שו"ת זרע אברהם סד

צריך קרא דתמיד שאוחר לפסח כשר והוי ס"ד ג"כ שהפסח יהי' נאסר במה שהקדימו לתמיד וכנ"ל

ואגב אכתוב דבירושלמי תרומות (פו) איתא הלעוס כבלוע אף בשבת כן אף ביוה"כ כן אף בפסח כן ונראה הכוונה דקיי"ל בפסחים (דף פה:) המוציא בשר הפסח מחבורה אינו חייב עד שינוח דהוצאה כתיב בה כשבת עיי"ש וא"כ הלעוס כבליע והוי כמו שהניח וכמו דחשוב הנחה לענין שבת עי' כריתות (י"ד.) ודוק

כב) כתב הר"ח הובא ברבינו בחיי פ' בא] דבמדבר לא הי' מקדשין עפ"י הראי' אלא עפ"י החשבון כי לא ראו חמה ולבנה כי הענן כיסה אותם יעיי"ש וביערות דבש ח"ב מה שהאריך והביא ראיות לזה יעיי"ש היטב

ולפענ"ד להביא ראי' ג"כ. מהא דפירש"י עה"ת פ' על הקרא דויעשו את הפסח וגו' דבגנותן של ישראל הכתוב מדבר דכל הזמן שהי' במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד יעיי"ש

ובתוס' קדושין (דף לז:) ד"ה הואיל האריכו לתמוה דלמה באמת לא הקריבו אלא פסח א' במדבר ואי משום דלאו מלו הא מילת זכריו אינו מעכב כיון דאנוסים היו עיי"ש

ולפי דברי הר"ח הנז' אמנם מיושב היטב. והיינו למה דאמרינן במכילתא עה"פ ויקרא משה לכל זקני ישראל. מלמד שעשאן בית דין ופי' המפורשים שעשאן בית דין לקדש החודש. הרי דלהקרבת הפסח הי' צריך קידוש חודש עפ"י הראי' וכמו דאמר שם החודש זה לכם כזה ראה וקדש. [ולדעת הרמב"ן קאי ושמרת את החקה הזאת על מצות עיבור השנה] והקדים להם מצות קידוש החודש וא"כ במדבר דלא הי' אפשר לקדש על פי הראי' לא הקריבו הפסח רק בשנה השנית עפ"י הדיבור כנ"ל

אך תמי' לי מתוספתא ערוכה פ"א דר"ה וכן אתה מוצא בעומר של מן אם בא בזמנו מיד הוא כלה ואם לאו מתעכב הוא לשלשה ימים והיינו ע"כ דבערב ר"ה הי' יורד על יום ל' ואם בא עדים ביום שלשים הוא כלה דחם השמש ונמס ואם לאו מתעכב היא עד יום ל"א והיינו שלשה ימים כ"ט ול' ול"א. עיי"ש הרי בהדיא דהי' מקדשין עפ"י הראי'. דהרי במדבר הי' המן. ואם באו עדים שראו את החודש מיד כלה. הרי דגם במדבר מקדשין עפ"י הראי' ודלא כהר"ח הנ"ל

ומדברי התוספתא הנז' מוכח דלא הי' יורד מן ביו"ט כמו בשבת דירד בערב שבת על שבת ה"נ בערב יו"ט על יו"ט. וצ"ע על התוס' ריש ביצה שפלפלו בזה ולא הביאו תוספתא הנז'

אמנם נראה דאדרבא דמזה ראי' להיפוך דהי' יורד מן ביו"ט דאי לא כן קשה אמאי לא אמר דפעמים דהי' יורד על ד' ימים והיינו אם חל שבת אחר יו"ט. אך אם נימא דמן ירד ביו"ט ניחא. דע"כ הא דאמר דמתעכב לשלשה ימים היינו כשחל יו"ט של ר"ה להיות ביום ו' וא"כ בודאי הי' המן ירד ביום ה' לצורך שבת. דהא מבואר בתוספות שם דאפילו אם נימא דירד מן ביו"ט מ"מ ביו"ט על שבת ודאי לא ירד דאין יו"ט מכין לשבת. ושפיר קאמר דמתעכב שלשה ימים יום ה' ויום ו'. ויום ש"ק. ואם באו בזמנו מיד הוא כלה היינו אם באו עדים ביום ה' אז מיד הוא כלה דהא למחר חול והיום הוא יו"ט וביו"ט יורד ולמחר ביום ו' ירד על שבת ופשוט

והנה יש לומר דלרבה דס"ל מוקצה דאורייתא וה"ה נולד אף אם הי' יורד ביו"ט לא הי' רשאין לאוכלו וכמו דפריך בעירובין (דף מו) על גשמים דהוי נולד ולכן לא הי' יורד מן ביו"ט לרבה משא"כ לדידן דלית לן מוקצה דאורייתא י"ל דהי' יורד מן ביו"ט ומיושב קו' התוס' ודו"ק

כג) במכילתא פ' בא על הפסוק החודש הזה לכם והלא לא הי' מדבר עמו אלא ביום אלא סמוך לשקיעת החמה נאמרה לו פרשה זו והראהו עם חשכה עיי"ש

הנה מזה מוכח כשיטת הרמב"ם דאם ראו את החודש ביום כ"ט סמוך לשקיעת החמה יכולים לקדש את החודש. גם מוכח מכאן דעד הרואה נעשה דיין [ובמדרש רבה אני ואתם נקדש את החודש] דהא לא הי' קבלת עדות

ויש לעיין בהא דר"ה (דף כה) סד"א הואיל ותנן ואם הי' מומחא לרבים דן אפילו יחידי וכו' אין לך מומחא לרבים יותר ממשה רבינו כו' הא אפילו אם נימא דמומחא לרבים יכול לקבל עדות החודש. אבל עד הרואה דנעשה דיין פשיטא דבעינן שלשה דע"א אינו נאמן לקידוש החודש וכ"כ האחרונים בחו"מ (סי' ג) דגם הודאה בפני יחיד מומחא לא מהני וא"כ פשיטא דהי' צריך להיות אהרן בהדי' וצ"ע

כד) בעירוכין (דף לב:) ורמינהו אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי וכי אלו בלבד היו וכו' שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום אלא כל שתעלה לך בידך מסורת מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון כל מצות הללו נוהגת בה מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ופירש"י ז"ל בד"ה וקידשים מפרש במס' שבועות (דף טז) דמקדשי לה בשתי תודות ובשיר וב"ד מהלכין ושתי תודות אחריהן ע"כ. וראיתי להטורי אבן במגילה (דף י'.) בד"ה מצאו אלו וקדשו וז"ל בפ"ט דעירוכין פירש"י ז"ל דמקדשי לה בשתי תודות ובשיר וב"ד מהלכין י"ב תודות אחריהן וכו' ותימה לי הא התם מקדושה דירושלים איירי שתהא קדושה לאכילת קדשים קלים ומעשר שני אבל לענין קדושת ערי חומה אינו צריך הא ועוד שאין ענין תודה לקדושת ערי חומה שהרי אמרינן התם בשבועות (טו.) אין עזרה מקודשת אלא בשיורי מנחה מאי טעמא כירושלים מה ירושלים דבר הנאכל בה ויוצא ממנה נפסל אף עזרה וכו' וכיון דטעמא משום הכי הוא בשאר ערי חומה לא שייך האי טעמא דהא תודה אינה נאכלת בהן ואדרבה בביאתה לתוכן נפסלת ביוצא כיון שיצא חוץ לירושלים ובפ"ב דשבועות כתב רש"י לא פירש לי במה מקדשין ערי ארץ ישראל ול"נ דקדושת ערי א"י הי' בפה מפי ב"ד וכו' עיי"ש שהאריך ולפע"ד יש ליישב דברי רש"י ז"ל דהנה המבי"ט בספר קרית ספר כתב (בפ"ז מהלכות בית הבחירה) דעירות המוקפות חומה בדין הוא שיאכלו בה קדשים קלים כיון דהוי כמתנה ישראל שמשלחין מתוכן מצורעים כדאיתא בפ"א דכלים אלא דאי אפשר דאיכא הפסק בינם לירושלים א"כ יהי' נפסלים ביוצא אבל אי הי' סמוכות הי' אוכלים יעו"ש ולפי דבריו יומצא דלחמי תודה נאכלין בעירות המוקפות חומה דהא מבואר במנחות (דף ע"ח:) דהשוחט תודה לפנים ולחמה חוץ לחומת העזרה קדיש הלחם לרבי יוחנן דלא בעינן על בסמוך והא דהשוחט התודה לפנים ולחמה חוץ לחומה פסול היינו חוץ לחומת בית פאגי ועי' פסחים (סג:) ולפי"ז עם הי' הלחם בעירות המוקפות חומה