שו"ת זרע אברהם פו

דבטל שם אוכל פקע קדושת תרומה. (ועי' שבת (יז:) אמר שמואל אף גידולי תרומה תרומה בו ביום גזרו ובפירש"י שם דגזרי' שמא יזרעה לבטלה מתורת תרומה ועי' במאירי שם ועי' פסחים (לד.) דרק בדבר שזרעו כלה ובירושלמי ביכורים פ"ב ה"ב סוגי' ערוכה בזה ועי' בסוגי' דנדרים (נח.) ומ"מ י"ל דמה"ת גם גוף התרומה בטלה קדושתה ע"י השרשה שנעשית מחובר לא לבד שהגידולין מותרין] וזה מוכח מראי' זו עצמה דאל"כ עדיין מצינו תרומה במחובר לקרקע כגון שזרע תרומה וע"כ משמע לכאורה דהשרשה מפקיע קדושת תרומה. וא"כ ניחא דלא מצינו בשום מקום איסור הרכבת תרומה עם חולין דהא לא משכחת דממ"נ אם ירכיב חולין בתרומה הא א"א דלא מצינו תרומה במחובר לקרקע וכמנחות (ע) הנ"ל ואם ירכיב תרומה בחולין הא מבואר בפסחים (כה.) זאת אומרת כלאי הכרם עיקרן נאסרין [בהשרשה[ יעו"ש ומבואר דאיסור הזרעים אינו בעת זריעה רק בעת השרשה. וא"כ נהי דחובת הזורע אינו תלוי באיסור הנזרעים דאף במקום שהן מותרים יש איסור לזרוע מ"מ לפי הנ"ל דאם נתפרדו ונסתלקו מתורת כלאים בשעת השרשה שהוא חלות איסורן פטור מיד על הזריעה כגון זורע ע"מ לחלקן גדר א"כ שוב בזה שבעת השרשה תופקע קדושת התרומה ויהי' הכל חולין ולא יהי' כאן שוב שני מינים וזה נודע בעת הזריעה הוי כמו זורע ע"מ לחלקן גדר דפטור דגם בכאן סופו לחלקו דאף דבשעת זריעה הוי כלאים שזה קודש וזה חול מ"מ בעת השרשה יסתלק הכלאים ובכה"ג פטור מיד על הזריעה כן הי' נראה

ח) ובמנחות (ע.) שם אהא דפשוט דשבולת שמרחה ואח"כ שתלה דפקע טיבלא א"ל רבנן לאביי אם כן מצינו תרומה במחובר לקרקע ותנן לא מצינו תרומה במחובר לקרקע המ' בארו דהכוונה להא דתנן בבכורים (פ"ד מ"ד) ויש בבכורים משא"כ בתרומה שהבכורים נקנין במחובר לקרקע] א"ל כי תניא ההוא לענין אאיחיובי מיתה וחומש אי תליש ואכיל תליש הוא ואי גחין ואכיל בטלה דעתו אצל כל אדם יעו"ש וקשה דלפי תירוץ הש"ס דלא פקע טיבלא א"כ ודאי דגם הזורע תרומה לא פקע קדושתה (דאין סברא דתרומה תצטרך טפי שם אוכל מטבל בפרט להסוברים דתרומה מצד טבל ואכ"מ) וא"כ יחור שנתלש ובו פירות לשיטות הסוברים דתרומת זיתים וענבים מה"ת וקרא עליהן שם תרומה אף שלא נגמר מלאכתן דחל דין תרומה כמפריש בשבלין וכהא דב"מ (פח:) בזיתים וענבים דלאו בני גורן יעו"ש ואח"כ נטעו לא פקעה תרומתה א"כ שוב הא בארו דלפי תירוץ הש"ס דהא דלא מצינו תרומה במחובר מיירי לענין פטור חומש משום דאי גחין ואכיל בטלא דעתו והלא בבכורים תנן דנקנין במחובר ע"כ ג"כ הכוונה דחייב חומש במחובר והלא בטלא דעתו ותי' דבכורים שהם בפירות הוי כדרך לאכול במחובר עי' רש"י סוכה (לז:) ובתבו"ש יעו"ש. וא"כ שוב נהי דבהבעי' נקטי' שבולת שמרחה דהיינו תבואה הוא משום דביחור עם פירות שתלשו א"א לגמור מלאכתו בעודו ביחור ואם יתלשנו הרי א"א לחזור ולנטעו דנטיעת הפירות הוא עם היחור כמובן וליכא למיבעי' אם יוכל לקרות שם במחובר דהא לא הי' עדיין טיבלא כ"ז שהי' ביחור אבל למסקנא דלא פקע טיבלא א"כ גם תרומה אינה נפקעת וקריאת תרומה מהני אף בלי גמר מלאכה וא"כ קשה דשפיר משכחת גם בתרומה חיוב חומש במחובר ביחור שתלשו עם ענבים וקרא שם תרומה ואח"כ חזר ונטעו ליחור זה ואכיל דחייב דבפירות לא אמרי' בטלא דעתו. ואמנם לפמ"ש י"ל דהא לפי דברי הירושלמי (חלה פ"ד) דתרומה אינו מינו דחולין א"כ המרכיב תרומה בחולין הוי מרכיב כלאים ותירצתי דכיון דבעת השרשה פקעה תרומה וליכא כלאים פטור מיד על הזריעה דהוי כמו הזורע ע"מ לחלקן גדר וכ"ז לפי צד זה דזריעה מפקעת טיבלא י"ל דה"ה דמפקעת תרומה אבל לפי דחיית הש"ס דלא פקע טיבלא א"כ לא פקעה גם תרומה ושוב עדיין בהשרשה הוי כלאים וממילא יש חיוב כלאים ונאסר לאכלן בעודן הן מחוברים דאף דבזיתים לא יהי' רק כלאי אילנות ומותר באכילה כרמב"ם (פ"א מכלאים ה"ז) וגם אפשר אין דרכו לאכלו רק מליח עי' ברכות (לח:) וע"ז (ל"ט:) ועי' ברכות (ל"ה.) דזית אקרי כרם מ"מ בענבים הוי כלאי כרם ונאסרין וא"כ ניחא דיחור שנתלש עם ענבים ועשאן תרומה וחזר ונטען הרי הוה מרכיב כלאים דהיחור בעצמו חול והפירות קודש (ובתבואה כגון שבולת יוכל להיות שאין שם חולין אחרים) וממילא נאסור משום כלאים. ושוב ליכא חיוב חומש וכמ"ש רמב"ם (בפ"י מתרומות הי"א) נזיר ששגג ושתה יין של תרומה דאינו משלם החומש יעו"ש כיון דהוי תרומה של איסור ועי' בק"ס שם דמחלק מהא (דהלכה ז' שם) דאכל תרומה ביוה"כ חייב חומש דשם נאסר בכל האוכלין אבל בנזיר האוכל שנאסר עליו יעו"ש וה"נ תרומה שנעשית כלאים דהאוכל נאסר עליו פטור מחומש וזה דרך פלפול. ויש לדחות וגם גוף הדבר שיהי' בתרומה וחולין תורת כלאים לא מסתבר ובחי' הארכתי ואכ"מ

ט) ובעיקר הדבר שכתבתי לדון דזריעה מפקעת קדושת התרומה כמו דאמרי' דמפקעת טיבלא נתיישבתי דאינו ברור דראיתי בשמ"ק שם במנחות (ע) דכתב או דילמא פקע טיבלא ולאו להתירה באכילה שהרי גידולים טבל כו' אלא כלומר פקע טיבלא מינה והו"ל כאלו לא טבלא וקרי' בי' ממנו ולא מן המחובר עכ"ל באור כוונתו דהוקשה לו דאיך נימא דהזריקה מפקעת טיבלא והלא גידולי הטבל אסורים באין זרעו כלה ואם הי' נפקע הטבל אמאי יאסרו ועוד מדוע בעי בקרא שם במחובר ולא בעי בלי קריאת שם אם פקע טיבלא ולזה פירש השמ"ק דבעיית הש"ס הי' רק לענין אם מהני קריאת שם במחובר דאף דגזה"כ שאין תורמין במחובר היינו מחובר כזה שלא חל עדיין חובת הפרשה אבל שבולת שמראה ואח"כ שתלה דחל חיוב הפרשה שפיר יכול להפריש גם במחובר וזו הוא דאמר דפקע טיבלא אינו איסור הטבל שזה אינו נפקע ע"י זריעה רק הכוונה שנפקע חובת ההפרשה וכיון דדמי כמו שאין בו חובת הפרשה דאין תורמין במחובר וז"ב

ולפי"ז מבואר מדבריו ז"ל דאין זריעה מועלת להפקיע טבל אף לס"ד וא"כ ה"ה דאינו מפקיע קדושת תרומה, ואף די"ל סברא דתרומה בעי' שיהי' לה שם אוכל ומחובר לאו אוכל מ"מ אין סברא לחלק וגם מגוף הסוגי' דמנחות (ע) שם יש להוכיח כן ואין ברצוני להאריך ובמ"א יתבאר אי"ה

וראיתי ברמב"ם (פי"א מתרומות הכ"ו) שתלה ואח"כ קרא עלי' שם ועשאה תרומה הר"ז ספק תרומה הואיל וזרעה שמא פרח הטבל ממנה ונעשית כפירות שעדיין לא נגמרו אבל אם עשאן תרומה קודם שיזרענה הרי זו תרומה לפיכך אם תלש ממנה ואכל במזיד ח"מ עכ"ד ונראה שיטתו דאף לפי צד זה דמספקא לש"ס דזריעה מפקיע מ"מ בדין תרומה אינו בטל ע"י שמחובר לקרקע דהא דבעי הש"ס אם פקע טבלא אין הענין שזריעה מפקעת האיסור שאין זרועה לאיסורים רק לטומאה והכשר אלא הענין גדר ביטול המירוח וכהא דירושלמי ברכות (פ"ה ה"א) תני ר"ה מרבה אדם דגן ותבן ומערים עלי' לפוטרן מן המעשרות וביאר רבנו יונה ז"ל שם דאם