שו"ת זרע אברהם פ

דהא פשטה קדושה בכולה. ורק דמ"מ אין בו מעילה כיון דלא הקדיש השער ורק מכח דפשטה קדושה בכולה ליכא מעילה וזה נכון

ועם פי' הר"ח הנז' מיושב קו' התוס' דסנהדרין שם דבהא דאמרינן דכגזוז דמי. קשה דלמה לא נימא דילפינן חטא חטא מתרומה ובתרומה כל העומד לקצור לאו כקצור דמי. ולפי הנ"ל ניחא דזה לענין מעילה ילפינן חטא חטא מתרומה. אבל הכא אנו דנין על תחילת הקדש אם חל ההקדש מעיקרא ובזה לא שייך גז"ש דחטא חטא וגו' ודו"ק

ואגב אכתב מה שצ"ע לי דברי רש"י ב"ק (דף ו') סע"א ד"ה שור רעהו וכו' במ"ש וז"ל ואי קודם פדי' אין מעילה בקרקעות דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי עכ"ל הא מכי תלשה הבהמה ואכלה הוי תלוש וכמבואר בתוס' ב"ב (דף עט) גם הא דאין מעילה במחובר לקרקע היינו לענין קרבן מעילה אבל קרן ודאי משלם. אי לאו דרעהו ולא של הקדש וצ"ע

ב) ועיין מעילה (דף טו) בהא דפריך שם על עולא דס"ל קדשים שמתו יצאו מידי מעילה ופריך לא יהי' אלא דאקדיש אשפה לבדק הבית מי לית בי' מעילה ותמהו התוספות מי דמי אשפה ראוי לפדות משא"כ קדשים שמתו דבעי העמדה והערכה. ומה שתי' התוס' דמיירי שהעמידם מחיים ולא הספיק לפדותם עד שמת. כבר העיר בגליון הש"ס להגאון רע"א ז"ל] דסותרים דבריו להא דחולין (דף קלה) יעיי"ש

וליישב קו' התוספות נראה דמזה יש ראי' למ"ש השיטה מקובצת ב"ב (דף עט) גבי לא למזבח ולא לבדק הבית כתב שם כגון אשפה מלאה זבל שאע"פ שאפשר למוכרו כו' אפי"ה כיון דיש בו בזיון וכו' דהוי לי' כמחיר כלב שיש בו בזיון וסיים שם דמ"מ מועילין בה כיון דההקדש חל עליו יעיי"ש. וזהו דפריך לא יהי' אלא דאקדיש אשפה דג"כ אינו ראוי לפדי' ומ"מ מועילין בה כן נמי בקדשים שמתו נהי דאין פודין קדשים להאכילן לכלבים וזה ג"כ משום בזיון קדשים. מ"מ הא חזינן גבי אשפה דמועילין אף דאינם ראוי לפדי' ופשוט

ג) בבעל המאור עבודה זרה (דף נב) כ' אבל שאר הקדשות כגון אבני מזבח כו' יכולים הי' לצאת לחולין על ידי ישראל דבני מעילה נינהו אבל על ידי עכו"ם דלאו בני מעילה נינהו לא יעיי"ש וברמב"ן שם

ונראה בטעמו עפ"י מה שכתב לי ידידי הרב בעל דבר אברהם ונדפס בספרו הנ"ל (סי' יא) דיציאת הקודש ע"י מעילה דמי לפדיון בכסף וכמו שכתב הריטב"א חולין (דף קלט) גבי תרנוגלת שמרדה דפקעה קדושתה. דזה דווקא באומר הרי עלי דנתחייב באחריות והוי לי' כחילול עיי"ש וה"נ במעילה דחייבתו התורה לשלם מה שנהנה ע"י קרן וחומש הוי כפודהו בכסף עיי"ש

ולפ"ז בעכו"ם דקיי"ל דנהרג על גזל ולא ניתן להשבון וכמבואר בע"ז (דף עא) שפיר לא נפיק לחולין ע"י מעילה. דל"ש שפודהו בכסף כיון דבדידי' לא ניתן להשיבון. ומ"ל גזל הדיוט ומ"ל גזל גבוה ע"כ לא נפיק לחולין דקדושה לא פקעה בכדי. ודווקא ישראל דנתחייב בקרבן וחומש כנ"ל

ויש לעיין בלאו הכי אם עכו"ם יכול לפדות הקדש דבהקדש הרי כתיב ונתן הכסף וקם לו ועכו"ם הרי קנינו במשיכה ועכ"פ מבואר מדברי רבינו המאור דענין מעילה שיצא לחולין לא שייך כי אם ע"י ישראל וכאמור

אך יש לעיין בהא דפסחים (דף כז) דפריך הש"ס והלא מעל המסיק וכו' נפיק לחולין. ודלמא מיירי שעכו"ם הסיקו דלא מעל ולא נפיק לחולין ומלבד זה יש לעיין דאמאי לא משני בגידולי הקדש דאין בהם מעילה וצריך לומר כמו שדן בס' אבני נזר (סי' ס"ז) דלא מהני פדיון בגדולי הקדש דלא אלימי למיתפס פדיונם וכמו הלוקח בכסף מעשר יעיי"ש

ולפ"ז ממ"נ קשיא אי מיירי בגדולי הקדש א"כ קשיא דמה בין זה לערלה. דהא גם הקדש כזה בטל. דהא לא מהני פדיון ולא הוי דבר שיש לו מתירין. ואי מיירי בהקדש גמור הא מעל המסיק וזה נכון. אך דמירושלמי לא משמע כן. דהרי בפ"ק דערלה (הלכה) אמר שם גבי ביצת הקדש שנעשית אפרוח דלרב כהנא פודה אותה כמו שהיא עיי"ש. ומבואר דגם בגדולי הקדש מהני פדי' דזה ודאי גדולי הקדש ומשמע דנפדת וכן מפורש בתוספות מנחות (דף עא) בד"ה ומתירין וכו' שהקשו בהא דמתירין גמזיות של הקדש דנחלל שוה מנה על שוה פרוטה יעיי"ש אף דסובר אין מעילה בגדולין. ואולי יש לכוון זה בדבריהם שתירצו דאסרום בקונם. ותמוה דהא קונם כללי יש לו פדיון. ולפי הנ"ל י"ל דקונם דבא על ידי דבורו הוא דיש לו פדיון אבל הגדולין אין להם פדיון מה שאין כן הקדש הא על הקדש דממילא יש לו פדיון ורק מעילה אין בו וכדברי הרמב"ן. אחר שכתבתי כל זה הראני ידי"נ הרב הגאון ר' מנחם מפראגא נ"י מ"ש הר"ש משנץ בפירושו לתו"כ פ' בחקותי דעל הגדולין אין מוסיפין חומש אבל פדיון יש להם עיי"ש הרי דמהני פדיון לגדולין ודלא כנ"ל ואכמ"ל

ד) ודע שיש להסתפק במועיל בזדון אי חייב ג"כ משום הלאו דלא תגזול דמה לי ממון הדיוט ומה לי ממון גבוה. ועיין בבא בתרא (דף פז) ובכריתות (דף יח) אממונא לא מכפר יעיי"ש

והנה אם נימא כן. נכון ליישב דברי הרמב"ם בפ' ממעילה (הלכה) ) שכתב דהמועיל בזדון לוקה ומשלם. ותמהו עליו דהא קיי"ל דאין לוקה ומשלם ולפי הנ"ל הנהו נכון כיון דגלי קרא גבי גזל דאין הלאו פוטרו מממון. א"כ אפילו אם יש בו לאו אחר ג"כ אינו פטור וכמ"ש הרמב"ם גבי חובל חבירו ביום הכפורים דהלאו דיום הכפורים אינו פוטרו דבפי' רבתה התורה חובל בחבירו בתשלומין וה"נ כיון דבפי' רבתה תורה דגוזל מחבירו משלם ה"נ בנתערב בו עוד איסור מעילה וזה ברור ונכון

ה) עיין מעילה (דף י) הנהנה מבשר קדשי קדשים שנטמא כו' מה דתימא הואיל מצותו בשריפה ועיין שם בפירש"י דשאני פיגול דהואיל דצריך שיהי' מרצה לפיגולו עיי"ש. ולא הבנתי הא בנותר מועילין אף דאין בו רק מצות שריפה ובהדיא שנינו בכריתות (דף יג) יש אוכל אכילה אחת וכו' נותר מן המוקדשין וכבר כ' רש"י בכריתות (דף כג:) דהטעם משום דאי עלה לא ירד. וה"נ בטמא הא אם עלה לא ירד ועיין בזבחים (דף מג) ויש לדחוק כמו דאמרינן בפסחים (דף פג) דטמא הואיל ואיתא בחולין מחזי כי עובדין דחול משא"כ נותר הא ליתא רק בקדשים ולכן בחמץ של הקדש אין מועילין ואכמ"ל

ו) ואגב אכתוב ברמב"ם פ"א מה' ציצית ואין עושין לא מצמר הגזול ולא מצמר של עיר הנדחת ולא