שו"ת זרע אברהם פה

שם ואכ"מ] וא"כ הא כבר ביאר המ"ל (פי"א מכלאים) דלאו דוקא המנהיג בשור פסוהמ"ק לוקה רק כל בהמת חולין בפ"ע ומוקדשין בפ"ע כשהנהינן ביחד הוי כלאים יעו"ש ושוב שפיר עוף שהקדישו קדושת דמים ופדה חציו או שהקדיש רק חציו לפי דברי הש"ס עירוכין (ד.) דבק"ד לא אמרינן פשטה קדושה בכולה ומכש"כ בעוף דגם בקדשי מזבח בעי בתמורה (יא:) בעוף מהו יעו"ש ושוב עוף יחידי כזה שמעורב בו חולין וקדשים יש בו תורת כלאים ופריך שפיר והתנן חי' ועוף כיוצא בהן וממילא דיש כלאים גם בעוף יחידי. ואמנם זה רק אם נימא דגם קדשי דמים הוי אינו מינו דחולין אבל לפי הירושלמי דמה שבידו לפדותו משוי לי' מינו נסתר זה דהא בעי' לדין כלאים עירוב קדוה"ג עם חולין וזה ליתא בעוף יחידי דהא כשהוא פסוהמ"ק אין לו פדיון והוי כולו קודש פסול בלי שם חולין ואכמ"ל

ו) ודע דלפי האמור בירושלמי דקב חלה אינו מצרף משום דאין לה פדיון ומבואר עוד בירושלמי חלה (פ"ד שם) קב תרומה אינו מצרף ועי' בפי' מהר"א פולדא דמשום זה דמהני שאלה אינו נחשב מינו כל שאינו בפדי' יעו"ש בטעמו] ולפי זה יומצא דבר מחודש דאף לפי הנ"ל דהמרכוב חולין בהקדש אין בו משום כלאים מ"מ המרכיב תרומה עם חולין יש בו משום כלאים דהא מבואר בזבחים (מ"ו.) כי גמרינן מעילה חטא חטא מתרומה דומיא דתרומה דקדישה קדוה"ג יעו"ש ומבואר דתרומה יש עלי' דין קדושת הגוף ועי' פסחים (לד:) הכא בענבים של תרומה עסקינן דקדושת פה דידהו כקדושת כלי דמיא יעו"ש ומבואר ביותר דתרומה דינה כנתקדם בכלי שרת והיינו משום דאין לה פדיון כיבמות (ע"ג:) ודוכתי טובא [ועי' ירושלמי יבמות (פ"ח ה"א) ולא מן התרומה שהוא למד מן הלמד ובש"ק שם] וא"כ שוב כיון דאמר בירושלמי דתרומה חשיבה אינו מינו דחולין א"כ הוי קדש וחול דיש בו משום זורע כלאים כיון שהוא קדש שאין לו פדיון [וכעת נדפס ס' אבני נזר (או"ח ח"ב תפט) וראיתי שכ' בתו"ד בפשיטו דמרכיב תרומה עם חולין הוי כלאים כחולין וקדשים] והנה זה חידוש גדול דהרכבת תרומה בחולין הוי כלאים ולא ראיתי בשום מקום וגם הא"נ לא הביא שום ראי'

והי' נראה לומר דלא משכחת כלל חיובא דזריעת כלאים בתרומה. וזה דהנה מבואר במתני' דכלאים (פ"ח מא) כלאי הכרם אסורין מלזרוע ומלקיים ואסורין בהנאה כלאי זרעים אסורין מלזרוע ומלקיים ומותרין באכילה וכ"ש בהנאה ע"כ ומבואר דיש איסור גברא לזרוע אף במקום שאין הזריעה נאסרת כגון בכלאי זרעים דמותרין מ"מ יש לאו שלא לזרוע אמנם יש לספק בכלאי הכרם דאסורין בהנאה די"ל דהאיסור של הפועל ושל הנפעל אגודין זה בזה וכל שליכא איסור לזרוע אין הזרעים נאסרים וכן להיפוך היכא דאין הזרעים נאסרים ליכא איסור גברא לזרוע דאף דבכלאי הזרעים אינם אגודין זה בזה היינו משום דכך הוא איסורו שאינן נאסרין ולא תלתה התורה חובת הזורע באיסור הנזרע אבל כלאי הכרם דבחד קרא כתיבי איסור הזריעה ואיסור הנאה של הנזרע שפיר י"ל דאגודים זה בזה ובמקום שאינו עובר בזריעתו אין הזרעים נאסרים ועי' תוס' חולין (קכ:) ד"ה היכא וכו' אלא אכלאים קאמר כדפי' שאינו זה איסור הבא מאליו שע"י מעשה הזריעה נאסרין הכלאים וגם העבירה הי' בשעת זריעה יעו"ש וכן להיפוך אם אין הזרעים נאסרים ליכא איסור לזרוע. ועי' פ"ז דכלאים (משנה) מעשה באחד שזרע כרמו בשביעית ובא מעשה לפני ר"ע ואמר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו דבגה"ש לירושלמי שם כתב דמ"מ לוקה הזורע כמפורש במכות (כא:) יש חורש וכו' כלאים בשביעית היינו משום דנאסר עכ"פ אחרי שביעית והוי מקיים באיסור ע"י מעשה הזריעה שבתחלה יעו"ש וכבר דברי האחרונים בהך דמכות והד' עתיקים ואכ"מ. ומשמע דפשוט לי' דבאופן שאינה נאסרת כלל הזריעה ליכא חיוב על הזורע דבכלאי הכרם האיסור תנאי החיוב של הזורע

ואמנם בספר יראים עמוד זרעים (סי' קנב) דהביא הא (דפ' רה"ג) ר' יאשי' אומר אינו חייב עד שיזרע חיטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכתב. וכי בעי ר"י תלתא מינים לחייב הזורע אבל הכרם והמלאה נאסרת בלא זריעת שלשה במפולת יד כו' אע"ג דלא מחייב זורע. אע"ג דתקדש דמפקינן מיני' איסורא כתיב בקרא דמפקינן מיני' חובת הזורע לא אמרינן הא בהא תליא כו' עכ"ל ומבואר מזה דאינם אגודים זה בזה ויוכל להיות איסור הנאה בהזרעים אף דליכא חיובא לזורע וכ"ש להיפוך דיש איסור וחיוב על הזורע אף שאין הזרעים נאסרים דמצינו דוגמתו בכלאי זרעים ושפיר לוקה משום כלאים בשביעית ופשוט ועי' כס"מ פ"ה מכלאים ה"ז בשם הר"ן דכתב בדעת רמב"ם דלא כיראים ועי' כס"מ פ"ח מכלאים פי"ד]

ואמנם נראה למאי דאמר בירושלמי כלאים (פ"א הלכה ) זרע שני מינים וחלקן גדר ר"י אמר פטור ר"ל אמר חייב. מודה ר"ל בזורע ע"מ לחלקו גדר שהוא פטור עיי"ש ומבואר מזה דאם בעת השרשה לא יהי' איסור כלאים מצד שחילקן ולא יהי' מעורבין ביחד סובר ר"י דפטור ולר"ל עכ"פ בדעתו בשעת זריעה לחלקן ליכא בזה חיוב זורע כלאים אף דבשעת הזריעה שני מינים הם. וא"כ נראה ברור דאם זה שנסתלק איסור הנאה של הנזרעים הוא מצד הסתלקות שם כלאים שנפרד עירוב השני מינים בזה ליכא חיוב על הזורע דרק אם סיבת היתר של הזרעים מצד דבר אחר גרם לו שהוא שביעית וכה"ג שבזה השם כלאים ישנו כבתחלה רק דאינו אסור אזי שפיר יש איסור לזרוע אף שאינו נאסר בהנאה אבל היכא דסיבת ההיתר הוא הסתלקות הכלאים שאז בעת השרשה אינם שני מינים ונודע זה בעת הזריעה הוי זה כמו זורע ע"מ לחלקן דמאי נ"מ אם מחלקן בגדר או שמאליו נתחלקו ואינן כלאים דאף שאין האיסור תנאי בחובת הזורע וכמו כלאי זרעים אבל שיהי' נשאר השם כלאים זה הוי תנאי בחובת הזורע דגם בכלאי זרעים אף שמותרין אבל מ"מ כלאים הם ובעירובין הן וה"נ מעכב שיהי' בעת השרשה מעורבים משני המינים וזה ברור

ולפי זה הא מבואר במנחות (דף ע'.) בעי ר"א שבולת שמרחה בכרי ושתלה וקרא עלי' שם במחובר מהו וכו' או דילמא כיון דשתלה פקע טיבלא מינה א"ל רבנן לאביי א"כ מצינו תרומה במחובר לקרקע יעו"ש ומבואר דמספקא לי' לש"ס אם יש זריעה להפקיע איסור טבל ופשוט לי' דא"כ מצינו תרומה במחובר וע"כ דפקע טיבלא. ונראה דלפי מסקנא זו דלא מצינו תרומה במחובר וזריעה מפקיע טבלא דה"ה דזריעה מפקעת שם תרומה וקדושתה והטעם י"ל דכמו דמהני זריעה להפקיע טומאה וכן הכשר כמ"ש תוס' חולין (קיח:) ד"ה כשם דאילן מלא פירות שנתלש והוכשר וחזר ונטעו דבטל ההכשר כשהשריש יעו"ש והטעם כמו שביאר הק"ס דכשנעשה מחובר פקע מיני' שם אוכל יעו"ש וה"ה דמפקיע קדושת תרומה דג"כ מתנאי קדושתה שיהי' בו תורת אוכל וכמ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות בב"מ פ' המפקיד דאם הבאישה התרומה לא מתפס בה קדושה דבעי' אוכל יעו"ש וא"כ כשנעשה מחובר