שו"ת זרע אברהם פב

אף דאינו כדרך נטיעה דהוי הרכבת איסור ואשמעינן רבותא אעפ"י שאין ישראל רשאי לעשות כן באותו אילן של העכו"ם (וכדברי ראב"ד ז"ל הנ"ל) דאלו הי' היתר לישראל בשל העכו"ם א"כ הי' בזה צד היתר לישראל בהרכבה זו אף דבשלו אסור ודאי דהי' נחשב כדרך נטיעה דאין האיסור יכול לסלק שם כדרכו בכה"ג וקמ"ל דאעפ"י שאין ישראל רשאי לעשות כן אינה נחשבת נטיעה שלא כדרכה וחייב בערלה ופשיט. ולפי"ז בהקדש דתמיד יש צד היתר וכסברת הירושלמי (פ"א דערלה) סיפקה להקדש חייב שכן בידו לפדותו יעו"ש דחשיב צד חיוב. וא"כ אין זה רבותא כלל מה שישראל אינו רשאי לעשות כן דמ"מ יש צד היתר ע"י פדי' ואזלי' בתר העצם שהיא כדרך נטיעה ופשוט

ועוד יש לדון דישראל יהי' מותר להרכיב אילן הקדש באילן חולין של עכו"ם למאי דכתב הראב"ד ז"ל בפירושו לתו"כ (פ' קדושים) ונראה דרק בהני תרתי דגם בב"נ יש איסור דהרכבת בהמה והרכבת אילן ע"כ יש חיוב גם לישראל במרכיב בהמת עכו"ם ואילן עכו"ם אבל היכא דאין ב"נ מצוה ליכא חיוב לישראל בשל עכו"ם יעו"ש ולפי"ז הלא בהרכבת חולין והקדש דן המנ"ח דעכו"ם אינו מוזהר כיון שהמין אחד ורק חלוק בדינו יעו"ש ועי' סנהדרין (פ.) חויא אומר אף על הכלאים מוזהר עכו"ם] מנה"מ אמר ושמואל דאמר קרא את חוקותי תשמרו חוקים שחקקתי לך כבר יעו"ש וזה ל"ש על חילוק בדינים שהתורה לישראל נאמרה ולא הי' אז החוקים האלו. ושוב כיון דעכו"ם אינו מוזהר בהרכבה זו י"ל דליכא איסור לישראל להרכיב חולין דעכו"ם בקדשים דאף דהקדשים אינם של עכו"ם מ"מ כיון דכלאים הוא משני המינים ביחד והמין חולין של העכו"ם שאין העכו"ם מוזהר ה"ה דאין הישראל מוזהר ומין א' לבדו אינו איסור וא"כ ניחא דלא תני שאין ישראל רשאי לעשות כן גבי סיפקה להקדש דכיון דהכוונה שמוזהר בשל עכו"ם הא בזה אינו מוזהר כיון דהעכו"ם עצמו אינו מוזהר וכדברי ראב"ד ז"ל

ואולם זה אינו ברור כמ"ש המנ"ח שם דשם כלאים נאסר וכיון דגם חולין וקדשים כלאים הוא י"ל דגם ב"נ מוזהר וגם יש לדון דההקדש מורכב במין אחר יש איסור אף שאין איסור במה שמרכיב דהיינו החולין ואכ"מ בזה

ואמנם לפי צד זה י"ל בפשוטו דהנה ראיתי בס' מראה הפנים (בפ"א דערלה ה"ב) דבר חדש דזה דב"נ מצווה בהרכבת אילן הוא רק הרכבת אילן מאכל באילן מאכל אבל אינו מוזהר בהרכבת אילן מאכל באילן סרק והוכיח זה מדברי הירושלמי דאמר עכו"ם שהרכיב אילן מאכל באילן סרק אעפ"י שאין ישראל רשאי לעשות כן ומבואר דהעכו"ם מותר לעשות כן וע"כ משום דהוה אילן מאכל ע"ג אילן סרק אין ב"נ מוזהר יעו"ש וא"כ בפשוטו ניחא דלא נקט בהקדש שאין ישראל רשאי לעשות כן דהא גם מוזהר בהרכבה זו דחולין וקדשים וממ"נ מיושב אם כצד זה דב"נ מוזהר ניחא ואם ב"נ אינו מוזהר בהרכבה זו שהוא כלאים מצד חילוק הדין יתכן התי' הא' [וכמובן בלא ד' המה"פ]

ב) עוד יש לפרש לשון הירושלמי עכו"ם שהרכיב אילן מאכל באילן סרק אעפ"י שאין ישראל רשאי לעשות כן ונראה למאי דכתב רמב"ם (פ"א מכלאים ה"ו) ואסור לישראל להניח לעכו"ם שירכיב לו אילנות כלאים וביאר המ"ל שאין האיסור משום אמירה לעכו"ם וכהא דבעי בש"ס ב"מ (צ.) דא"כ הול"ל ואסור לומר לעכו"ם אלא הכוונה אף בלא אמירה אסור להניח כיון דהעכו"ם מוזהר אם יניחנו לזרוע יש בזה לפני עור יעו"ש ולכאורה לפי"ז ימצא דמותר להניח לעכו"ם להרכיב בשל ישראל אילן מאכל באילן סרק כיון דהעכו"ם אינו מוזהר כדברי המה"פ הנ"ל ליכא לפני עור. אמנם מצאתי להרדב"ז ז"ל (לשונות הרמב"ם א' תקס"ד) שהאריך בדברי רמב"ם ותוכן דבריו ז"ל בשם הראב"ד דכיון דאף המקיים לוקה לא גרע מה שמניח לעכו"ם להרכיב ממקיים כלאים יעו"ש [ועיי"ש דכתב דגבי כלאי אילנות דמותר לקיימן הוצרך ליכתוב דאסור יעו"ש וזה חידוש גדול דלא יהי' איסור מקיים גבי כלאי אילנות דמפו' ברמב"ם (פ"א מכלאים ה"ג) דאסור לקיים כלאי זרעים אף שמותרין באכילה וה"ה לכלאי אילנות ואכ"מ] ולפי"ז מבואר דאין האיסור בזה שמניח לעכו"ם מצד העכו"ם רק מצד הישראל דהוה כמקיים א"כ אף היכא דאין העכו"ם מוזהר מ"מ כיון דישראל מוזהר אסור דהוי כמקיים. וזה י"ל בפירושא דירושלמי דאשמעי' שאין ישראל רשאי לעשות כן להניח לעכו"ם להרכיב אילן מאכל באילן סרק דיש סברא כיון שהעכו"ם אינו מוזהר מותר קמ"ל דהוה כמקיים ועי' בהשגת הראב"ד לב"מ (צ.) יעו"ש וא"כ ניחא גם דקדוק כ"ת דגבי הקדש לא נקיט שאין ישראל רשאי דהנה ראיתי באור זרוע (ח"ב תכ"ג) שכ' ותניא בתוספתא דכלאים פ"ב ישראל שקיים כלאים בתוך שדהו אין הכהנים נכנסים בתוכה כו' וראיתי מפרשים כי בחבר עסקינן שלא הי' מניח כלאים בשדה לולי שיש שם קברים והכל אסור בהנאה דבכה"ג ליכא א"י מקיים] ולכך לא יכנסו הכהנים לתוכו עכ"ל והובא באחרונים שהוכיחו מזה דאם יש איס"ה לבד כלאים אינו אסור משום מקיים וא"כ שוב ברור דבהקדש דתנן במעילה (י"ג.) שרשי הדיוט בשל הקדש כו' לא נהנין ולא מועלין ובב"ב (כ"ו.) כאן בתוך ט"ז אמה יעו"ש א"כ שוב אסור מצד הקדש שוב ליכא איסור מקיים. [וגם למ"ש הח"ס (בתשו' ח"ו סי' כ"ה) דאם אינו ניכר הכלאים ליכא איסור מקיים א"כ הרי הקדש וחולין אינו ניכר הכלאים דבהיכרא הוי מין א'] א"כ שוב ליכא איסור על ישראל להניחו לעכו"ם להרכיב כיון דהעכו"ם אינו מוזהר כנ"ל ובישראל ליכא בזה איסור מקיים וכ"כ במ"א לדון באם אינו רוצה בקיומו של שני המינים הרי אינו רוצה בקיומו של כלאים ואכמ"ל יותר

ויתישבו לפי פי' זה דברי רמב"ם ז"ל (פ"י ממע"ש ה"ו) עכו"ם שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק חייב בערלה ע"כ וצ"ב דמדוע השמיט לשון זה שמסיים הירושלמי אעפ"י שאין ישראל רשאי לעשות כן ואמנם יתכן עפ"י פירוש המשנה לרמב"ם (ערלה פ"א) דעכו"ם הנוטע לעצמו פטור מן הערלה יעו"ש ואולם בחיבורו (פ"י ממע"ש ה"ה) כתב דעכו"ם שנטע בין לישראל "בין לעצמו" חייב בערלה יעו"ש [ועי' בכס"מ (פ"א מכלאים ה"ה) ובמ"ל מה דתמה ברמב"ם פ"י ממלכים ה"ו ואכ"מ] ונחזי לפי האמור בכוונת הירושלמי אעפ"י שאין ישראל רשאי לעשות כן היינו שאסור להניח להעכו"ם שירכיב אילן מאכל באילן סרק ואשמעי' דאף שאין העכו"ם מוזהר בכזה (כ"ד מה"פ) מ"מ אסור מצד הישראל דהוי כמקיים. וזה יתכן דברייתא סוברת כפי שי' רמב"ם בפי' המשנה דעכו"ם הנוטע לעצמו פטור מערלה וא"כ בהכרח הא דתני עכו"ם שהרכיב אילן מאכל באילן סרק דחייב בערלה אינו שהרכיב לעצמו דאזי פטור רק מיירי שהרכיב לישראל ושפיר תני שאין ישראל רשאי לעשות כן דכיון דשל ישראל הוא הוה זה כמקיים אמנם בחיבורו דפסק דעכו"ם הנוטע לעצמו חייב בערלה א"כ יש חיוב ערלה גם באופן שלא עשה הישראל אסור כהא דהעכו"ם הרכיב לעצמו ומש"ה השמיט זה דאין ישראל רשאי לעשות כן ונכון: