שו"ת זרע אברהם עד

א"כ שוב הרי שעת השחיטה הרי אינו שעת היצירה שוב אין בכח האם לקדש לולד ונשאר רק הקידוש שמשעת היצירה וזה הרי נפקע עי"ז שנעשה יוצא דופן לפי שי' רמב"ם ז"ל

ואמנם י"ל למ"ש תו' שבועות (יא.) ד"ה מ"מ וז"ל וי"מ דודאי לא היתה המכתשת כלי שרת אלא שהקטורת הי' קדוש קדוה"ג בדיבורו שהי' אומר יהא זה קטורת חל עלי' קדוה"ג אחר כתישה במכתשת שהי' ראוי להקטיר כמו בבהמה שהיא קדושה כשאומר יהא זה לעולה וכו' עכ"ל ונראה כוונתם דס"ל דגם בבהמה אין הענין דהסכין מקדש קדוה"ג גמור דלטעמיהו אין הסכין כלי שרת עי' חולין (ג.) וזבחים (מז.) רק הקידוש הוא בדיבורו ונגמר להיות קדוה"ג גמור בעת שנעשה ראוי לזריקה והקטרה שהוא אחר השחיטה לכן גם בקטורת מהני דיבורו שיחול קדוה"ג אחר שנכתש במכתשת ונעשה ראוי להקטרה אבל לא דהמכתשת מקדשת וכן השחיטה רק הענין שנגמר אז כח דיבורו שבתחלה וזה מבואר

ולפי"ז נראה דאף דזה ודאי דלפי שיטת רש"י ז"ל דבעי' יצירה בקודש דלא מהני שחיטה דאם לחוד לקדש עי' תמורה (יא.) דמ"מ בזה שהי' יצירה בקודש א"כ התחיל אז לחול קדוה"ג להיות נגמר אחר השחיטה שפיר גמר זה דשחיטה מהני גם לולד דבשלמא אלו הי' זה עצם ענין קדושה הי' שייך לדון כלל שאז לא מהני דין קדושת האם לולד אבל הרי זה הוא רק גמר קדושה שבתחלה שפיר כיון דהולד ג"כ הי' לו יצירה בקודש מהני לי' שחיטה להיות נגמר קדושתו שבתחלה וז"פ

ועוד י"ל בפשיטות לפי מה דכתבנו מדברי הרא"ש פ' בהמה המקשה דשחיטה דאם דמהני לולד אינו מתורת היתר גרידא שניתר הולד רק מתורת נשחט ג"כ דשוחט לאם חשוב שוחט לולד דהא מה"ט בעי לאוסרי' משום חב"ע לולד במעי אמו וכ"כ בזה באורך (בסי' ב' ואכ"מ) א"כ פשוט דגם לגדר שחיטת מוקדשין כיון דגם הולד קודש חשוב ששוחט לולד בשחיטת מוקדשין וא"כ שוב נהי דאינו שעת היצירה היינו רק למה דבעי לקדושי מכח קדושת האם שפיר בעי' שעת היצירה. וכן אלו הי' נחשב רק שוחט להאם ואנן בעי' להמשיך קדושת האם לולד הי' מקום לומר דאין זה שעת היצירה אבל הלא אינו כן רק דחשיב שוחט לולד בעצמו והולד בעצמו יש לו פעולת השחיטה א"כ מאי בכך דאינו שעת היצירה הא אין קדושתו מאמו רק מעצמו וקדושת עצמו א"צ שעת היצירה ולכן כיון דקדוש הוא ע"י יצירה בקודש מהני לי' שחיטה מחמת עצמו לשלא יופסל ביו"ד. ורק היכא דלא נתקדש ביצירה הוא דלא מהני שחיטה דהא אינו שחיטת מוקדשין ופשוט

יח) ובגוף החקירה בהא דבמעי אמן קדושים אם בעי' שעת היצירה או מחיצת אמו מקדשא לי' דהבאתי מדברי הש"ס תמורה ורמב"ם יש לעיין עוד כזה למ"ד בהויתן קדושים אם הוי' גרידא בלי יצירה בקדש מקדשת דהא למ"ד זה ליכא יצירה בקודש דבמעי אמו חולין הוא. או דרק הוי' שאחר יצירה בקודש מקדשת אבל הוי' גרידא בלי יצירה בקדש אינה מקדשת והטעם דס"ל למ"ד זה דקדושת ולדי קדשים מתלי תלי וקאי עד שנגמר הויתו וכס' תו' שבועות (י"א.) הנ"ל לענין קדוה"ג גמור כן למ"ד זה בגוף הקדושה מתחיל משעת יצירה במעי אם קודש ונגמר בהויתו. והנה בהא דאי' בתמורה (יא.) דבעי היא שלמים וולדה חולין למ"ד בהויתן קדושים אם יש איסור דחב"ע וביאר רש"י ז"ל דמיירי שהקדישה מעוברת יעו"ש וזה צ"ע כי אף בהקדישה ואח"כ נתעברה ג"כ סובר מ"ד זה דרק בהויתן קדושין ולמאי זה נקיט ז"ל דוקא בנתעברה ואח"כ הקדישה ובהגהת הש"ס רצו להגיה יעו"ש ולזה הי' נראה דהכוונה עפ"ד תו' (שם יא:) ד"ה היא דהקשו דהא מפורש בתמורה (יא.) דהשוחט החטאת ומצא בה ולד דנאכלת לכל אדם למ"ד בהויתן קדושים יעו"ש א"כ מפורש דליכא איסורא דחב"ע וראיתי בשמ"ק שתירץ דשם בלא כלו חדשיו אבל כאן בעי בכלו חדשיו אם יש חולין בעזרה יעו"ש והנה רש"י בתמורה (י"א.) שם כתב דאף דבהויתן קדושים מ"מ אם כלו חדשיו מתקדש אחר שחיטת האם כיון דחי הוא אף דלא הי' לידה יעו"ש וכבר הוכיח כן הלח"מ (בפ"ד מתמורה ה"ד) והארכתי בזה. וזו י"ל הכוונה דכיון דבעיית הש"ס לענין חב"ע היינו בכלו חדשיו כד' השמ"ק א"כ הרי לרש"י ז"ל לכ"ע בהויתן קדושין ומאי מיבעי לי'. ולזה פירש"י ז"ל דמיירי בנתעברה ואח"כ הקדישה דבזה שלא הי' יצירה בקדש לא מהני הויתו ליקדש ושפיר גם בכלו חדשיו הוי חולין ויש ספק אם הוי חב"ע. וכ"ז אם בהויתן קדושים אבל אם במעי אמן קדושים שפיר מחיצת אמו מקדשה אף בלי יצירה בקודש כהא דנתעברה ואח"כ הקדישה כן יש לפרש. ולפי"ז יהי' מוכח מזה ב' החקירות חדא דאם במעי אמן קדושין לא בעי' יצירה בקודש הב' דאם בהויתן קדושין הוא בגדר גמר להיצירה בקדש שבתחלה

ואולם יקשה לפי"ז דברי רש"י ז"ל אהדדי דכתב בתמורה (י:) ד"ה לעוברה דנתעברה ואח"כ הקדישה למ"ד בהויתן קדושים קדיש לכשיילד יעו"ש. וכן בהא דש"ס תמורה (יא) ברש"י ד"ה מאי לאו תנאי וכו' כשהוא מעוברת בשעת הקדש וכו' דבהויתן הוא דקדיש עכ"ל. ומבואר דהוי' גרידא בלי יצירה מקדשת וזה סותר לדברינו בבאור ד' רש"י ז"ל הנ"ל. אולם יש לחלק לפמ"ש במ"א דיש תרי גווני בהויתן קדושים הא' ע"י פעולת לידה הב' ע"י זה דחי ויצא לאויר העולם (עי' בסי' ב' אות ד) ולכן בהני דוכתי דיש פעולת לידה שפיר מקדשת הוי' בלי יצירה אבל בהא דתמורה (י"א:) דבעי לענין חב"ע דלא הי' לידה שפיר אם הי' יצירה בקדש מהני גם הוי' כזו דכלו חדשיו. אבל בנתעברה ולבסוף הקדישה לא מיקדש ע"י הוי' כזו ופשוט

ודע דמה שכתבתי להוכיח מתמורה (יא:) ומרש"י שם (י':) דלמ"ד במעי אמן קדושים לא בעי' יצירה בקדש רק מחיצת אמו מקדשא לי' יש לעיין עוד בזה דהנה ברש"י תמורה (כ"ה:) ד"ה אבל וכו' דכי אמרי' בהויתן או במעי אמן ה"מ בהקדישן ולבסוף נתעברו וכו' אבל במקדיש מעוברת חשוב עובר לקבולי קדושה באנפי' נפשי' עכ"ל ומבואר להדי' דגם למ"ד במעי אמן קדושים בעי יצירה בקודש. וזה סותר הני דוכתי. וגם יקשה בהא דתמורה (יא:) דבעי למ"ד בהויתן בהיא שלמים וולדה חולין אם הוי חב"ע והלא גם למ"ד במעי אמן קדושין יש למיבעי כיון דמיירי בנתעברה ולבסוף הקדישה כמ"ש רש"י ז"ל שם להדיא. (וזה אין סברא לומר דלמ"ד במעי אמן גרע מלמ"ד בהויתן דהמכוון במעי אמן הוא דוקא בעת היצירה דאין טעם לזה וגם בפשוטו נראה דלכ"ע בהויתן מקדש רק דמ"ד זה דבמעי אמן סובר דמתחיל עוד בזמן מוקדם ליקדש אבל ודאי דסובר ג"כ דהוי' מקדשא. וא"כ אלו הוי' מקדשא בלי יצירה ה"ה למ"ד במעי אמו דהוי' לכ"ע מקדשא ובל"ז לא תתישב הקושיא לפי"ז דהא בשוחט שלמים והולד חולין דליכא לידה לכ"ע חולין הוא דנתעברה ואח"כ הקדישה כנ"ל] ועי' תמורה (כ"ד:) דמבואר דגם למ"ד בהויתן כשמשנהו במעי אמו אינו