שו"ת זרע אברהם עז

הרא"ש ז"ל נראה טעמו רק משום דאינו מקום מוכשר לאכילה. ונראה ברור דהכוונה עפ"י הירושלמי (יומא פ"ו ה"ו) רשב"ל כדעתי' דבשר קק"ל שיצא קודם זריקת דמים דמיפסל משום שלא הגיע זמנו לצאת ע"כ ומבואר דלר"ל הטעם דלא קדיש הלחם בירושלים משום דמיפסל ביוצא וכמו לר"י אם הלחם חוץ לחומת ירושלים וזה הוא שי' הירושלמי אמנם בגמ' דילן פסחים (ס"ג:) שם אמר טעמא דר"ל משום דבעי' על בסמוך ועי' בדו"ח לרעק"א ז"ל שתמה דמנ"ל הא י"ל משום הפסול יעו"ש ונראה לפי דברי רשב"א ז"ל במנחות (נ) דאם נתקדש בחוץ ליכא פסול יוצא דאינו יוצא כיון שלא יצא מפנים והוכיח כן מסוגי' יעו"ש וכ"כ במ"א מהא דסוכה (נ.) ואכ"מ וזה י"ל שיטת הגמ' דילן דאלו הי' מועיל קידוש כשהלחם בחוץ לא הי' מיפסל ביוצא שהרי לא יצא מפנים וזהו דפירש הרא"ש ז"ל כי לקידוש בעי' מקום אכילתו וע"כ חוץ לירושלים שאינו מקום אכילה אף דלא הי' מיפסל ביוצא אינו יכול להתקדש אבל בירושלים לר"ל דהוי מקום אכילתו הוצרך להא דעל בסמוך וזה עומק דברי הרא"ש ז"ל ואכ"מ

כד) עוד העיר כ"ת דבמדבר דהי' דין מוקף חומה משום היקף הענן יעיין ברמב"ן פ' ראה דכתב דשלמים נאכלין במדבר בכל מקום שירצו אף חוץ למחנה יעו"ש ויל"ע בדבריו ז"ל ואכ"מ ודע עוד כי במ"ש מדברי הגמ' זבחים (נה.) דסגי לאכילת קדשים קלים מקום טהור משילוח מצורעים וזהו טעמו של הק"ס. יתכן לומר בזה למ"ש רמב"ם (בפ"ג מב"מ) דהנכנס בטומאה לירושלים עובר משום לא יטמאו את מחניהם ומצורע שנכנס למוקפות חומה אינו עובר רק בעשה דבדד ישב יעו"ש וע"כ י"ל דבירושלים יש איסור מצד המקום שמטמא את מחנהו ע"י כניסתו. אבל בעירות המוק"ח אין זהו חובת המקום שיהי' טהור רק איסור וחיוב גברא דבדד ישב וא"כ י"ל דהא דסגי לאכילת קק"ל במקום טהור מן המצורעים היינו מקום כזה שחיוב הטהרה מצד המקום וזה בירושלים אבל לא בעירות המוק"ח שאין חובת הטהרה מצד המקום ועי' פסחים (סז.) בשעה שטמאי מתים משתלחין זבים ומצורעים משתלחין ובצל"ח שם דבכל יום דיש היתר גברא לטמא מת בעזרה אבל חובת טהרת המקום במקומו יעו"ש וה"נ י"ל בזה ואכמ"ל: דוש"ת מנחם זעמבע מפראגא. סימן ט. שלום וברכה לראש ידי"נ הרה"ג המאור הגדול החריף עדיו לגאון מו"ה מנחם זעמבע נ"י בפראגא. אחדשה"ט יקרת מכתבו הגיעני ושש אנכי על אמרותיו. והנני לכתוב לו איזהו הערות

א) בהא דהביא כ"ת בשם ספר יהושע דולד הנולד מן חולין וקדשים הוי כלאים לפי דברי רש"י מכות (כ"ב.) ולפי"ז גם מרכיב חולין וקדשים באילנות הוי כלאים ויש להעיר מהא דאיתא בירושלמי פ"א דערלה ספקה להקדש חייב בערלה ואמאי לא תני אעפ"י שאין ישראל רשאי לעשות כן וכהא דאמרי' שם בירושלמי תני עכו"ם שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק אעפ"י שאין ישראל רשאי לעשות כן ע"ש וע"כ דליכא איסור כלאים בחולין וקדשים

ב) ובגוף קושית ספר יהושע שהביא כ"ת דאם האב קודש והאם חולין למ"ד חוששין לזרע האב דהוי הולד ולדות קדשים יתכן דכמו דאמרי בש"ס תמורה (דף ל"א.) אמר רב הונא מודים חכמים לר"א באפרוח ביצת טריפה שאסור וכו' א"ל אביי אדרבה איפכא מסתברא כו' אבל גבי ביצה אימת גדלה לכי מסרחא וכי אסרחא עפרא בעלמא עיי"ש ומפורש דכיון דנולד מעפרא מותר ועי' רמב"ם פ"ג ממאכלות אסורות הי"א דאפרוח שנולד מביצת טריפה מותר שאין מינו טמא ותמה ראב"ד ז"ל דלמאי הוסיף טעם שאינו נזכר בגמרא דבגמרא הרי אמרי' ההיתר משום דמעפרא קגדיל וביאר ההמ"ג דהכוונה למעט אפרוח ביצת עוף טמא דלא אמרינן לאימת גדיל לכי מסרח דכיון דמינו טמא אסור יע"ש וא"כ הקדש הרי הוא איסור כמו טריפה וכה"ג לא מין איסור שוב ולד הנולד מאב קודש הרי זרע האב מסרח והוי כעפרא בעלמא ומותר ופשוט

ג) בהא דהביא כת"ר דברי התוס' בברכות (דף ה':) דבזמן שאין היובל נוהג ליכא קדושת עירות המוקפות חומה. הנה לפי דברי התוס' בכתובות (דף מ"ה:) בד"ה על פתח ב"ד אבל קשה לר"י כיון דמסתמא ב"ד לאו חוץ לשלש מחנות יתבי היכי קאמר הכא סוקלין אותה על פתח ב"ד הא ילפינן התם בכל הנסקלין מפרים הנשרפין וצריכין ליסקל חוץ לג' מחנות ותירץ ר"י דהכא בעיר שרובה עכו"ם בטלה קדושת היקף חומה ואין צריך להוציאה לחוץ לחומה דחומה כמאן דליתא דהא עירות המוקפות חומה משתלחין מצורעין מהם כדאמרינן במס' כלים (פ"א מ"ז) וכשהוא רובה עכו"ם אין משתלחין משום דבטלה קדושת חומה עכ"ל] ולפי"ז למאן דאמר בירושלמי פ"ב דדמאי דארץ ישראל רובה נתונה ביד עכו"ם ע"ש א"כ ליכא עכשיו כלל קדושת עירות המוקפות חומה וזה נכון

ד) בהא דהעיר כת"ר בדין פשטה קדושה בכולה בחטאות המיתות ראיתי להשעה"מ בפ"ה מעירוכין שכתב דבמקדיש בעבירה לא אמרי' פשטא קדושה בכולה דרק במקדיש בהיתר גלי קרא דפשטא קדושה בכולה ע"ש ותמהני שזה נגד המשנה בתמורה (דף י'.) אמר רבי יוסי והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה אף כשיאמר רגלה של זו תחת זו תהא כולה תמורה תחתי' ע"ש הנה דגם בתמורה שהוא עבירה אמרינן פשטה קדושה בכולה וצ"ע

ה) ואכתוב הערה אחת בהא דראיתי בתוספתא פ"ג דמכות בשלו עובר משום פסול קדש ואינו מובן ויתכן הכוונה דאם בישלו לקרבן פסח ואח"כ אכלו דעובר גם משום הך לאו דכל שבקדש פסול וכדאמרי' בפסחים (דף כ"ד.) כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו ופשוט. אלא דיש לעיין לפי דברי הגמ' במכות (דף י"ח:) דפריך ולילקי נמי כדרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר לא יאכל כי קדש הוא כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו ומשני ה"מ היכא דקודם פסולו חזי הכא קודם פסולו נמי לא חזי ע"ש ומבואר דאם קודם פסולו לא חזי אינו בכלל הלאו וא"כ הו"ל לחלק בין אם צלאו בתחלה לפסח ואח"כ בישלו או בישלו ואח"כ צלאו דאם צלאו בתחלה דהי' ראוי קודם פסולו עובר בלאו זה דפסול קדש. אבל בבישלו בתחלה אינו עובר ואמאי תני בתוספתא סתמא דיש גם פסול קדש ואכ"מ

ו) ויש לעיין בהא דאמרי' בפסחים (מ"ד) ובזבחים (צ"ז:) דבקדשים היתר מצטרף לאיסור אם רק בפסולי קדשים כגון אם הי' חזי קודם פסולו אבל אם לא חזי קודם פסולו דאינו בכלל הלאו דכל שבקדש פסול אינו