שו"ת זרע אברהם עו

שהוא ירושלים דוקא ואינן נאכלין במוק"ח א"כ איך נאכלין בגגין שאין עליהן קדושת ירושלים. (ועי' ראב"ד ריש תמיד דגגין ועליות דלא נתקדשו היינו בהני שנבנו קודם שהוקדש אבל גגין שנבנו אח"כ אינו מפקיע הקדושה יעו"ש ויש לעי' לפי"ז בד' רשב"א ז"ל ואכ"מ]

כא) והנה הקרית ספר שם כתב דמעשר שני בעי ירושלים ואינו נאכל בערי חומה משום דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך יעו"ש וזה צ"ע כי לאו זה ישנו גם בקק"ל כמפורש ברמב"ם (פי"א ממעה"ק ה"ד) דאוכל קק"ל חוץ לחומת ירושלים לוקה משום לא תוכל לאכול בשעריך יעו"ש ובמכות (י"ח.) וגמ' מפורשת בזבחים (נה גבי קק"ל ועוד לא תוכל לאכול בשעריך כתיב יעו"ש ודוחק לומר דלאכילה שפיר א"א במוק"ח דהוא בכלל שעריך אבל מ"מ כיון דהוא מקום טהור לא יופסל ביוצא שזה פסול אחר ואם יוסיפו על ירושלים עד מוק"ח כהא דרמב"ם פ"ו מביהב"ח ובספרי דברים שלעתיד יוסיפו עד דמשק יעו"ש לא יופסל דאינו במשמעות דבריו] וראיתי לכת"ר שהאריך טובא לחלק בין מע"ש לקק"ל דמע"ש חמיר יעו"ש ובאמת כי מצינו חומר בקק"ל ממע"ש לענין גגין דשי' רש"י ותוס' דקק"ל אין אוכלין בגגות ומפורש בגמ' פסחים כנ"ל ואולם במע"ש כתב הריטב"א במכות (יב) דאוכלין מע"ש בגגין ועליות וכן הוא בתוס' שנ"ץ שם יעו"ש ויש לפלפל מכמה דוכתי בזה

והנה הי' נראה לומר טעם החילוק דמע"ש אינו נאכל במוק"ח ואקדים מה דהקשתי במכתבי דמשכחת הכשר אכילת קק"ל במוק"ח בלחמי תודה דאמר במנחות (עח:) דלא בעי' על בסמוך וקדוש הלחם חוץ לעזרה אם הוא בירושלים וה"ה אם הוא במוק"ח לקרית ספר כיון שאינו מקום פסולו וכמבואר ברש"י פסחים (ס"ג:) ד"ה בית פגי דחוץ לירושלים שהוא מקום שנפסל א"א להתקדש יעו"ש ושוב במוק"ח שפיר יתקדש ויהי' נאכל ומדוע זה כ' הק"ס דמש"ה לא נזכר בש"ס דין זה משום דלא משכחת והרי משכחת שפיר כנ"ל

ומצאתי ברבנו חננאל ז"ל בפסחים (סג:) שם דכתב השוחט את התודה לפנים ולחמה חוץ לחומה לא קדיש הלחם כו' ונמצא זבח בלא לחם כי הוא במקום אחד והלחם במקום אחר יעו"ש בנועם לשונו ז"ל ונראה הכוונה למאי דאמר בזבחים (קה:) מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי יעו"ש ואולם בנזיר (מ"ה:) אם גילח במדינה חוץ לירושלים לא הי' מגלח תחת הדוד ובארו תוס' שם ד"ה לא משום דמחוסר הבאת שערו מחוץ ירושלים לתתם תחת הדוד יעו"ש ומבואר דחשיב מחוסר ע"י חסרון קריבה וע"כ החילוק דכמו בירושלים גופי' לא חשיב מחוסר אף שגילח רחוק ממקום הבישול והיינו משום דהוא מקום אחד בדינו כן בזה שהוא במקום אחד בדינו ויכול לקרבם מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה אבל בגילח חוץ למדינה שהוא קריבה משני מקומות שונים בדינם שזה בחוץ וזה במקום הקודש מחוסר קריבה חשיב מחוסר וכ"כ במ"א ואכמ"ל בזה. ולפי זה כל שכן שני דברים המרוחקים ויש אויר פסול מפסיק ביניהם דחשיב מחוסר קריבה דזה גרע ממה שמונחים במקומות חלוקים שמ"מ אפשר לקרבם כמובן וזה שא"א לקרבם בודאי מחוסר גמור הוא וזה נראה כוונת הר"ח ז"ל דשיטתו ז"ל דהא דהשוחט תודה לפנים ולחמה חוץ לחומה לא קדיש הלחם אינו משום פסול יוצא רק דסובר דאף דלא בעינן על בסמוך היינו דסגי במה דאפשר לקרבן דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה ואפשריות זה משוי' לי' כבסמוך ולכן זה רק שניהם במקום אחד שוה בדינו אבל כשהלחם בחוץ לא מיחשב בסמוך דחשוב בכה"ג מחוסר קריבה וזה ברור למדקדק בלשונו הזהב יעו"ש ולפי"ז ניחא דגם בשוחט תודה לפנים ולחמה במוקף חומה דלא יתקדש הלחם דנהי דאינו פוסל שם אבל מ"מ הרי א"א לקרב הלחם להזבח דהא יש אויר פסול בנתים שוב הוה זה מחוסר קריבה ואינו מקרי על בסמוך וזה ברור

ולפי"ז יתכן לחלק בין מע"ש דבעי ירושלים לקק"ל דסגי במוק"ח. דהנה בזבחים (ס'.) ומכות (יט.) מבואר דמע"ש איתקוש לבכור ואינו נאכל אלא בזמן שמזבח בנוי ועי' במ"ל (פ"ו מביהב"ח הי"ד) דזה דכתב רמב"ם דאם אין מקדש ירקב הוא משום דליכא מזבח ע"ש וזה דבעי מזבח אמרי' בזבחים (ס.) דילפי' מדכתיב אצל המזבח ושם (נ"ט.) לענין מזבח שנפגם דכתיב וזבחת עליו יעו"ש א"כ י"ל דכיון דגזה"כ דבעי מזבח בנוי ה"ה דבעי אצל המזבח ועי' במשנת חכמים לענין לאו דלא תטע כל עץ אצל המזבח דכיון דבעי שיהי' אצל המזבח בעי שיהי' מזבח בנוי יעו"ש וה"ה די"ל להיפוך דזהו הטעם דבעי מזבח בנוי משום דבעי' אצל המזבח. ולפי זה שפיר כיון דבעי אכילה אצל המזבח א"כ הי' נצרך להיות בסמוך ממש רק דכל שהוא מקום אחד בדינו חשוב בסמוך לדידן דלא בעי' בסמוך ממש. אבל שוב במוקפות חומה דיש אויר שאינו כשר שמפסיק בין המזבח להעיר האוק"ח נהי דמע"ש אינו נפסל ביוצא כחולין (ס"ח:) [ועי' מהרש"א מכות (יז:) דגם קק"ל אין נפסלין וכבר תמהו עליו ממשנה דפסחים (פ"ה:) אבר שיצא מקצתו חותך יעו"ש ועי' בזבחים (פט) ובירושלמי יומא (פ"ו) ופסחים (מט:) ומעילה (ו:) וכמה דוכתי] אבל מ"מ הרי גם חוץ ופנים במקום שאינו פוסל חשיבי מחוסר הבאה כנ"ל ה"ה בזה שאויר שאינו כשר מפסיק בנתים אינו נחשב אצל המזבח. וכל זה רק במע"ש אבל בקק"ל דכתבו תוס' זבחים (סח.) דלר"ע אינו מעכב באכילה שיהי' מזבח יעו"ש שפיר נאכל במוק"ח דלא בעי' אצל המזבח כן י"ל [ועי' סנהדרין (יד:) מלמד שהמקום גורם ובתוס' שם ד"ה מלמד דגם במע"ש כתיב מקום ואמאי נאכל בכל העיר וגבי סנהדרין לא מקרי מקום אלא סמוך למחנה שכינה יעו"ש ובחי' רבינו יונה לסנהדרין שם ואולם עכ"פ י"ל דכיון דכתיב מקום בעי עכ"פ שלא יהי' הפסק מקום אחר למחנה שכינה וכל דליכא הפסק מקרי סמוך אבל במוק"ח דיש הפסק מקום פסול שוב הרי אינו סמוך למחנה שכינה ואכ"מ] ואולם אין הדבר ברור כ"כ כי י"ל דאף דבעי מזבח לא בעי אצל מזבח וכבר תמהו על המשנ"ח וגם עי' ברמב"ם בסופ"ג מפסוהמ"ק דכתב מפורש דגם אכילת קדשים קלים בעי מזבח ובלח"מ שם וכתבתי רק להעיר: כב) ודע דגוף הקושיא שהקשתי דמשכחת אכילת קק"ל במוק"ח בלחמי תודה ראיתי בפי' הר"ש (פ"א דכלים מ"ח) אהא דתני לפנים מן החומה מקודש מהם שאוכלין שם קק"ל דהקשה הר"ש הרי איכא עוד נ"מ גם לענין שוחט התודה לפנים ולחמה חוץ לחומה יעו"ש ולדברי ק"ס נכון דלענין אכילת קק"ל נקט ירושלים משום דלא משכחת במוקף חומה כיון דהשחיטה בירושלים יפסל ביוצא וכמ"ש הק"ס, אבל לענין שוחט התודה לפנים ולחמה חוץ לחומה הרי לאו דוקא ירושלים הא גם בערי חומה יתקדש וזה ראי' נכונה לדברי ק"ס

כג) ודע דבפי' הרא"ש לכלים (פ"א מ"ח) כתב ואפשר דהיינו בכלל אכילת קק"ל דאינו קדוש אלא במקום הראוי לאכילה ע"כ ויעוי' רש"י פסחים (ס"ג:) ד"ה בית דכ' שני גדרים בזה שאינו מקדש כשהלחם בחוץ משום דאינו מקום אכילה ומשום דמיפסל שם ביוצא אולם