שו"ת זרע אברהם עח

בכלל פסולי קדשים ולא אמרינן היתר מצטרף לאיסור ולפי"ז יש לעיין בפסח מבושל אם מצטרפין המים לכשיעור דהיתר מצטרף לאיסור בקדשים ויהי' נ"מ בין צלאו ואח"כ בישלו דהוי בכלל פסולי קדשים או בשלו בתחלה ואכ"מ. אקוה לתשובת מעכ"ת מוקירו ומכבדו אברהם לופטביר. סימן י. [שנית להרב הנ"ל]. ב"ה יום א' לסדר וחיית ורבית תרע"ג לפ"ק קרלסבאד. החיים וכט"ס לראש ידי"נ הרה"ג המאור הגדול החריף עדיו לגאון כמו"ה מנחם נ"י זעמבע

אחדשה"ט הנה ידידי זה ימים ארבעה אשר באתי קרלסבאדה ומהרבנים לא מצאתי אף אחד ולכן יואיל נא ידידי להודיענו משלומו ומשלום תורתו ויהי' לי לעונג ואכתוב לו מה דנתעוררתי בלמדי בסנהדרין (דף ט"ו.) בעי רבי אבין שער העומד ליגזוז בכמה כגזוז דמי ובשלשה או כמחובר דמי ובעשרה ת"ש המקדש את עבדו אין מועלין בו רשב"ג אומר מועלין בשערו וקי"ל דבשער העומד ליגזוז פליגי ש"מ ופירש"י ז"ל דלת"ק דאמר לית בהו מעילה סבר כמחובר דמי ולענין פדי' נמי בעי' עשרה ולר"ש כגזוז דמי. ונזכרתי דבפירוש רבינו חננאל ז"ל מפרש דבשער העומד ליגזוז פליגי דלמ"ד כגזוז אמרינן דלא נתכוין להקדיש השער יעו"ש ואינו תח"י כעת והנה לפי דבריו ז"ל מיושב קושית התוס' בד"ה שער העומר ליגזוז דהא מעילה ילפי' מתרומה ולענין תרומה לא אמרינן כל העומד ליקצור כקצור דמי עיי"ש ולפי פיר"ת ז"ל ניחא] אך לכאורה יקשה לפירוש זה דהאי מועלין ואין מועלין קדוש ואינו קדוש מיבעי' לי' וכעין דפריך הש"ס בגיטין (דף ל"ח). אהא דבעי למימר דפליגי אם קדוש ואינו קדוש ופריך ותוסברא האי מועלין בו ואין מועלין בו האי קדוש ואינו קדוש מיבעי' לי' יעו"ש

ב) ולזה נראה דבאמת מהראוי לומר פשטה קדושה בכולה על הגיזה וזה כביר ראיתי בספר שמחת יו"ט להרי"ט אלגזי שהעיר במשחרר חצי עבד אמאי לא נימא פשטה קדושה בכולה וכמו דפריך בקידושין (דף ז'.) יעו"ש. אמנם נראה דעכ"פ מעילה אין בו לפמ"ש רמב"ן ז"ל בב"ב (דף ע"ט.) דהקדש כזה ע"י אדם לית בי' מעילה ועי' קצוה"ח סי' ר' וכבר כתבו כן האחרונים דהקדש ע"י פשטה קדושה בכולה לית בי' מעילה דלא בא הקדושה ע"י אדם א"כ. שפיר למ"ד כגזוז ולא נתכוין להקדיש הגיזה רק דפשטה קדושה מאלי' אין מועלין אבל למ"ד לאו כגזוז ונתכוין להקדיש הגיזה והוי הקדש ע"י אדם שפיר מועלין בו ופשוט. הנה צ"ע לשון רש"י ז"ל בסנהדרין (ט"ו.) שם בד"ה במתפיס מטלטלי כו' שאומר ערכי עלי ונתחייב ערך הקצוב לפי שניו והי' לו מטלטלין ואמר הרי אלו לערכי וחלה עליהן קדושה וכו' עכ"ל וצ"ע דהא מפורש בחולין (דף קל"ט) ונתן את ערכך חולין יהי' בידך עד שיבואו ליד גזבר ואיך כתב רש"י ז"ל דחלה עליהן קדושה ואכ"מ. והנני ידידו שאו דוש"ת באהבה רבה ומקרב ולב עמוק מברך בכט"ס אברהם לופטביר. [אמר המלבה"ד בהעתק שהניח הרה"ג המחבר לעצמו מצאנו בזה תוספת דברים ואמרנו להעתיקו לכאן]

א) בקידושין (דף ז) גבי חצייך מקודשת לי פריך הש"ס דנימא פשטה קדושת בכולה מי לא תנן האומר רגלה של זו עולה דכולה עולה דפשטה קדושה בכולה עיי"ש

ובתוס' הקשו הא בתמורה נפקא לי' מקרא דאשר יתן ממנו וגו' והכא ליכא קרא עיי"ש

ונראה דהא קיי"ל דבדבר שהנשמה תלוי' בו דלכ"ע פשטה קדושה בכולה. ומ"מ הרמב"ם והתוס' דהיא נמי מהקרא ולאו מסברא ילפינן לה וכמו שהוכיח השער המלך בפ"ר מה' עירכין (הלכה י"ג) עיי"ש. הרי דגם דבר שהנשמה תלוי' בו דפשטה קדושה בכולה ילפי' מקרא. ומ"מ דעת התוס' בתמורה (דף כ"א) דאפילו אם נימא דגם בהקדיש דבר שהנשמה תלוי' בו לא פשטה קדושה בכולה דלא ילפי' מקרא מ"מ בהקדיש חצי' פשטה כולה בכולה. הרי דלזה ל"צ קרא וא"כ שפיר פריך ונפשט קדושה בכולה בחצייך מקודשת לי ולק"מ קו' תוס' דליכא קרא דהא לזה א"צ קרא דדווקא בהקדיש אבר צריך קרא משא"כ לחצי ושפיר פריך ודו"ק

ב) ועיין בשער המלך שם דדווקא בהקדיש בעל מום לב"ה אמרינן דפשטה קדושה בכולה ולא בהקדיש תמימים. דהא פריך הש"ס בתמורה (דף ו') דנימא כ"מ דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ותי' דגזירת הכתוב דקדוש. וא"כ זה ניחא במה שהקדיש אבל לא שנימא עוד דפשטה קדושה בכולה. אלא שתמה על הרמב"ם למה לא הביא זה עיי"ש

ונראה פשוט שיש ראי' מזה לשיטת הלח"מ דהרמב"ם פסק כאביי דאי עביד מהני ושפיר לא הביא חילוק זה משא"כ סוגיא דראשית הגם שהביא השער המלך י"ל דקאי לרבא

אמנם דברי השער המלך תמוהים ממשנה דתמורה (דף י) אמר רבי יוסי והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה עיי"ש ומה ראי' ממוקדשין לתמורה דבאיסור הא לא אמרינן פשטה קדושה בכולה וצ"ע

ג) ועיין שם בקדושין בהמה של שני שותפין והקדיש אחד חצי' וחזר ולקחה והקדישה קדושה ואינה קריבה ועושה תמורה ותמורתה כיוצא בה יעיי"ש והקשה במקנה דלמה לי חזר והקדיש. הא באמת פשטה קדושה בכולה ורק משום דדעת אחרת לא כמו גבי אשה וא"כ שחזר ולקחה נימא פשטה קדושה בכולה עיי"ש וחידוש שלא זכר שהיא קו' התוס' בגיטין (דף מ"ג:) ד"ה גמרו ועיין תוס' חולין (דף ס"ט) ד"ה תמכר וכו' עיי"ש

ד) ולעיקר הקושיא נראה דהא בעי למימר ותמורתה כיוצא בה. והא קיי"ל דאין הולד עושה תמורה. ובודאי דמה דאמרינן פשטה קדושה בכולה לא עדיף מולד תמורה כיון דלא הוי ההקדש ע"י דבורו אלא ממילא מחמת האבר שהקדיש. ובזה נראה מה דדייק הש"ס רגלה של זו עולה כולה עולה ולא נקט חטאת ולהנ"ל דווקא עולה דולד עולה קרב משא"כ ולד חטאת. וגם הא אין מתכפר בשבח, הקדש עיין מנחות (דף פ') ולכך נקט עולה דווקא. ונראה דמה דכ' הרמב"ם דבהקדש לא מהני חזרה תוך כדי דיבור היינו בולד כיון דלאו מחמת דבורו קדוש ואכמ"ל: