אסרן עשאן חליפין לע"ז אסרן יעו"ש ומבואר דחליפי ע"ז שפיר חל איסורן גם בבע"ח. וא"כ בכה"ג גם לכהנא יאסור ביצת ע"ז שנעשה אפרוח כיון דאפרו אסור ואף דנעשה בע"ח הא בחליפין גם בע"ח אסורין. וע"כ מוקי לה בע"ז עצמה וזה פשוט

וראיתי בירושלמי ע"ז (פ"א ה"ד) ר"א בשם ר"י החליף בהמה בע"ז אסורה רב חסדא בעי אלו השתחוה לה לא אסרה מפני שהחליף בהמה בע"ז אסרה ע"כ והנה סברת רב חסדא הוא קושיא לזה דאמרינן דחליפי ע"ז אסור גם בבעלי חיים דאיך יהי' טפל חמיר מן העיקר וכיון דכל איסור חליפין מצד איסור של הע"ז איך יהי' חמיר מע"ז עצמה שאינה חל איסורה על בעל חיים. ונראה די"ל טעם דאידך מ"ד דאוסר חליפי ע"ז בבעלי חיים. דהנה בירושלמי שבת פ"ט ה"א רבי בא בשם רב המשתחוה לבית אסרו לאילן לא אסרו ופריך והא תנינן שלש אשרות הן ומשני תפתר שנשתחוה לזמורה ואח"כ נטעה ע"כ ומבואר דאף דאין איסור ע"ז חל במחובר וגם בתליש ולבסוף חברו כשהשריש בקרקע דחשיב כמחובר מעיקרו וכמ"ש תוס' חולין (טז.) ד"ה לענין ע"ש. מ"מ אם חל איסור ע"ז בתליש לא פקע אף שנעשה מחובר ונראה מזה דאין הענין דמחובר אינו נאסור בע"ז משום דאין מחובר תופס איסור דע"ז דא"כ אף שחל איסורו בתלוש הי' נפקע כשנעשה מחובר רק הענין דא"א להתחיל לחול שם ע"ז במה שהוא מחובר אבל האיסור של ע"ז לא בתורת התחלת חלות שמו שפיר יכול להיות גם במחובר ולכן שפיר כשתלש זמורה ונטעה נשארת באיסור ע"ז

ולפי"ז י"ל כן גם בבעלי חיים דהענין שאין יכול להתחיל לחול שם הע"ז על בעלי חיים אבל האיסור יכול להיות נתפס גם בבע"ח. וא"כ י"ל הטעם דחליפי ע"ז חיילי על בעלי חיים ולא הוי טפל חמיר מן העיקר עפ"י דברי הגמ' בב"מ (נד:) גופא אריב"ל על הקדש ראשון מוסיף חומש ועל הקדש שני אינו מוסיף חומש אמר רבא מ"ט דריב"ל אמר קרא ואם המקדיש יגאל את ביתו המקדיש ולא המתפיס [המתפיס זה תחת הראשון שהשני נתפס בקדושה של אחר ולא מחמת עצמה באה לו רש"י] ע"כ. ומבואר מזה דכשמחלל הקדש על אחר לא אמרינן דכיון דחפץ זה הנחלף לא הי' מעולם בקדושה יהי' זה מיחשב הקדש חדש לגבי החפץ רק דאמרי' דכיון דעצם הקדושה הוא מכח התפשטות קדושה של חפץ הראשון הוי זה רק התפשטות איסור הראשון לא התחלת חלות וכיון דשם הקדושה אינו חדשה לא משגחינן במה שהוא חדש לגבי חפץ הנחלף [ועי' ר"ן מגילה ר"פ בני העיר דבהכ"נ שמכרוה. הדמים דהוי קדושה שני' קלושין מקדושה ראשונה דהוי כלקוח בכסף מעשר יעו"ש ותבין] ועי' ר"ה (ה:) חליפי עולה ושלמים כו' סד"א הואיל ומכח קמא קאתו כמאן דעברו עליה ג' רגלים דמי קמ"ל ע"ש.