שו"ת זרע אברהם סג

הרמב"ם דהשיעור בכזית דהא מבואר בפסחים (דף פה) דאינו חייב עד שיניח דהוצאה כתיב בי' כשבת א"כ י"ל דבעי כגרוגרת כמו לענין הוצאת שבת וגם מנ"ל דדווקא בליל ט"ו ולא קודם לכן עיי"ש

ובאמת מקורו טהור מתוספתא פ"ג דמכות דאיתא שם המוציא כזית בשר מחבורה לחבורה בשעת אכילה חייב עיי"ש ומבואר מזה דדווקא בליל ט"ו שהיא שעת אכילה וגם כי שיעורי' בכזית

ובדרך פלפול י"ל דמוכח דאפי' בכזית עובר דהא לענין יוצא פשיטא דמיפסל אפילו אין בו רק כזית מבשר בשדה טריפה. וגדולה מזו דעת הצל"ח דאפילו לענין עקירה בלא הנחה דאינו חייב משום לאו דלא תוציא מ"מ הבשר מיפסל עי"ש ולפ"ז הא מבואר בשבת (דף צא) זרק כזית לבית טמא מהו ועיי"ש כיון דמצטרף לענין טומאה ה"נ לענין שבת וכו' עיי"ש וא"כ ה"נ כיון דמיפסל משום יוצא לענין אכילה חייב נמי משום יוצא ואכמ"ל

כ) במשנה דפסחים (דף עא) שחטו ונמצא בעל מום חייב. והטעם ע"כ כמ"ש רש"י שם דלא הוי אנוס דהו"ל לבקורי יעיי"ש

וקשה לי דא"כ דמירי דלא ביקרו מה ארי' שנמצא בעל מום אפי' נמצא תם נמי דהא פסח טעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה וכמבואר שם (דף צו:) וכן היא בסוכה (דף מב.) דהשוחט את התמיד שאינו מבוקר כהלכתו בשבת חייב חטאת. ומבואר שם בתוספות דאפילו נמצא תם. וא"כ ה"נ בפסח כנ"ל

ונראה דע"כ מזה ראי' דמתניתין מיירי בפסח שני דאינו טעון ביקור ולכך דווקא אם נמצא בעל מום משא"כ בנמצא תם וז"פ

ומיושב בזה מה שהקשו התוס' בפסחים (דף עג) ד"ה שחטו בהא דשחטו ונודע שמתו הבעלים או שנטמאו פטור. ואמאי הא לא עשה מצוה ואנן קיי"ל כרבי יהושע דטעה בד"מ ולא עשה מצוה חייב ומה שתי' התוס' שם דכל אלו הם דברי ר"מ לא יספיק להרמב"ם שהביא בפ"ב מה' שגגות (הלכה ט) להמשנה כצורתה. והרי הוא ז"ל פסק כר"י דטעה בד"מ ולא עשה מצוה חייב

אך נראה דהלחם משנה שם רצה לתרץ דעת הרמב"ם ז"ל דלהכי פטור דהוי כמו שוחט אחרים לשם פסח דכשר להרמב"ם עצמו יעיי"ש

אולם גם זה יספיק דהא נשחט אחר תמיד של בין הערבים. וקיי"ל דלא יאוחר דבר לתמיד של בין הערבים זולת פסח שנאמר בו בערב ובין הערבים וא"כ קשה דלא עשה מצוה דהא שחטו אחר התמיד אם אינו פסח

אמנם אם נימא דמיירי בפסח שני מיושב קו' התוס' אליבא דכ"ע. דהא מבואר בתוס' יומא (דף כט) דפסח שני נשחט קודם התמיד יעיי"ש. וא"כ שפיר הוי טעה בד"מ ועשה מצוה וכמו אחרים לשם פסח דכשר ומיושב קו' התוס' לנכון ודוק

מה דמבואר דשחטו ונמצא טריפה בסתר נמי פטור בודאי יקשה דהא בכה"ג לא עשה מצוה ואמאי פטור

ונראה דגם זה לק"מ לפמ"ש הריטב"א בחדושיו ליבמות (דף לד) בהא דפריך והרי תרומה דאינו זמנו בהול ותנן הי' אוכל בתרומה ונודע לו שהוא בן גרושה או בן חליצה וכו' רבי יהושע פוטר. והקשה הריטב"א דלמא מטעם אונס פטור ותי' הריטב"א מדקתני ונודע לו שהוא ב"ג וב"ח וכו' ולא קתני ונמצא ע"כ דמיירי שיצא עליו קול שהוא בן גרושה ובן חליצה וזה דקתני ונודע וכו' עיי"ש

ולפ"ז הכא דקתני ונודע שמתו הבעלים וע"כ דאיירי נמי שיצא קול שמתו ע"כ לא הוי אונס משא"כ בשחטו ונמצא טריפה דקתני ונמצא שפיר הוי אונס ופטור מטעם אונס

אך לכאורה דברי הריטב"א תמוהים דאם מיירי שיצא עליו קול שהוא בן גרושה ובן חליצה אמאי יהי' עבודתו כשרה

וכן משמע בתוס' כתובות (דף כג) שהקשו הא גבי שבוי' נמי הוי איסור סקילה אם משמש בנה ע"ג המזבח בשבת יעיי"ש. ותמהו האחרונים הא קיי"ל בלא נודע שהורצה. ולפי הנ"ל יובן דבריהם הא כתבו התוס' דמיירי שיצא עלי' קול שיש עדים ובכה"ג חשוב נודע הרי דביצא עלי' קול אין עבודתו כשרה וא"כ בנודע שהוא בן גרושה ובין חליצה אמאי יהי' עבודתו כשרה הא עלי' יצא קול מקודם. ובכה"ג חשוב כנודע מקודם כנ"ל. ובזה נדחים דברי המשכנות יעקב בדברי רש"י כתובות (דף כז) דמש"ה הוי חזקה אף דבא מכח עדים משום דעד השתא הוי ודאי כשר עיי"ש ולפי הנ"ל הא. מיירי שיצא עלי' קול שהוא בן גרושה לא שייך לומר כן ואכמ"ל

ובעיקר הקושיא משחטו ונמצא טריפה דפטור אף דלא עשה מצוה. די"ל דפטור מטעם מתעסק וכמ"ש התוס' בשבת (דף עב) דכסבור תלוש ונמצא מחובר פטור דחשוב מתעסק וה"נ י"ל בשחטו ונמצא טריפה דכסבור כשר ונמצא טריפה. הוי מתעסק ופטור מקרבן

ובזה ניחא מה שפירש"י השוחט שלא לשמו דכסבור כשם שמותר לשמו כך מותר שלא לשמו. ולא פי' דכסבור שהיא תמיד וכבר עמד ע"ז הצל"ח אך לפי הנ"ל אתי שפיר דזה הוי מתעסק ועיין בתוס' (דף עג) שכתבו דתנא דידן סובר דמתעסק חייב ואכמ"ל

כא) בירושלמי פ' תמיד נשחט (הלכה ג) יכול אם קדם הפסח לתמיד לא יאוחר התמיד ח"ל תעשה ריבה ומבואר מזה דענין העבירה הוא במה שאיחר המוקדם דהיינו התמיד ולכן סלקא דעתן דלא יעשה התמיד שלא יעבור באיחור וצריך קרא וקשה מהא דאיתא שם בסמוך מתניתא אמרה פסח עצמו כשר אין תימר פסול כמי שלא קדמו יעו"ש הרי דהאיסור הוא גם מה שהקדים הפסח דאי לא כן היכי ס"ד שיפסול הפסח הא בו לא עשה שום איסור ורק בתמיד עשה איסור במה שאיחרו מן הפסח

אמנם יש ליישב דהנה הדבר ברור דבפסח ותמיד אם הקריב שניהם כאחד ג"כ אסור וכמבואר להדי' בירושלמי שם (הלכה א) דפריך ויקריבו שניהם כאחד א"ר ייסה כבש שני ואין פסח שני יעי"ש ובמנ"ח האריך וכתב דלא מצינו בשום מקום דהתורה הקפידה שהפסח יהי' מאוחר מן התמיד רק שהזמן של פסח מתחיל אחר זמן התמיד ואם עברו ולא הביאו את התמיד אז יכול להיות שהפסח קודם אי לאו משום דתמיד הוא תדיר עייש"ה ובמחכת"ה לא ראה דברי הירושלמי דמפורש דהקפידא הוא דתמיד יהי' קודם הפסח דוקא ואפילו בבת אחת אסור כנ"ל וא"כ כיון דבת אחת אסור שפיר י"ל דהעבירה בשניהם שלא יוקדם המאוחר ושלא יאחר המוקדם ולכך