שו"ת זרע אברהם עב

קדושה הא אם פסול לא קדמה קדושה כלל וזה נכון

יג) ראיתי לכ"ת שתמה בד' ראב"ד ז"ל בתו"כ (פ' אחרי) דכתב דאם קדמה קדושה ללידה אינו נפסל ע"י שיצא דרך דופן והוכיח מהא דתמורה (יא) דהשוחט את החטאת ומצא בה ולד דנאכלת כנ"ל ותמה כ"ת דעכ"פ יתום הוי ומפורש בבכורות (נ"ז.) איזהו יתום כל שנשחטה אמו ואח"כ ילדה עכ"ד הנה בפשוטו לפי ס' ראב"ד ז"ל דקדמה קדושה ללידה לא נפסל ביו"ד ומוקמינן קרא דפוסל יו"ד בחולין א"כ הלא יתום ויו"ד מחד קרא נפקא א"כ מדוע לא נאמר ביתום כן דרק בחולין פוסל יתום אבל לא בולדות קדשים שקדמה קדושה ללידה. ועי' במכילתא בא (פרשה ח"י) יתום שהוא כשר למזבח וכו' מה להלן אין חלה עליו אלא בחיי אמו גבי בכור יתום פסול] וכו' יעו"ש ובס' זית רענן להמג"א (בא רמז רכג מכילתא) כתב דשי' המכילתא דיתום כשר בכל הקדשים משום דכ' תחת אמו לבד בבכור דכ' עם אמו יעוש"ה ובפירוש מיצוי המדות שם כתב לפרש דיש תרי גווני יתום ויתום גמור גם למכילתא פסול יעו"ש באורך ולפמ"ש יש לעיין ביתום דקדמה קדושה לפסול דבכזה כשר לגבי מזבח ועי' רש"י חולין (קלו:) ואכ"מ

והנה לפי ס' כ"ת דבפסולא דיתום לא מהני קדמה קדושה ללידה יש לעיין מהא דחולין (לח:) אהא דאמר תחת אמו פרט ליתום ופריך היכי דמי אילימא דילדתי' אמי' והדר מתה לעולם תחי ותיזל אלא דמתה והדר ילידתי' מכי יולד נפקא [דהיינו יוצא דופן] אלא פשיטא זה פירש למיתה וזה פירש לחיים [כלומר בשעת מיתתה ילדה דרך הרחם ואשמעי' קרא דבעי חיות עד גמר לידה רש"י] ע"כ ואם נימא דיתום פוסל אף שקדמה קדושה א"כ מאי פריך אלא דמתה והדר ילידתי' מכי יולד נפקא ופסול מצד יו"ד והא נ"מ בולדות קדשים דמשום יו"ד אינו פוסל כמ"ש ראב"ד ז"ל ומצד יתום מיפסל. ומוכח כמ"ש דהיכא דאינו מיפסל משום יו"ד ה"ה דאינו מיפסל משום יתום. ואמנם לק"מ דכיון דהש"ס אקרא קאי א"כ הרי בעינן לתרוצי לכ"ע ושוב ליכא למימר דאיצטריך מיעוט דיתום לולדות קדשים שאינן נפסלין משום יו"ד דז"א דהתינח למ"ד במעי אמן קדושים אבל למ"ד בהויתן קדושים הרי גם יוצא דופן פוסל וכמ"ש ראב"ד ז"ל בתו"כ (פ' אחרי) שם לפרש סוגי' דנדה (מא.) דאמר דיו"ד פוסל בולדות קדשים דקסבר בהויתן קדושין ולא קדמה קדושה וא"כ למ"ד זה לא איצטריך קרא ליתום שמתה אמו והדר ילידתי' דגם בולדות קדשים יש פסול דיוצא דופן וזה פשוט

יד) וראה ברמב"ם (פ"ג מאיסו"מ ה"ד) תחת אמו פרט ליתום שנולד אחרי שנשחטה אמו וכבר תמה בס' חסדי דוד הספרדי לתוספתא דתיפוק לי' דנולד אחרי שחיטת אמו הוי יו"ד כקושית הגמ' בחולין (לח:) ולע"ד צ"ע עוד מהא דכתב רמב"ם ז"ל (בפ"ו מבכורות הי"ד) הכל נכנסים לדיר להתעשר חוץ מן הכלאים וכו' וכן היתום שמתה אמו "או נשחטה עם לידתו" אינו מתעשר ע"כ הנה מבואר דרמב"ם ז"ל דקדק לכתוב "עם לידתו" ולא כתב אחר שנשחטה והיינו דפסק כמסקנת הש"ס בחולין (ל"ח:) דעל יתום כזה שמת עם לידתו דזה פירש למיתה וזה פירש לחיים דלא הוה יוצא דופן הוא דאיצטריך פסול דיתום ומדוע זה גבי קדשים נקט שנולד אחרי שנשחטה אמו שזה הרי יוצא דופן הוא וזה צ"ע

אולם לפמ"ש יתכן ליישב דהא קשה כנ"ל דאיצטריך קרא דיתום לפסול אף בנולד אחרי שנשחטה אמו היכא דליכא פסול דיוצא דופן כגון בולדות קדשים קדושה אינו נפסל משום יוצא דופן לראב"ד ז"ל. [וגם לשיטת רמב"ם ז"ל פ"ג מתמורה ה"ח דכתב ולדות קדשים שיצאו דרך דופן הרי אלו יפדו יעו"ש דמבואר דחולק וסובר דלא מהני קדמה קדושה לענין פסול דיו"ד. מ"מ הרי ראב"ד ז"ל הוכיח מהא דתמורה (י"א.) דהשוחט חטאת ומצא בה ולד זיליכא פסול דיו"ד ורמב"ם ז"ל פסקה (בפ"א ממעה"ק הי"ט) ובפ"ד מתמורה (ה"ד) יעו"ש. ויש בזה ב' תירוצים חדא דאחר שחיטה לכ"ע אינו פוסל יוצא דופן וכמ"ש באורך בסמוך. ועוד דבזה שאינו נקרב הולד רק נאכל אגב אמו ל"ש פסולא דיוצא דופן כמ"ש בס' עז"כ לת"כ ויקרא יעו"ש ונ"מ לענין ליקרב הולד בעצמו דלטעם הב' הרי שפיר לענין הקרבה בעצמו יש בו פסול דיוצא דופן ולטעם הא' אחר שחיטה אינו פוסל יוצא דופן ועי' רש"י חולין (ע"ד:) בטעם פסול דבן פקועה לפסח משום דהוה יו"ד ועי' תוס' שם ובתו"ח שם וכ"כ בזה והיינו להקריבו בעצמו וא"כ שפיר בולדות קדשים שנשחטו אמן אי לאו הפסול דיתום לא הי' פסולין להקריבן בעצמן קודם זריקת אמן דהא אחר שחיטה אינו פוסל יו"ד ואיצטריך שפיר פסולא דיתום ואכ"מ]

ואמנם הש"ס בעי לתרוצי גם למ"ד בהויתן הן קדושים וכנ"ל אבל רמב"ם ז"ל דפסק במעי אמן קדושים וכמ"ש (בפ"ד מתמורה ה"ד) א"כ שוב קדמה קדושה ושחיטה הרי אינו פוסל יוצא דופן ושפיר איצטריך למיפסל להקריבו בתורת עצמו מצד יתום וכ"ז בקדשים אבל בה' בכורות דגבי מעשר אם נכנס לדיר להתעשר דלא מיירי בולד מעשר רק בולד חולין עי' בכורות (נ"ג:) דאין מוקדשין מתעשרין ושוב שפיר פוסל יוצא דופן וליכא פסול יתום רק אם נשחטה עם לידתו וזה פירש למיתה וזה לחיים כן הי' נראה לכאורה

ואמנם נתישבתי דאין זה תירוץ כלל. דהנה בהא דכתב רש"י ז"ל בחולין (ע"ד:) לפסול בן פקועה לקרבן משום יוצא דופן יש לעיין דהא מפורש בחולין (דף עה.) מה אשם מוצא מכלל שליל אף כל מוצא מכלל שליל יעו"ש ומבואר דשליל אימעוט מהקטרה ומהאי קרא גופא יש למעוט גם זריקה שהרי באשם ליכא גם זריקת שליל ועי' תוס' חולין (צב.) ד"ה אילימא ובפרט לשי' תוס' יומא (כט.) דאם אינו ראוי להקטרה בתחלתו הקטרה מעכבת יעו"ש וא"כ ממילא ידעי' דא"א להכשיר שליל לקרבן ולכן נראה פשוט דשני ענינים הם דיש קדושת ולדות קדשים דמהני לי' קדושה דאמו. ויש קדושת עצמו. ולכן המיעוט דמה אשם מוציא מכלל שליל היינו שמיעטן הכתוב מתורת הכשר קדושת ולדות קדשים דגזה"כ שמצד קדושה זו אין השליל בר הקרבה אבל בן פקועה הנולד מחולין והוא מקדישו בעצמו שפיר ס"ד דלא אמעוט שליל כי הוה אמרי' דשליל פסול לדין ולדות קדשים אבל לא לדין קרבן ומש"ה איצטריך רש"י ז"ל הטעם דהוה יוצא דופן וזה פשוט. ולפי זה שו בולדות קדשים גופיהו הרי אינו חל שום קדושה מחדש וכמפורש בתמורה (דף ) ושם (כה:) יעוש"ה וע"כ א"א להקריבן רק בקדושה זו שעליהן מתורת ולדות קדשים ושוב לא איצטריך מיעוט דיתום לולדות קדשים שנולדו אחרי שחיטת אמן דהא מיעטן הכתוב דמה אשם מוציא מכלל שליל ורמב"ם ז"ל הביא דרש זה בפ"א ממעה"ק יעו"ש א"כ ידעי' דבתורת ולדות קדשים אין שליל נקטר ונזרק ולכן ד' רמב"ם ז"ל עדיין צ"ע

טו) ובגוף הדבר אם יתום פוסל בולדות קדשים לפי שי' ראב"ד ז"ל דיוצא דופן אינו פוסל.הי'