שו"ת זרע אברהם עג

נראה דזה תליא בטעם דברי ראב"ד ז"ל דהנה י"ל ב' טעמים הא' דכיון דכבר חל דין הקידוש אין בכח הפסול להפקיע. הב' י"ל דמהני לי' הכשר לידה דאמי' דסובר הראב"ד דענין פסול דיוצא דופן אינו דבר הפוסל בעצם רק חסרון הכשר שחסר לו הכשר לידה ולכן מהני הכשר לידה דאמי' וכבר ביארתי זה. וא"כ לטעם הא' שפיר גם בפסול יתום כן דכיון דקדמה קדושה א"א להפקיע מה שכבר חל. אבל לטעם הב' זה ל"ש בפסול יתום כי זה אינו חסרון דבר שיועיל השלמה דאמי' כי הוא ענין פסול בעצמותו כמובן ומאי מועיל לזה מה שאמו כשרה ואין בה פסול זה הא מ"מ אין לאמה הכשר וכח לסלק פסול זה שבולד ורק בפסול יו"ד לפי הנ"ל דהוי פסול חסרון שחסר לו הכשר לידה מהני הכשר לידה דאמו להשלים חסרון זה אבל אין בכח הכשרות דאם לבטל פסול עצם שבולד ודו"ק. ונחזי הנה בש"ס בכורות (מב.) חמשה לא קדושים ולא מקדישים לענין תמורה] וכו' אפיק טומטום ועייל יתום ע"כ ופירש"י ז"ל שאם הן קדושים אין עושין תמורה והיכי דמי שהן עצמן קדושים כגון בולדות קדשים יעו"ש. ולפי"ז מוכח דיתום פוסל גם בולדות קדשים שהרי מוקי הא דאין עושין תמורה ביתום והיכי קדיש וע"כ בולדות קדשים ונעשה יתום ומוכח מדאינו עושה תמורה דפקעה קדושה לגמרי. ואמנם דכן הוא שי' רש"י ז"ל אבל הרי הש"ס יש לפרש דאינו מיירי בולדות קדשים רק במקדיש ולד ונעשה יתום כהא דתמורה (יז.) במקדיש ולד ויצא דרך דופן יעו"ש. אבל שפיר בולדות קדשים י"ל דאינו פוסל. ואמנם עכ"פ זה מוכח דגם בקדמה קדושה מסתלק עי"ז שנעשה יתום ושוב ממ"נ אם נימא כטעם הא' דקדמה קדושה אינו יכול להפקיע הרי ביתום אינו כן שהרי מבואר להדי' דפסול דיתום מפקיע הקדושה ולטעם הב' דמהני הכשר דאמי' בודאי ל"ש ביתום שאין בכח האם להפקיע פוסל דולד ורק להשלים חסרון ההכשר של לידה אבל לא הפקעה וכנ"ל [ויש לפלפל עוד דקדושת ולדות קדשים שפיר אינו יכול להפקיע] ואכמ"ל

טז) ובעיקר דברי רמב"ם (פ"ד מתמורה ה"ח) דפסק דיוצא דופן פוסל גם ולדות קדשים אף שקדמה קדושה במעי אמן דיקשה לפ"ד, מהא דתמורה (י"א.) דהשוחט החטאת ומצא בה ולד דנאכלת והרי הוי יוצא דופן וכקו' ראב"ד ז"ל בתו"כ יעו"ש הי' נראה ליישב בפשוטו דהנה באמת ס' ראב"ד ז"ל נכוחה דכיון דקדמה הקדושה לחול אמאי יפקע עי"ז שנעשה יו"ד אח"כ. וצריך מובן ס' רמב"ם ז"ל. ונראה בטעמו דהא במנחות (טז:) דם סכין מקדשא לי' ועי' סוטה (ט"ו) ומנחות (עח:) ובתו' חולין (ג.) וזבחים (מז.) יעו"ש ומבואר דבשחיטה נגמר ההקדש וחל קדוה"ג גמור יעו"ש ואינו מובן הא בהמה מחיים הוי קדוה"ג גמור ועי' ראב"ד ריש תמיד. ועי' מעילה (ט) נשחטה הוכשרה ליפסל בטבוי' כו' ונראה דהכוונה דמחיים כיון שיש לו אפשריות פדיון ע"י מום אין זה קדוה"ג גמור אבל אחרי שחיטה דאמר בש"ס מנחות (ק"א.) מכלי שרת לא אשכחן דמיפרק ופירש"י ז"ל ואפי' נולד בה מום אין פדיון אחר שחיטה יעו"ש ע"כ הוי זה קדוה"ג גמור ועי' רשב"א ביצה (ל) דמוכח מדבריו דגם לאביי דסובר בנדרים (כט.) דקדוה"ג פקע בכדי היינו קדושה דמחיים אבל קדושה דשחיטה שנגמר קדוה"ג גמור לא פקע בכדי יעו"ש שכתב דעצי סוכה לא מהני תנאי דמדמינן לחגיגה ממש וכוונתו כמ"ש, הר"ש בפי' לת"כ (פ' אמור) דהיקש סוכה לחגיגה היינו לאימורי חגיגה יעו"ש דאין להם פדיון לאחר שחיטה (ומר חמיו הגנ"י ביאר כן בד' רשב"א ז"ל) ולכן ניחא דכיון דמחיים אפשר להפקע הקדושת הגוף ע"י מום ופדיון לכן סובר רמב"ם ז"ל דנפקע ג"כ עי"ז שנעשה יוצא דופן דלא חשיב קדמה קדושה משום שאינה קדוה"ג גמור שלא יוכל להפקע. וא"כ ניחא דזה בנעשה יוצא דופן מחיים. אבל השוחט את החטאת ומצא בה ולד דהי' שחיטה ג"כ ונעשה קדוה"ג כזה שאין לו הפקעה שפיר גם לרמב"ם ז"ל קדמה קדושה כזו ללידה אינו מיפסל ביו"ד וכמו לראב"ד ז"ל בקדמה קדושה גרידא כן לרמב"ם קדושה ושחיטה וז"פ

יז) ודע דבגוף הדבר שכתבתי בשי' רמב"ם ז"ל דגם ולדות קדשים נפסלין ביוצא דופן דמ"מ קדמה קדושה ושחיטה אינו פוסל ביוצא דופן יש להתבונן עוד דהנה בהא דאמרי' ולדות קדשים במעי אמן הן קדושים יש לחקור אם הענין דיצירתו בקדש מקדשתו או דמה שהוא במעי אמו מקדשתא לי' ונ"מ אם בשעה שנוצר לא הי' קודש ואח"כ נתקדשה האם. דאם היצירה מקדשת זה אינו קדוש שהרי לא הי' יצירה בקודש. ואם מחיצת אמו מקדשא לי' שפיר בכל המשך הזמן שהוא במעי אמו מתקדש אף שלא הי' יצירה בקודש. ונחזי הנה בתמורה (י"א:) בעיא מיני' אביי מרב יוסף היא שלמים וולדה חולין ושחטה בפנים מהו למ"ד ולדי קדשים בהויתן הן קדושים מי הוה חולין בעזרה או לא [הקדיש בהמה מעוברת חוץ מעוברה כו' ומיבעי לי' אליבא דמ"ד בהויתן הן קדושים והשתא מיהא לא קדוש עובר. ושחטה לאם בפנים בעזרה מי הוה ולד חב"ע רש"י] א"ל מי קרינן בי' כי ירחק ממך המקום עיי"ש ומבואר מדברי הגמ' דאמרה למ"ד בהויתן קדושים דרק למ"ד זה היא דמשכחת בהמה שלמים והולד חולין אבל למ"ד במעי אמן קדושים ליכא למיבעי' אם יש חיוב משום חב"ע של הולד דלעולם הולד מתקדש ולפי"ז מוכח דמחיצת אמו מקדשת אף שלא הי' יצירה בקודש דהא הכא בהקדיש בהמה מעוברת מיבעי' לי' כמ"ש רש"י ז"ל ולא הי' בזה יצירה בקודש ומ"מ הוה אמרי' במעי אמן קדושין. ועי' רש"י תמורה (י':) בד"ה לעוברה וכו' והיכא דאקדשי' לעובר ושיירי' לולד לקדושה אחרת אינו קדוש ולמ"ד במעי אמן קדושים קדיש לאלתר יעו"ש ומבואר ג"כ דבהקדיש מעוברת שלא הי' יצירה בקודש מ"מ מתקדש וע"כ דמחיצת אמו אהני לי' לקדשו

ואולם הרמב"ם (פ"ב משחיטה ה"ד) כתב היא שלמים וולדה חולין ושחטה בפנים הולד מותר באכילה לפי שאינו יכול לשחוט אותו בריחוק מקום ע"כ והנה שיטתו ז"ל (בפ"ד מתמורה ה"ד) דבמעי אמן קדושים א"כ מבואר לכאורה מזה דמצריך טעם שאינו בריחוק מקום שיש ולד קדשים שאינו קדוש במעי אמו והיכי דמי ע"כ דסובר דבנתעברה ואח"כ הקדישה אינו קדוש הולד ומוכח מזה דסובר דבעי' יצירה בקודש ולא מהני לקדשו מה שהוא במחיצת אמו [וסוגי' דתמורה (י"א:) צ"ל דאינו מפרש כפירש"י ז"ל הנ"ל רק מפרש כפי' רבינו גרשום ז"ל שם והיינו דלמ"ד במעי אמו קדיש בודאי הוה חב"ע בנתעברה ואח"כ הקדיש והבעי' גם למ"ד בהויתן קדושים אם איסור חב"ע ג"כ בהויתן ומסיק דאף דיש חב"ע פטור ושוב גם למ"ד במעי אמו אף דהוה חב"ע פטור שאינו בריחוק מקום]

ולפי"ז נתבונן דהתינח לפי שי' רש"י ז"ל דלא בעי' יצירה בקודש רק מה שהוא במחיצת אמו מהני להמשיך קדושת האם שפיר י"ל דשחיטה דאם מהני' לולד דכיון דהוא במחיצה אחת והשחיטה מקדשת כמנחות (ט"ז:) ושם (עח:) וסוטה (יד:) אף שאינו שעת יצירה מתקדש הולד בקדוה"ג גמור לשלא יופסל ביוצא דופן. אמנם לרמב"ם ז"ל לטעמי' דרק היצירה מקדשת וחזי' דגם בעת שמתגדל בתוכו לא מהני לקדש בנתעברה ואח"כ הקדישה