שו"ת זרע אברהם ע

כאן זריקה להתירו וא"כ כל קדושתו הוא מיד למות אף במעי אמו וא"כ לא אמרי' בזה פשטה קדושה בכולה ושוב הוי שני גורמים שוים וזוז"ג מותר ובטל גורם דאביו שהוא ולד חטאת בגורם דאמו שהוא חולין ואין כאן דין קדושה כלל וזה נכון

ח) ויתיישב לפי זה הא דתמורה (טו.) לרבי נתן אחת הוא והעמידוה על חמש [חטאות המיתות לא הוי רק אחת ומספק העמידוה על חמש] והקשו דהרי מפורש בסוגי' שם דהלל"מ דכל שבחטאת מתה באשם רועה א"כ שוב ליכא ספק על ולד חטאת שהרי באשם שהוא זכר ליכא ולד וכתוס' תמורה (י"ח.) ד"ה בדמיהן יעו"ש ועי' שעה"מ (פ"ד ממעה"ק ה"ח). ולמ"ש ניחא דהא כתבו תוס' בזבחים (ה':) ד"ה בשם ר"ת דהא דבכל שבחטאת מתה באשם רועה הוא מדרבנן דמה"ת באשם קרב עולה יעו"ש וכ"כ בכמה דוכתי. א"כ שוב כיון דקרב עולה וקדושה הוא שוב שפיר בזכר עולה הבא על בהמה דחולין הוי הולד ולד אשם דהא בזה שנשאר קדיש מה"ת אמרי' פשטה קדושה בכולה ודמי לשאר ולדות קדשים דלא הוי זוז"ג. ובמ"א כתבתי עוד בהא דהערו דולד הנולד מחולין וקדשים יהי' כלאים לפי שי' רש"י מכות (כ"ב.) דחולין וקדשים כלאים הן ולמ"ש נדחה כ"ז. אולם עי' בריטב"א מכות (כב.) שם דתמה טובא דהיכן שמענו דחולין וקדשים ב' מינים והביא בשם רמ"ה דהבשר והעור שני מינים והבשר חול והעור קודש נחלקים העור והבשר זה מזה ונעשה כשני גופים עכ"ל וזה ל"ש בולד קדשים שהעור והבשר שוין בדינם. ויל"ע בזה מזבחים ק"ג. אבל עור תפיס עיי"ש ומד' תוס' חולין (קיז.) ד"ה הוא וכן ביומא (נט:) דליכא מעילה בהעור ובכה"ג יהי' כלאים ואכ"מ]

ודע דלפמ"ש הטעם דולד חטאת שאביו חולין אינו ניתר משום זוז"ג אף דבמה שאזיל למיתה ל"ש פשטה מ"מ חלות קדושתו הוא במעי אמו שאינו מבורר למית' יש לעיין בהא דירושלמי פסחים (פ"ט ה"ו) צבור שהפריש נקבה וכן נשיא שהפריש שעירה ר"י אמר קדשה וולדה מת [דהוי ולד חטאת] יעו"ש ובזה יש להקשות היכא דאביו חולין דיהי' הולד מותר לגמרי לפמ"ש בשמ"ק בכורות (ט"ו:) דולדות בע"מ כיון שאין אמן ראוי' לכ"ע בהויתן הן קדושין יעו"ש וא"כ ממילא גם ולדות חטאת נקיבה דכבע"מ דמי וכמ"ש תו' בתמורה (ז.) ד"ה אפילו דמקדיש נקיבה לעולה לקי ומפורש כן בזבחים (ל"ה:) גבי עולת נקיבה דכמאן דקדים מומן להקדשן דמי יעו"ש. ג"כ אינו חל עליהם קדושה במעי אמן כיון דאמן אינו ראוי להקרבה ודינה כבע"מ ושוב ל"ש פשטה קדושה בכולה כיון דחלות קדושה מיד למות וא"כ שוב יהי' מותר מטעם זוז"ג דל"ש טעם הנ"ל דלולי הביטול הכל נעשה קדש וליכא גורם חולין כלל דז"א דהא לא אמרי' פשטה בקדושה למות וכנ"ל ואכ"מ בזה

ט) ובעיקר הדבר דכתבתי דבחטאת המיתות לא אמרינן פשטה קדושה בכולה משום דעי"ז שתתפשט יהי' דינה למות ויופקע הקדושה ולא אמרי' פשטה כדי להפקיע הקדושה. יש לעיין עוד בזה די"ל בטעם הירושלמי יומא (פ"ו) דפריך וכי יש אדם מימר למיתה ולא פריך על ולד חטאת דבלי דין קדושת חטאת אין עלי' דין ולד חטאת כתמורה (כ"ה:) ואיך חלה קדושה למות ונראה די"ל דאדרבה היא הנותנת דכיון דאם אין קדושת חטאת על הולד אין בה דין מיתה ע"כ לומר דבתחלה חלה קדושת החטאת על הולד ואחר זה הוא דנעשה הדין מיתה ומש"ה שפיר אין זה נחשב קדושה למות דהתחלת הקדושה הוא ליקדש לא לדין מיתה ואח"כ הוא דנסתאב מזה הדין מיתה וטעם הדבר דכיון דקדושת חטאת באה עליו מכח אמו המתפסת עלי' קדושה זו ודין למות הוא מעצמו שהוא ולד חטאת וכמו שביארתי באורך ע"כ שפיר חלות דין האם קודם זמן מה לחלות דין שבעצמו והוי התפסת האם רק ליקדש וממילא נעשה דין עצמו למות. אבל בתמורה דהכל מעצמו ואין כאן דבר אחר המתפיס בו קדושה כי לא נתחלל קדושה דחטאת כלל על התמורה כמובן שפיר סובר הירושלמי דהוה מיד קדושה למות דהקדושה והדין מיתה בדבר אחד ודו"ק. ולפי"ז יש לדון דאף דולד חטאת למיתה מ"מ אמרינן פשטה דכיון דדנין לענין חלות קדושה בתחלה מצד האם ואזי ליכא עדיין הדין למות שפיר י"ל דהקדושה פשטה בכולה ולא איכפת לן מה שיהי' בסופו הדין למות כיון דמ"מ התחלת הפשטה ליקדש ואין ברצוני להאריך במה שיש להעמיק בזה (יעוי' בסי' ב' אות י"ד)

ואולם יתכן בפשיטו הטעם דלא אמרינן פשטה בחטאות המיתות וזה עפ"י דברי התוס' ישנים יומא (דף נ"ו.) דבחטאות המיתות ל"ש פדיון דאין פדיון לאיסור הנאה רק לקדושה והני לאו קדושים נינהו יעו"ש. וא"כ הא מבואר בש"ס תמורה (כו.) תניא אידך בהמה חצי' עולה וחצי' חטאת תקרב עולה דברי ר"מ ר"י אומר תמות ושוין באומר חצי' חטאת וחצי' עולה שתמות כו' היינו טעמא דחטאת מעורבת קריבה ואפי' אמר חצי' חטאת וחצי' עולה קרבה קמ"ל דלא ועיי"ש בפירש"י ז"ל ובתוס' ד"ה ר"י דמיירי דאמר חצי תמורת חטאת וכיון דאיכא עליו תמורת חטאת למיתה אזלא עיי"ש ונראה לכאורה ללמוד מזה דאף דבש"ס הוריות (ו.) אמרינן דבחטאות המיתות בעינן שימותו רוב בעלי' יעו"ש [ועי' תוס' יומא (ס"ה:) ד"ה גזירה דאם כהן א' מת הוי חטאת שמתו בעלי' יעו"ש ובגה"ש שם] מ"מ זה רק בגברא אבל בבהמה כיון שיש עלי' שם חטאות המיתות במקצתה כעין תמורת חטאת במקצתה אף שאין כולה בשם זה מ"מ הדין דתמות. וה"ה בולד חטאת דכל חטאות המיתות דין א' להם. וא"כ שוב בשלמא אלו הי' נצרך לדין חטאת המיתות שיהי' על כל הבהמה דין זה א"כ כ"ז דלא נפשטה הקדושה בכולה לא הי' גם על מקצת זה דין חטאת המיתות שפיר הי' שייך לדון כנ"ל דעכ"פ עכשיו אין ענין הפשטה למות רק לקדושה. אבל לפ"ד דגם על מקצתו יש דין מיתה א"כ אותו מקצת שקדש שוב חל עליו דין מיתה ופקע ממנו דין קדושה ויש עליו רק איסור דחטאת המיתות א"כ לא שייך כלל פשטה דהא רק בקדושה אמרי' פשטה לא באיסורין וזה המקצת פקע קדושתי' וליכא עליו רק דין איסור שלא אמרינן בזה פשטה

ולפי"ז נכון גם כן הטעם דולד חטאת נקיבה אף שאביו חולין דתמות ואלו ולד חטאת זכר לא אזלא למיתה וכנ"ל ולמ"ש מובן הטעם בפשיטו דבולד חטאת נקיבה דבמעי אמו עדיין אין בו דין מיתה שהרי יכול לשחוט האם ולאכלו בזריקה דאמו שפיר אמרי' במקצתו דין פשטה וליכא כלל גורם דחולין. אבל בחטאת זכר הרי מצד גורם אביו יש דין מיתה אף שעדיין לא נפשיט בכולו ולא נהפך הגורם דחולין להקדש מ"מ מצד מחציתו בעצמו ג"כ יש בו דין מיתה כדין חצי תמורת חטאת א"כ שוב אותו גורם שמצד אביו פקע קדושתו וחל עליו דין איסור חטאת המיתות שוב באיסור הרי לא אמרינן פשטה וממילא הגורם חולין מבטל לה גורם איסור וכולו מותר דנהי דמקצתו יש בו דין מיתה אבל עכ"פ מקצתו בעי' ובזוז"ג דמשוי לגורם איסור כמאן דליתא א"כ אין כאן אפי'