שו"ת זרע אברהם סו

איש חמודות וכו' כמוהר"ר אברהם לופטביר נ"י

אחדשה"ט מכתביו היקרים קבלתי והנה כ"ת הכפיל ראייתו מהא דחולין (עה.) לשיטת הראב"ד ז"ל בתו"כ (פ' אחרי) שהבאתי דכתב דבר חדש דולדות קדשים אינן נפסלין ביוצא דופן משום דקדמה קדושתו לפסולן למ"ד במעי אמן הן קדושים הנה כעת בטח תח"י תשובתי ושמה יראה מה שביארתי ב"ה שיטת ראב"ד ז"ל מכמה דוכתי בש"ס וכמה סתירות וא"צ לכפול הדברים

א) ואמנם אחת אזכור מה דהקשתי לדברי ראב"ד ז"ל דאין יוצא דופן פוסל אם קדמה קדושה מהא דש"ס תמורה (דף י"ז.) תניא אר"מ ומאחר שאינן קדושין היאך מקדישין אלא אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואח"כ נטרפה במקדיש ולד ויצא דרך דופן (וקמ"ל דאינו עושה תמורה וגרע מבע"מ דחלה עליו תמורה) ומבואר להדי' דאף שקדמה קדושה שהרי הקדיש הולד במעי אמו מ"מ אם יצא אח"כ דרך דופן מיפסל ואינו עושה תמורה. אולם תירצתי עפ"י דברי רש"י ז"ל בתמורה (דף י.) בד"ה אין קדושה חלה וכו' יעו"ש דמבואר דאם קדושה חלה על עוברין הוי כתחלת הקדש ואינו קדוש מכח אמי' ולכן י"ל דזה דכתב ראב"ד ז"ל דקדמה קדושה ללידה לא מיפסל ביוצא דופן דזהו רק בולדות קדשים שקדושתן מכח אמן וכדקדוק לשונו ז"ל שם "במעי אמן הן קדושין וכל קדושת אמן חלה עליהן" וע"כ נהי דכל בהמה צריכה הכשר לידה שיהי' נולד כדרכו ולא מהני מה דקדמה קדושה להכשירו להקרבה אם חסר לו דבר המכשירו שהוא הלידה כדרכו מ"מ סובר ראב"ד ז"ל דכיון דקדושתו מכח אמו כמו דמהני לי' עצם קדושה דאמי' ומותר להקריבו בעצמו כן מהני לי' הכשר לידה דאמו שנולדה כדרכה והי' לה הכשר הלידה ואף דמקריבין את הולד בתורת עצמו מ"מ חשוב מוקדש ומוכשר מצד אמו. וכ"ז בולדות קדשים. אבל בהא דתמורה (יז.) הנ"ל במקדיש ולד ויצא דרך דופן דקדושת הולד תחלת הקדש מצד עצמו ולא מכח אמי' שפיר אף דקדמה קדושה ללידה פסול דהא חסר לקדושה זו הכשר הלידה ולא מהני לי' הכשר לידה דאמו כיון דאין קדושתו מכח אמו והם דברים ברורים. יעו"ש באורך

ב) והנה לפי"ז יש ליישב שיטת רש"י ז"ל בנדה (מ"א.) דגם ולדות קדשים נפסלין ביוצא דופן דיקשה מהא דחולין (עה.) דאמר מה אשם מוצא מכלל שליל דחלב שליל אינו ראוי להקטרה ולא קאמר משום דהוה יוצא דופן ומוכח דבשליל קדשים אינו חל הפסול ולפי דברינו יש להתבונן. דהנה בש"ס תמורה (דף יז:) אם זכר לרבות הולד וכן הוא בבכורות (טו:) ובת"כ ויקרא פט"ז יעו"ש ומבואר דמרבינן ולדות קדשים להקרבה ויש לעיין לפמ"ש התוס' בנדה (דף ג':) בד"ה תרנגולא דאגמא דלמ"ד חוששין לזרע האב אם האב אסור הו"ל זוז"ג וכן להיפוך אם האב היתר והאם אסורה הו"ל ג"כ זוז"ג ועי' חולין (נח) ותמורה (לא.) יעו"ש וא"כ יקשה דהתינח דולדות קדשים שהאב והאם קדושין שפיר רבי קרא דקדשו ליקרב. אבל אם האב חולין אמאי לא נימא דהו"ל זוז"ג האב חולין ואם קדשים ואין בולד קדושת קרבן דאדרבה אינו ראוי להקרבה מצד תורת חולין של אביו ועי' תוס' חולין (סט) ד"ה תלתא יעו"ש וכבר התעורר בגוף הדבר בס' יהושע (סי' לז) והגאון מלבוב בס' בי"צ (יו"ד ח"ב) האריך בדבר

וראיתי דכ' לתרץ דהקדש דהוי דשיל"מ זוז"ג אסור. אבל אינו מיושב בזה דמלבד דאיסור דשיל"מ בזוז"ג דהקדש רק מדרבנן כמ"ש תוס' ועי' מ"ל (פ"ז ממעילה) ובראב"ד (פ"ה מנדרים הט"ו) ובכס"מ שם והד' עתיקים. ואנן בדאוריתא קיימינן. מלבד זה הלא הקדש דהוי דשיל"מ אינו משום שאלה רק משום חילול וכמ"ש הר"ן בנדרים (נט.) בד"ה תרומה מאי מצוה לאתשולי איכא וכו' והקדש דמנו לעיל בדשיל"מ אינו משום שאלה רק בהקדש בד"ה עסקינן דע"כ לפדי' קאי עכ"ל ומבואר דאם אינו ראוי לפדיון לא הוי דשיל"מ וא"כ הא אותה קדושה שלולדי קדשים שמצד אמו הרי לאו בר פדיון הוא דהוי קדוה"ג. ואף חצי דין קדוה"ג אינו נפדה וכדמוכח מתוס' גיטין (מג :) בד"ה גמרי דבהמה של שני שותפים והקדיש חצי' דאינה קרבה דמ"מ תרעה ואינה נפדית בלא מום יעו"ש ואכ"מ בזה. וא"כ שוב קדושה זו שמתורת ולדי קדשים לאו בר חילול ואינו כלל דשיל"מ וכזה בפסחים (כ"ז:) תנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו את הפת וכו' הפת אסורה ובתו' שם בד"ה הקדש דהקדש דשיל"מ ע"י חילול וביאר הא"מ (בתשובה סי' לפי דברי הר"ש (פ"ב דמע"ש) דבדבר שאינו בעין לא מהני חילול שוב זוז"ג מותר בהקדש יעו"ש ואכ"מ. ועי' ברא"ש נדרים. (נט:) שם. וראה ברמב"ם ז"ל (פ"ד מתמורה ה"ב) ולד חטאת תמות וכל שכן ולד תמורתה עכ"ל ולפי דבריהם הנ"ל יש לעורר דאינו כל שכן. דאדרבה ולד חטאת אף אם אביו חולין והו"ל זוז"ג מ"מ כיון דהוי הקדש ויש לו שאלה (דכן צ"ל סברתם דהוי דשיל"מ משום שאלה דחילול לא מהני) שפיר בכה"ג זוז"ג אסיר אבל בולד תמורת חטאת דמבואר בירושלמי (פ"ז דדמאי) דאין נשאלין על התמורה יעו"ש ובפ"מ שם. ואף למאי דאמר בנזיר (לב) לב"ה נמי אע"ג דאמרי ב"ה תמורה בטעות הוי תמורה ה"מ היכי דאיתי' לעיקר הקדש אבל היכא דמתעקר עיקר הקדש מתעקר נמי תמורה ע"כ ומבואר דע"י שאלה בגוף ההקדש מתבטלת התמורה ושוב גם תמורה ישנה בשאלה ע"י שאלת ההקדש מ"מ היכא דליתי' להקדש בעולם ודאי דלא שייך שאלה וכהא דשבועות (כח.) אכלה כולה אין נשאלין ועי' תוס' כריתות (י"ג:) ועצם התמורה הרי ליתא בשאלה א"כ שוב אם אביו חולין יהי' מותר משום זוז"ג דהקדש כזה דליתי' לא בחילול ולא בשאלה בודאי זוז"ג מותר ועכ"פ לדידן דמספקא לן אם חוששין לזרע האב ע"י חולין (עט.) שוב מספק לא תמות ושאני ולד חטאת דתמיד בעת העיבור והלידה ישנה להאם בעולם ומהני שאלה לאם להפקע קדושת הולד דלא עדיף ולד קדשים מתמורה דג"כ קדושת התורה ומתעקרה ע"י עקירת גוף ההקדש ה"נ בזה והו"ל זוז"ג בדשיל"מ דאסור ואכמ"ל בזה]

ואמנם נראה בישוב הדבר דהנה בהא דתמורה (דף י"א:) ובעירוכין (דף ד.) מנין לאומר רגלה של זו עולה תהי' כולה עולה וכו' ואפילו למ"ד אין כולה עולה ה"מ דאקדיש דבר שאין הנשמה תלוי' בה אקדיש דבר שהנשמה תלוי' בה קדשה כולה עיי"ש ובקידושין (ז) ומבואר דגזה"כ בהקדש דכל שיש דין הקדש במקצתו פשטה קדושה בכולה וגם החולין נעשה קודש. ויש לחקור אם דין זה הוא דוקא בקדושה הבאה ע"י אדם דגזה"כ דכיון שהקדיש מקצת מיפשט בכולה אבל בקדושה הבאה מאלי' ע"י דין התורה לא אמרי' פשטה וכהא דכתב רמב"ן ז"ל ב"ב (ע"ט.) לענין מעילה דאינה רק בהקדש הבא ע"י אדם ולא בהקדש ממילא יעוש"ה ובקצוה"ח (סי' ר') וה"נ לענין פשטה. או דאין חילוק דדין פשטה הוא מחמת עצם כח של הקדושה וכל שהוא קדוש במקצתו בדבר שהנשמה תלוי' בו אף הקדש מאליו ג"כ מתפשט בכולה [וד' פנ"י קידושין (ז.) עי' במקנה שם] ויש להביא ראי' מהא דכתבו תוס' גיטין (דף מג:) ד"ה גמרי להקשות בבהמה של שני שותפים והקדיש חצי' וחזר ולקחה דאמר