שו"ת זרע אברהם סא

בעירכין (דף כח) איתא שם פלוגתא ור"א בעצמו דס"ל דבנדרים (דף לו) דהפריש פסח על חבירו לא עשה ולא כלום הוא בעצמו ס"ל בירושלמי שם דאם שחט פסח על חבירו שפיר דמי הרי דיש חילוק בין הפרשה לשחיטה

שוב מצאתי בספר אור זרוע הגדול בה' פסחים שכתב להדיא דמותר לשחוט פסח חבירו שלא מדעתו דזכות היא לו משא"כ הפרשה שהוא משום הפקעת ממון לא מהני שלא מדעתו משא"כ שחיטה ומה דילפינן מושחטו אותו היינו דזכי' הוי משום שליחות ועדיף מיני' וכל זמן דלא הי' ידעינן שליחות כ"ש דלא הוי ידעינן זכי' משא"כ אליבא דאמת י"ל גם זכי' מהני ועדיף מיני' ומהני אפילו שלא מדעת והביא דברי הירושלמי הנז' ותמהני על האחרונים שלא הביאו

ח) ועיין פסחים (דף עא) תאמר בפסח שאין לו קצבה ופירש"י אפילו שחט כבר פסחו ומצא פסח זה שוחטו לשם מי שהוא ותמהו הא בעינן שליחות ולדברי האור זרוע הנ"ל אתי שפיר דשחיטת הפסח א"צ שליחות למסקנא

ובעיקר דברי רש"י הנ"ל י"ל עוד דהא דעת הר"ן ב בנדרים (דף לו) דהיכי שנאבד אמרינן דדעת בעלים הוא דכל כהן שירצה להקריב. וא"כ הא כ' רש"י שם (דף עב) דסבור שנאבד מבעליו וא"כ שפיר שחיט ואכמ"ל

ט) בפתח הבית בדיני ברירה מסתפק בממנה חבירו על פסחו אי צריך נמי קנין או סגי במינוי לבד עיי"ש

ונראה דהדבר תליא בפלוגתא דת"ק ור"י בסוכה (דף מב) יכול לאכול כזית צלי שוחטין עליו ר"י אומר עד שיכול לברר אכילה כיצד נותנין לו צרור וזורקו והיינו שיהי' ראוי לקנין

אך בירושלמי פ' האשה מבואר להדיא דלא בעינן קנין דאמרינן שם הגע עצמך שמינה אותו בחנם. ושם ע"כ בלא קנין דאל"כ שוב הוי כמו נתן לו מעות דהא קיי"ל דכליו של קונה ובהאי סודר מקנה לו הפסח וע"כ דל"ב קנין ואכמ"ל

י) עיין רש"י חולין (דף קטו) דפסח מבושל אסור בהנאה וטעון עובר צורה עיי"ש ובשו"ת ברית אברהם (סי' לא) העיר הא קיי"ל דכל שפסילו בקודש ישרף מיד עיי"ש ובמנחת חינוך שהאריכו מאד בפלפולים

והרי הדבר מבואר בירושלמי פרק כיצד צולין נגע בחרס של תנור פסילו בגופו וישרף מיד נטף מרוטבו על החרס פסול מכשיר וטעון עובר צורה והיינו כיון דנאסר רק מחמת בליעה לא חשוב איסור מגופו. וא"כ בבישול תליא אם צלי קדר ג"כ אסור אפילו בלא מים. וא"כ הא הוי כמו חרסו של תנור דמבואר בירושלמי דישרף מיד משא"כ אם נימא דדווקא מים בעינן א"כ אם הי' אפשר לסחוט הוי שרי ולא הוי אלא פסול מכשיר ולפ"ז יש להעיר לר"ל דס"ל דצלי קדר שרי כמ"ש התוס' למה פירש"י דטעון עובר צורה אך התוס' כתבו דלא פליג ר"ל, אלא לענין מלקות אבל אסור בלאו הכי מחמת דכתיב צלי אש

יא) דעת הרמב"ם דצליות הפסח הי' עם הגידים והקרומים והראב"ד תמה עיי"ש

ונראה דטעם הרמב"ם ז"ל דהא בפסח מצרים פשיטא דהי' נצלה כולו וא"כ אי אפשר שאחר מתן תורה ישתנה פי' הפסוק וכה"ג כתבו התוס' ריש פרק גיד הנשה בכוונת ר"י דאמר והלא מבני יעקב נאסר ועדיין בהמה טמאה מותרת להם. וכתבו התוס' דא"א שישתנה פי' הפסוק וה"נ כנ"ל. וי"ל דזה טעמא דר"י דס"ל אכלו ואין בו כזית חייב והיינו כנ"ל דר"י לשיטתו דגיד הנשה נאסר לבני יעקב ולא נאמרו שיעורין לב"נ וא"כ כוונת התורה הי' גם על פחות מכזית וה"ה אח"כ לא נשתנה פי' הפסוק. ולפ"ז לר"י בפסח מצרים לא הי' צולין עם הגידין ה"נ מודה הרמב"ם דלדידי' אסור לצלות עם הגידים ואכמ"ל

יב) בחולין (דף קטו) מניין לבשר בחלב שאסור ת"ל לא תאכלו ממנו ובשל וגו' שאין ת"ל ובשל מבושל יש לך בישול אחר שהיא כזה. עיי"ש נראה הכוונה שהיא כזה היינו כמו דבבשר בחלב חצי זית בשר וחצי זית חלב מצטרפין כמבואר בחולין (דף קח) כן גבי פסח מבושל חצי זית פסח עם חצי זית מצטרפין דהא בקדשים היתר מצטרף לאיסור. אך באמת לא מצינו ענין היתר מצטרף לאיסור כי אם בפסולי קדשים. וכבר הארכתי במ"א דבפסח מבושל אינו עובר משום כל שבקודש פסול דזה דווקא היכי דקודם פסולו חזי וכמבואר במכות (דף יח) וא"כ בפסח מבושל דקודם פסולו נמי לא חזי לא שייך היתר מצטרף לאיסור וע"כ דקרא קאי על צלאו ואח"כ בשלו דאז הוי פסול ומיושב קו' התוס' דאיצטרך קרא לצלאו ואח"כ בשלו דאל"כ לא דמי לבב"ח ואכמ"ל

יג) והנה בדין ספק טומאה ברה"י לענין קרבן פסח יש לעיין דהנה עיין פסחים (דף יט) עזרה רשות הרבים היא יעיי"ש. ובתוס' פ"ק דחולין והרמב"ן והריטב"א דלענין ס"ט דיינין להו כרה"ר דספיקו טהור עיי"ש

ולפ"ז נראה לי בהא דקיי"ל בעירובין (דף קב) דהמכניס שרץ למקדש לוקה עיי"ש דמ"מ ספק טומאה מותר לכנוס דהא עזרה רה"ר וספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור כנ"ל

ובזה יונח לי מה דשמעתי מקשים בהא דנזיר (דף כט) מקיש נקיבה לזכר מה זכר מביא קרבן על הספק אף נקיבה אי מה זכר מביא קרבן ונאכל אף נקיבה מה לזכר שאינו אלא איסור אחד דחולין בעזרה תאמר בנקיבה שיש שני איסורים חולין בעזרה וכו'. וקשה דהא גם על ההבאה י"ל כנ"ל דבזכר איסור א' ובנקיבה ב' איסורים חולין בעזרה וגם מכניס נבילה למקדש דהא המכניס שרץ למקדש לוקה וה"ה נבילה. ומזה רצו להוכיח דבנבילות עוף טהור שאין לו טומאה רק בבית הבליעה אינו מחיוב משום מכניס נבילה למקדש שוב מצאתי כן בס' בית הלוי (סי' ב') עיי"ש

אמנם להנ"ל מיושב היטב דמשום מכניס נבילה כיון דהוי רק ס' הו"ל ס"ט ברה"ר דטהור

ולפי"ז יש לתמוה מדברי הרמב"ם (ה' קרבן פסח פ"ז הלכה ז) שאם אחד נטמא בספק טומאה ברשות היחיד דנדחה לפסח שני. והא עזרה הוי רשות הרבים. אך י"ל דשאני הכא דכבר נטמא ברה"י והוחזק לטמא ודאי ולכן אף שיצא משם מ"מ קם דינא. ותדע דהא המסוכן ברשות היחיד והוציאו לרשות הרבים כשהוא ברשות היחיד ספיקו טמא וברה"ר ספיקו טהור עיין פ"ו דטהרות (משנה ו) ובשב שמעתתא שמעתתא ד' פ"ד וע"כ דשאני התם דלא הוי אלא ספק טומאה לא כן הכא דכבר הוחזק לטמא ברשות היחיד והוי ודאי טמא ועיין בשב שמעתתא