שו"ת זרע אברהם סח

אינן נפסלין ביוצא דופן משום דא"צ הכשר לידה רק משום דיש להם הכשר זה ע"י אמן. דכשם דקדושתו דאמו מקניא להו ה"נ מהני' להו הכשר לידה דאמו והיכא דאינו קדוש מכח אמו שפיר מיפסל ביוצא דופן אף שקדוש מתחלה קודם שחל הפסול. ולפי"ז בולדות קדשים שאביו חולין הלא אית לן למימר דיהי' מותרין לגמרי משום דהו"ל זוז"ג והתירוץ כמ"ש דכיון דלולי דין ביטול גורם דהקדש בחולין נימא פשטה אמרי' להיפוך דאינו בטל הגורם הקדש ופשטה קדושתו גם בגורם חולין וכנ"ל וכל זה כשדנין לגבי דין חלות הקדושה בולד שפיר אמרינן דפשטה בכולו אבל אם הולד קדשים יצא דרך דופן דאזי מלבד דין חלות הקדושה הא בעינן הכשר לידה דגזה"כ בכל קרבן שאינו קרב כל שלא נולד כדרכו וא"כ שוב נהי דמהני לי' הכשר לידה דאמו כמו דמהני לי' גוף קדושתי' דאמי' אבל הרי מצד האב שהוא חולין לית לי' הכשר לידה דאף דהאב נולד כדרכו ולא יצא דרך דופן מ"מ ברור דלא מהני הכשר לידה דאב חולין לולד דאל"כ בכל ולד שיצא דרך דופן ואביו ואמו לא יצאו דרך דופן נימא כן דמהני לי' הכשר לידה, דאביו ודאמו ולא יפסול משום יוצא דופן וע"כ דרק בולד קדשים מהני לי' מתורת דין דאמרי' מיגו דמהני קדושת האם לולד יש לו ג"כ דין זה דהכשר לידה דאמו לולד וכמפורש בלשון הראב"ד ז"ל אבל בולדות דחולין לא מהני הכשר לידה דאב ודאם לולד וא"כ שוב הרי חסר לו הכשר לידה מצד אביו חולין וראוי שיפסול מצד יוצא דופן מה תאמר דנימא פשטה קדושה בכולה וגם גורם האב נעשה קודש ז"א דמ"מ לא עדיף ממקדיש ולד ויצא דרך דופן דש"ס תמורה (י"ז.) דאמרי' דמיפסל אף שקדוש מקודם ולא עדיף גורם זה דחולין שנעשה קודש ע"י פשטה וגם הרי אין בו לא אמרינן פשטה רק בדין קדושה אבל לא בדין ההכשר לידה דאמו וכנ"ל דרק בדין קדושה אמרינן פשטה ולא בדינים אחרים ושוב חציו פסול מצד שחסר לו הכשר לידה לגורם דחולין ואף אם נימא דע"י דאמרי' פשטה קדושתי' בכולי' יש גם על הגורם חולין תורת קדושת האם לא לבד דהוי קדוש מצד הדין פשטה רק דשוה בדינו להחשב הכל בשם קדושת האם וכדמוכח מהא דתמורה (י"א.) דקדושה שמתפשטת בכולה עושה תמורה יעו"ש הנה דפשטה אינו חשוב הקדש תורה מאליו רק דשוה בדינו לגוף ההקדש מ"מ זה רק במה דנוגע לקדושה שפיר ע"י דפשטה בכולו אמרי' דשני הקדושות היינו עצם ההקדש והחצי השני שע"י פשטה שניהם שוים בקדושתם וכ"ז במה שנוגע לדין קדושה. אבל לענין יוצא דופן דאף דקדיש מיפסל אח"כ עי"ז שנעשה יוצא דופן וכהא דתמורה (יז.) במקדיש ולד ויצא דרך דופן א"כ זה הולד שאינו מיפסל הוא מצד הדין דהכשר דאמו וזה אינו גדר קדושה רק הכשר וגזה"כ ושוב בהכשר זה הרי לא אמרי' פשטה וממילא. נשאר חציו דהיינו הגורם חולין בלי הכשר לידה והוי איפוא קדוש בכולו והכשר לידה במקצתו ושפיר מיפסל ביוצא דופן ובזה ל"ש ביטול גורם דחולין בגורם דהקדש כי אינו מחדש הכשר ע"י הביטול ומאחר דגורם דחולין כיון שיצא דרך דופן הרי חסר לו בחציו הכשר לידה לדין הקרבה א"א להכשירו ע"י ביטול שאינו רק מסלק הפסול אבל אינו מחדש שם וכמ"ש האחרונים בנתערב מיעוט אינו מצה ברוב מצה ועי' ירושלמי פסחים (פ"ג ה"א) א"ר בון ב"כ קומי ר"ל תפתר בחמץ ומצה שנתערבו וכו' אם בשרובו מצה יוצא בהן ידי חובתו יעו"ש ואכ"מ בזה]

וזה יש לומר טעמא דרש"י ז"ל דפוסל יוצא דופן בולדות קדשים דאף דבגוף הסברא י"ל דסובר כראב"ד מ"מ כיון דיש בולד גורם דחולין ולהכשר לידה לא אמרי' פשטה מש"ה שפיר יש בולד פסולא דיוצא דופן. אמנם זה רק אם חוששין לזרע האב ויש על הולד תורת גורם מאביו ועי' תוס' בכורות (ז) בד"ה והא ובתוס' חולין (נח) ד"ה מכאן יעו"ש אבל למ"ד בחולין (ע"ט) ובבכורות (יז.) דאין חוששין לזרע האב א"כ גורס דחולין דליתי' והוי על הולד דין מוקדשין בכולו שפיר מהני לי' הכשר לידה דאמו לשלא יופסל ביוצא דופן וא"כ ניחא דבהא דילפינן בחולין (ע"ה.) מה אשם מוצא מכלל שליל הוא סתם ספרא דאתי' כר"י ור"י סובר דאין חוששין לזרע האב וכדאמר בחולין (עט.) זו דברי ר"י דאמר אין חוששין לזרע האב יעו"ש ועי' תוס' שם בד"ה מאי ובחולין (פ"ו:) ד"ה לחלק א"כ שפיר לר"י דליכא גורם האב ליכא פסולא דיוצא דופן בולדות קדשים ושפיר איצטריך קרא. [וגם בפשוטו הי' ניחא כי עכ"פ בולד שהאב והאם קדשים לא מיפסל משום יוצא דופן ומ"מ אימעוט מהקרבה ושפיר איצטריך קרא. אך בזה יש לפלפל עוד בס' רש"י ז"ל אם מהני הכשר לידה דאב אפי' כשהוא קודש וחוששין לזרע האב וכ"כ במ"א בזה כי אף דחוששין לזרע האב מ"מ אינו דומה גורם האב לגורם האם עי' תו' סנהדרין (פ"א:) ואכ"מ דלפי"ז הי' ניחא שיטת רש"י ז"ל בכל גווני. ולכן כתבתי בפשוטו דלר"י לטעמי' דאין חוששין לזרע האב בכל גווני ליכא פסולא דיוצא דופן] ויש עוד לבנות בזה וכתבתי רק להעיר

ה) ובש"ס תמורה (דף ט"ז.) ת"ר חמש חטאות מיתות וכו' אי אתה יכול לומר ולד חטאת בצבור לפי שאין חטאת נקיבה בצבור וכו' ע"כ וכן הוא בהוריות (ו:) ובכמה דוכתי ועי' ירושלמי שבת פ"א ה"ד ה' חטאות המיתות רצו ב"ד לבטל מבטלין ובגה"ש. וראיתי בספר יהושע שם דהקשה דשפיר משכחת לה ולד חטאת בצבור למ"ד חוששין לזרע האב א"כ חטאת זכר שבא בהמת חולין הוי הולד כדין ולד חטאת יעו"ש שהאריך והנראה בזה למאי דאמר בש"ס מעילה (י.) חטאות המיתות לא נהנין ולא מועלין ופירש"י ז"ל שם דלא נהנין מדרבנן וכ"כ ר"ג ז"ל שם דהוי רק איסור דרבנן ומבואר מזה דמה"ת פקע קדושתן לגמרי ועי' מעילה (י"ב.) ובתוס' שם ד"ה וכי דכתבו דגם על חטאות המיתות יש קושיא דקדושה שבהם להיכן הלכה יעו"ש אבל עכ"פ כן הדין דפקעה קדושתם לגמרי יראה לשון הגמ' בגיטין (כ"ח.) השולח חטאתו ממדינת הים מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים [ופירש"י ז"ל ולא חיישינן שמא מתו בעלי' ולמיתה אזלא] ובגמ' שם אבל חטאת העוף מספיקא לא ליעול חולין בעזרה צריכה יעו"ש ומבואר פשטות לשון הגמרא דחטאת שמתו בעלי' יש בו דין חולין בעזרה וצע"ק מהא דנזיר (דף כ"ה.) ותמורה (דף ח':) דאמר אלא קרא מיבעי' לי' דאי עבר ומקריב (חטאות המיתות) קאי בעשה ע"כ ואכ"מ ועי' בתוס' ישנים יומא (דף נ"ה.) ד"ה ונברור יעו"ש. והנה לפי זה ברור דבחטאות המיתות אם יהי' מקצתו חטאת המיתות דלא אמרי' פשטה קדושתו בכולו וטעם הדבר למאי דאמר בתמורה (יא:) דבעי רבא בעוף מהו אם אמרי' פשטה קדושה בכולו] בהמה אמר רחמנא והא לאו בהמה או דילמא קרבן אמר רחמנא והא נמי קרבן הוא יעו"ש וא"כ שוב ודאי היכא דעי"ז דנימא דפשטה יהי' נפקע דין קרבן ודאי דלא אמרינן פשטה דכיון דמבואר בגמ' דענין פשטה אינו דין כללי רק הוא גזה"כ ואף במה שאין טעם לחלק מ"מ במה דאינו מפורש לא אמרי' פשטה ואם נימא גם בעוף פשטה הוא משום דגם עוף קרי קרבן ושוב הרי לא מצינו הא דגזה"כ דפשטה רק היכא דעי"ז דתפשיט תתפשט הקדושה ביותר אבל היכא דאדרבה תפקע לגמרי בודאי דל"ש לומר