שו"ת זרע אברהם סט

פשטה קדושה שעי"ז תפקע הקדושה וזה ברור וא"כ גם בחטאות המיתות כיון דעי"ז דאמרינן פשטה יחול עליו הדין חטאת המיתות ויפקע מעילתו ונעשה כחולין בודאי דלא אמרינן בכזה פשטה וזה פשוט

והנה לפי"ז קשיא בולד חטאת שאביו חולין דשוב נימא בזה דהו"ל זוז"ג ויהי' הולד מותר מה"ת ואי"ל כמ"ש (באות ב) דכיון דלולי הביטול נימא פשטה קדושה ויעשה גם גורם חולין קודש לא מהני גורם חולין לבטל גורם הקדש דז"א דהתינח בכל הקדשים דאמרי' פשטה. אבל בולד חטאת אם נימא דפשטה יהי' ע"ז דין ולד חטאת דלמיתה ונעשה כחולין וא"כ לא שייך בזה פשטה ושוב נימא דבטל גורם חטאת בגורם דחולין ואין כאן דין חטאת כלל כמו בכל זוז"ג ועי' סנהדרין (פ"א:) וחולין (נח.) ותמורה (ל"א.) יעו"ש דנטרפה ולבסוף עיברה תליא בזוז"ג ועי' רש"י תמורה (י"א.) ד"ה מתי דכשנתעברה ואח"כ הקדישה אינו ולדות קדשים רק כשהקדישה ולבסוף נתעברה עיי"ש וא"כ ולד חטאת היינו היכא דהקדישה ולבסוף נתעברה וזה תליא בזוז"ג: וואמנם דהי' נראה ליישב בסברא נכונה. דלא שייך כלל גדר דזה וזה גורם בולד חטאת. וזה דהיכא דבאנו לאסור את הולד להמשיך עליו איסור שיש באביו או באמו כהא דתמורה (דף ל) כל האסורין לגבי מזבח ולדותיהן מותרים ובגמ' שם דהוא משום דזוז"ג מותר יע"ש דשם הרי הולד בעצם אינו מאיסורי מזבח שהרי אינו לא מחיר ולא אתנן רק דאמו הוא באיסור זה ורוצים להמשיך איסור האם לולד ע"ז שפיר אמרינן דהוה זוז"ג דכשם שהאם גורמת לולד כן האב גורם ובאב הרי ליכא איסור זה של האם והולד בעצמותו אינו איסור אבל בולד חטאת הלא האם אין עלי' דין זה דתמות דאדרבה האם חטאת כשרה וקריבה א"כ זה שאנו אוסרין לולד חטאת אינו משום שממשיכין איסור האם לולד שהרי באם ליכא כלל איסור וע"כ הא דאוסרין לולד הוא מצד עצמו שכשהוא ולד חטאת גזה"כ לאוסרו אף שאין אמו אסורה וא"כ שוב לא שייך להתיר מצד גורם אביו שהוא חולין דזה אינו שהרי גם גורם אמו אינו אוסרו וחשיבי שני הגורמים היתר גורם דאב וגורם דאם ולא בטל כלל אחד בחבירו וכמ"ש בחי' הר"ן ז"ל אלא (סט) דמש"ה בן פקועה שבא על בהמה מעלייתא דאין לולד תקנה דכיון דשניהם מותרים ל"ש זוז"ג להתיר בלי שחיטה עיי"ש וה"נ בזה האיסור שבולד מצד עצמו מפאת שהוא ולד חטאת ואין אמו החטאת אוסרו לכן אינו בטל גורם האם בגורם האב וזה סברא נכונה

אורם בהתבונן אין זה ישוב. למאי דאמר בתמורה (כ"ד:) מבכרת שהיתה מעוברת אומר מה שבמעי' זו אם זכר עולה ואם נקבה זבחי שלמים [ועי"ז יפקיע מכהן] ובגמ' פריך נקבה מי קא קדושה בבכורה ומשני סיפא אתי' לבהמה והקדש דאם חטאת הוא ונתעברה ורוצה להערים שלא ילך למיחה משנהו לקדושה אחרת, רש"י] ומבואר דאף דאיסור ולד חטאת הוא מעצמו של ולד לא משום שנמשך עליו איסור האם מ"מ היכא שאין בולד קדושת חטאת של אמו אף דהוא ולד חטאת אין עליו דין ולד חטאת למות דהא במה ששינהו לקדושה אחרת הרי לא נסתלק ממנו שם ולד חטאת שזה דבר בעצם וע"כ דיש תנאי בזה דכל אא על הולד קדושת חטאת אינו חל עליו דין מיתה מצד שהוא ולד ועי' בירושלמי פסחים (פ"ט ה"ו) וא"כ שפיר לענין זה שדנין על הולד שיהי' בו קדושת חטאת של אמו הרי בזה י"ל שפיר דגורם דאביו שהוא חולין יתירו למ"ד חוששין לזרע האב שלא א. ער והי' בולד קדושת חטאת ושוב ממילא אף כשדנין לענין מם שבא איסורו מצד הולד בעצמו דהיינו לגבי דין ולד חטאת למות ג"כ יהי' מותר דהא אינו נאסר מצד עצמו כל שאין עליו קדושת אמו וקדושת אמו שבאה ע"י גורם דאמו בטלה בגורם דאביו שהוא חולין ושפיר יקשה דלא יהי' איסור ולד חטאת רק באביו ואמו חטאות לא כשהאב חולין]

וא ואמנם ראה בירושלמי יומא (פ"ו סוף הלכה א') אהא דתנן במתני' אם משהגריל מת יביא שנים ויגריל עליהם בתחלה כו' והשני ירעה ר"י אומר תמות ופריר הירושלמי וקשיא על דר' יהודה וכי יש אדם מגריל למיתה דכיון דמיד שמגריל יהי' דין השני למות איך חלה הקדושה של הגרלה] וכו' א"ר מנא הן דאת מקשי לה על ר' יהודה קשייתא על דמתניתא דתנין תמן ולד חטאת אאאא חטאת) וחטאת שמתו בעלי' ימותו ויש אדם מימר למיתה משעה ראשונה עיי"ש ובגה"ש שם והנה מבואר מזה דהוקשה לירושלמי דאיך מהני תמורה בחטאת הא מיד הוי קדושה למות ואיך חלה קדושה בכה"ג [ועי' תמורה (י"ז.) דמקדש טריפה קדוש למות עיי"ש] ולכאורה צ"ע אמאי לא קשיא לי' לירושלמי גם מולד חטאת דתני ברישא דכיון דבלי קדושת החטאת אינו חל דין מיתה איך חלה קדושה למות ואי דגזה"כ הוא הא גם תמורה הוי גזה"כ והלל"מ וע"כ נראה לומר דכיון דקדושת ולד חטאת חלה במעי אמו ואזי אינו מבורר שיהי' דינו למות שהרי אפשר שתשחט החטאת ויהי' נאכל כאמו וכהך דתמורה (י"א.) דהשוחט את החטאת ומצא בה ולד דנאכל כבשר החטאת שפיר אין להקדש אלא מקומו ושעתו ואזי שפיר חל דין קדושת חטאת גם על הולד ועי' רשב"א חולין (צ'.) דאין איסור גיד חל במעי אמו כיון שאפשר שתשחט האם ולא יהי' איסור גיד על הולד עיי"ש וה"נ בעת חלות הקדושה אינו נחשב קדושה למות כיון דאפשר שיהי' קדיש ולא יהי' דינו למיתה ומש"ה פריך רק מתמורת חטאת דמיד קדוש למות וז"פ

ולפי"ז י"ל שפיר גם בהא דפשטה קדושה בכולה דאף דמסתבר דל"ש פשטה היכא דעי"ז תופקע הקדושה ואף לפי מסקנת הירושלמי דיש קרושה למות היינו היכא דכך הוא ענין קדושתו. אבל לא דתתפשט קדושה ועי"ז חופקע לגמרי כמובן. מ"מ בולד חטאת דחלות קדושתו הוא במעי אמו בשעה שאינו מבורר למות שהרי אפשר שיהי' ניתר בשחיטת וזריקת אמו החטאת שפיר אמרינן אז דפשטה קדושה בכולה ויש על כל הולד קדושת חטאת לענין שאם תשחט האם יהי' נאכל כבשר חטאת. ואם לא שחטו לאם ונולד אזי הוא דחל דין ולד חטאת מאליו אבל חלות קדושתו הוא לקדושה לא למות ודומה ממש לס"ד דירושלמי דליכא קדושה למות דמ"מ בולד חטאת הי' ניחא משום דחלות קדושתו אינו מבוררת למיתה וכנ"ל כן לענין פשטה י"ל ג"כ כן דבתר שעתו אזלי' ואזי בעת החלות ענין הפשטה אינו למות רק להתקדש לגמרי ולפי"ז ניחא שפיר קושיא הנ"ל דכשהוא ולד חטאת שאביו חולין אמאי יש עליו דין ולד חטאת ולא מהני גורם אביו להתירו ולמ"ש ניחא דממ"נ מצד איסור ולד חטאת הרי הוא מעצמו ואינו בשביל איסור של אמו לא מהני זוז"ג ומצד דין קדושת חטאת שבאמו שגורם לולד שיהי' קדוש בקדושת חטאת ע"ז אמרינן פשטה קדושה בכולה כנ"ל דכל דבלי הביטול אין כאן גורם היתר אינו בטל כלל. דאין זה נחשב קדושה למות כיון דבמעי אמו קדושתו ליקדש דהרי יכול להיות ניתר בזריקת אמו ולהאכל כאמו וכל זה בולד חטאת נקבה אבל בולד חטאת זכר ואמו חולין הלא אם ישחוט האם לא יהי' ניתר או שאין