שו"ת זרע אברהם עא

מקצתו ומתוך החומר שבתחלה מותר לגמרי ודו"ק היטב. ויש לפלפל עוד בזה

י) ובגוף דברי הירושלמי יומא (פ"ו סוה"א) דפריך על תמורת חטאת וכי יש אדם מימר למיתה והקשיתי דמדוע לא הוקשה מרישא דולד חטאת וכתבתי לתרץ דכיון דחלות קדושתו במעי אמו ואז אפשר שיהי' כשר אגב אמו מש"ה לא מיחשב קדושה למות יש לעיין דהא בש"ס תמורה (י"א.) פליגי אם במעי אמן הן קדושין או בהויתן קדושין יעו"ש והך דולד חטאת למיתה הוא הלל"מ א"כ יקשה למ"ד בהויתן קדושים וגם בולד חטאת כן כמפורש בתמורה (יא.) שם א"כ איך משכחת ולד חטאת הא כל שאין עלי' קדושת חטאת אין עלי' דין ולד חטאת כתמורה (כה) ואיך חלה קדושה למות. ולכן הי' נראה בכוונת הירושלמי דסובר דתמורה הוי הקדש ע"י אדם וכתמורה (ג) לא תיתני מימר דבדיבורי' איתעביד מעשה יעו"ש ודלא כמ"ש בפשיטו (באות ב) ולכן ולד חטאת דהוא הקדש תורה שפיר ניחא לי' דקדוש אף דעי"ז אזיל למיתה דגזה"כ הוא בהקדש תורה. אבל תמורה דהקדש הבא ע"י אדם אין סברא שיוכל להתפיס קדושה למות. ולפי"ז יש לפלפל בדברינו ואולם בפשוטו אין קושיא כ"כ דלא הקשה הירושלמי למ"ד בהויתן קדושים דהרי י"ל דהאמת דבמעי אמו קדיש ולמסקנא הרי כמו דתמורת חטאת תמות וע"כ דגזה"כ לחול קדושה למות ה"ה ולד חטאת למ"ד בהויתן קדושים ג"כ גזה"כ שיחול ופשוט. וניחא לפי"ז הא דקשיא למ"ד בהויתן קדושין איך משכחת ולד חטאת כשאביו חולין הא הדרא קושיא דהוי זוז"ג ואי"ל כמ"ש דפשטה קדושה בכולה וליכא גורם חולין דז"א דזה ניחא למ"ד במעי אמן קדושים ואז עדיין אפשר ליקדש בלי דין מיתה שפיר אמרי' פשטה אבל למ"ד בהויתן קדושים דמיד הוה למות א"כ לא אמרי' פשטה ושוב הוה זוז"ג ונימא דמותר לגמרי. ולפמ"ש ניחא כי הא בהא תליא דלמ"ד במעי אמן קדושים א"כ ליכא גזה"כ בולד חטאת שיחול קדושה למות הרי שפיר שייך פשטה בשעה שאין דינו למות ולא הוי זוז"ג כי נהפך לקדש ולמ"ד בהויתן קדושים א"כ כל ולד חטאת גזה"כ שיחול קדושה למות ושוב י"ל דאמרי' פשטה גם בכה"ג כיון דגזה"כ דקדושה זו חלה למות ומ"ד חוששין לזרע האב י"ל דסובר במעי אמן קדושים וכנ"ל ויש לפלפל עוד בכ"ז

יא) ובגוף הדבר שכתבתי בולד חטאת למ"ד במעי אמן הן קדושים דאין בו דין ולד חטאת במעי אמו (ועי' בסי' ב' אות מ' מ"ש בזה) ויסוד הטעם עפ"י ס' רשב"א ז"ל בחולין (צ.) דכיון דאפשר שתשחט האם ויהי' חלבו מותר מש"ה אינו חל האיסור במעי אמו יעו"ש וה"נ כיון דאפשר להיות ניתר ע"י אמו כהא דתמורה (יא) ממילא אינו כלל באיסור ולד חטאת במעי אמו. הנה יש להבין לפי"ז טעם דברי השמ"ק בכורות (טו:) דכתב דולדות קדשים בע"מ אף למ"ד בתמורה (יז:) ובבכורות שם דקרבי מ"מ אינם קדושים רק בהויתן ועיי"ש טעמו כי יש לעיין טובא וכ"כ במ"א בזה. ואמנם למ"ש י"ל דהנה לכאורה לפי סברא זו דכיון דאפשר שלא תשאר איסור אינו חל איסור במעי אמו כן להיפוך נימא כיון דאפשר שלא יוכשר לקרבן שוב גם במעי אמו לא יחול הקדושה עדיין וא"כ יקשה בטעמא דמ"ד ולדות קדשים במעי אמן הן קדושים והא אפשר שתשחט האם ואזי יהי' הולד פסול להקרבה כמפורש בחולין (עד) והיכא דאינו חזי להקרבה לא חלה עליו קדושה כמו שדנו תו' זבחים (פ"ד:) וכמה דוכתי וא"כ נימא דאינו חל קדושה במעי אמו כיון שאינו מבורר ליקדש. ואולם זה טעות דהא מבואר בש"ס תמורה (יא.) דהשוחט את החטאת ומצא בה ולד דנאכלת לזכרי כהונה למ"ד במעי אמן, קדושים א"כ הרי גם אם תשחט האם יש עליו דין קרבן אגב אמו וממ"נ אם יולד קודם שחיטת אמו הרי שפיר מיחזי חזי להקרבה ואם תשחט אמו הרי זה עצמו קרבן הוא דמאי נ"מ אם נקרב בעצמו או דיש עליו תורת קרבן ע"י זריקה דאמו ועי' תוס' חולין (ע"ז:) וזבחים (קי"ד.) דגם נדמה וטריפה קדשי בולדות קדשים משום דחזי אגב אמו ולכן שפיר חשיב מבורר קדושתו ושפיר חלה הקדושה במעי אמו וא"כ ניחא דזהו רק בולדות קדשים תמימים אבל ולדות בע"מ דמבואר במעילה (יט:) קדשי מזבח תמימים ונעשו בע"מ עבר ושחטן רבי אומר יקברו יעו"ש ובשמ"ק שם וא"כ אם ישחוט האם לא יהי' הולד חזי לדין קרבן שהרי גם האם תקבר ושוב כיון דאינו מבורר קדושתו דאפשר שתשחט האם ולא יהי' חזי להקרבה מש"ה לא אמרי' במעי אמן קדושים וזה פשוט

יב) ודע דיש לעיין בטעם שכתבתי דמש"ה ולדות קדשים במעי אמן קדושים משום דמבורר קדושתו דבין אם יולדו קודם שחיטה יכשרו לקרבן בין אם יולדו אחרי שחיטה יכשרו אגב אמן ויש לעיין דא"כ אמאי אמרי' בתמורה (יא.) דגם בולד חטאת במעי אמן הן קדושין ומנ"ל הא והא י"ל דרק בולדות שאר הקדשים דאף אם יולדו קודם שחיטת אמן ג"כ יוכשרו לקרבן דגזה"כ דולדות קדשים קרבים שפיר חלה קדושה במעי אמו. אבל ולד חטאת דאם יולד קודם שחיטת אמו הרי יהי' ולד חטאת דלמיתה ולא יקרב א"כ אינו מבורר קדושתו במעי אמו דהא אפשר שקודם שתשחט אמו יולד ויהי' פסול לקרבן א"כ וכמ"ש הרשב"א דאינו חל איסור במעי אמו משום דאפשר שתשחט קודם שיולד כן נימא דאינו חל במעי אמו קדושה בולד חטאת כיון דאפשר שיולד קודם שישחוט וצ"ל דמ"מ כיון דחזי אגב אמו דהא השוחט חטאת ומצא בה ולד הדין דנאכל כבשר החטאת סגי משום זה עצמו שתחול עליו קדושה במעי אמו כיון דכעת הוא ביחד עם אמו וחזי אגב אמי' ואינו דומה לאפשריות הסתלקות האיסור במעי אמו מזה שאפשרות הסתלקות קדושתו הוא רק כשישתנה ממה שהוא עכשיו ופשוט

ולפי זה י"ל טעם נכון בהא דתמורה (יא.) דהשוחט את החטאת ומצא בה ולד דנאכלת דהקשה ראב"ד ז"ל בתו"כ (פ' אחרי) דיפסול משום יוצא דופן וניחא לי' דכיון דקדמה קדושה ללידה אינו פוסל יו"ד וכ"כ בזה ליישב שי' רש"י ורמב"ם דלא תירצו כן. ולמ"ש ניחא דהא בהא תליא דעכשיו דאמרינן דשחיטת האם מהני לולד גם בחטאת ולית בי' פסולא דיוצא דופן בכה"ג. שפיר הדין דגם בולד חטאת במעי אמן קדושים דאף דלא חזי לכשיולד קודם שחיטה דהא הוה ולד חטאת מ"מ הרי חזי אגב אמו. אבל אם נימא דאם שחט האם אסור לאכול הולד דהוי כיו"ד א"כ בע"כ הא דאמרי' בכל ולדות קדשים במעי אמן הן קדושים אינו משום דחזי אגב אמו לכשתשחט דז"א שהרי בכה"ג פסול משום יוצא דופן וע"כ דחשוב חזי להקרבה כשיולד קודם שחיטה ושוב בחטאת ממ"נ לא חזי דכשיולד קודם שחיטה הוי ולד חטאת וכשישחט קודם שיולד הוי יוצא דופן וא"כ שוב אז נימא בחטאת דלכ"ע בהויתן קדושים וא"כ מיושב שפיר דאיך נימא דמש"ה ליכא פסילא דיו"ד משום דקדמה קדושה במעי אמו ז"א דאם נימא דיש פסול דיוצא דופן שוב הרי לא קדמה קדושה כלל בולד חטאת דהא אם נימא דפסול הרי ולד חטאת לא חזי להקרבה בשום ענין ושוב דמי לולדות בע"מ דכ' השמ"ק בכורות (טו:) דלכ"ע בהויתן קדושים. ושוב לא קדמה קדושה כלל לפסול ואיך אפשר להכשיר מצד קדמה