שו"ת זרע אברהם נט

החדש הרי דלהקרבת הפסח הי' צריך קידוש עפ"י הראי' וכמו דאמר לו החודש הזה לכם וא"כ למאי שכתב הר"ח דבמדבר לא הי' מקדשין עפ"י הראי' כי לא ראו הלבנה כי הענן כסה אותה יעו"ש ולכן לא הקריבו פסח. ויתכן דגם קודם שעלה עזרא לא הי' מקדשין עפ"י הראי' ולכן לא עשו פסח אמנם בזה יש לי אריכות דברים ואכ"מ: והנני דוש"ת מברכו בשמחת החג וביתרון הכשר ידידו עוז אברהם לופטביר. [אמר המלבה"ד בההעתק שהניח הגאון המחבר לעצמו מצאנו בזה קונטרס שיש בו תוספת דברים לענינים אלו ואמרנו להעתיקו כאן

א) במכילתא פ' בא מנין אתה אומר שאם אין להם לישראל אלא פסח אחד שכולן יוצאין בו ידי חובתן ת"ל ושחטו אותו וכו' יעיי"ש ובמפרש בירורי המדות פי' דכמו דמצוה על הצבור להקריב את התמיד כך מצוה עליהם להקריב את הפסח. אלא דבפסח יש גם מצות אכילה. ולכן כל אחד מחיוב להקריב כדי שיקיים גם מצות אכילה. אבל אם אין להם לישראל אלא פסח אחד אז מצוה על הצבור להקריב יעיי"ש אף שאין זה לשונו ממש עיי"ש

ונראה דדבר גדול דיבר. והכי ריהטא לישנא דתוספתא פ"ד דפסחים בזה"ל. ועוד מקובלני מרבותי שפסח דוחה את השבת וכו' ולא פסח צבור בלבד אלא פסח יחיד וכו' יעיי"ש. ולכאורה אינו מובן. אם הכוונה במה שאמר פסח צבור ופסח יחיד. פסח ראשון (דאתיא בכנופיא) ופסח שני (דרק יחידים מייתי לה) הא כבר אמר מתחילה ולא פסח ראשון ולא פסח שני. ובאמת הגר"א לא גריס לה. אך לגירסתינו קשה

אמנם לפי הנ"ל יתפרש היטב. דכוונת התוספתא דזה ידעו בני בתירה דפסח צבור דוחה שבת. דמה שנא מתמיד וכל קרבן צבור שדוחין את השבת. רק על פסח יחיד מספקא להו. ולכן הוי ס"ל דאם חל ערב פסח בשבת מקריבין רק פסח צבור. ולזה קאמר ועוד מקובלני מרבותי שפסח דוחה את השבת ואפילו פסח יחיד כנ"ל

ומיושב בזה מה שהקשו דהא מוכח דפסח דוחה שבת מפסח מדבר שחל ערב פסח להיות בשבת לפי החשבון וכן מהא דלא ילין חלב חגי דמוקמינן לקרא לערב פסח שחל להיות בשבת. ומוכח דפסח דוחה שבת ולפי הנ"ל אתי שפיר דהוי אמינא דצבור מייתי ולא יחידים ופסח צבור הוא דדחי קמ"ל

ועפ"ז יתפרש היטב דברי הגמרא פסחים (דף סג.) אי הכי אפילו לאחד בסוף העולם נמי ופירש"י שאינו מבני החבורה אם ישנו עמו בעזרה יעבור השוחט הזה עליו וכו' עיי"ש ולכאורה אינו מובן דהא אנן קיי"ל כרבי יהודה דאע"פ שאין עמו בעזרה חייב דלא בעינן על בסמוך. ואיך הוה אמינא דאם יש לאחד בסוף העולם חמץ שיעבור השוחט אמנם לפי הנ"ל דיש פסח צבור ג"כ פשטא דקרא דקרי לי' זבחי היינו המיוחד לו ומשמע דקאי על פסח צבור. והוי אמינא דפסח כזה דכל יש להן חלק בו ע"כ אם יש לאחד בסוף העולם חמץ יעבור השוחט ולזה אמר דדווקא הנך דקיימו עלי' משום לא ילין וכמו שכתבו התוס' במנחות (דף עח) דבתמיד פשיטא דלא מחייב משום אחד שבישראל ודומיא דתמיד בעינן

ובזה יתפרש ג"כ מה דאמרינן בפסחים (דף סב.) דלאוכליו ושלא לאוכליו אינו בצבור כיבחיד והכוונה כנ"ל דבפסח צבור אינו פוסל שלא לאוכליו ומיושב קו' התוס' שם בד"ה לשמו וכו' תימא לר"י מה אריא דאינו בצבור ת"ל דאפילו ביחיד אינו נוהג אלא בפסח. ולהנ"ל הכוונה דבפסח גופי' יש חילוק בין יחיד לצבור ובפסח דאינו פוסל שלא לאוכליו דהיינו בצבור פוסל ביחיד שפיר ודו"ק

ועפ"ז יתבאר נמי לנכון דברי רבי שמעון דס"ל דאשה בראשון אין שוחטין עלי' בפני עצמה ורק עושין אותה טפילה לאחרים כמבואר בפסחים (דף צא) והיינו משום דעיקר פסח היא פסח צבור [ורק משום מצות אכילה מקריב כל אחד בפני עצמו. ומבואר בזבחים (דף עה) דצבור היינו גברי ומה צבור גברי אף יחיד גברי [וכיון דפסח צבור ליתא לנשים ה"נ יחיד.] והיינו משום דנשים אין שוקלות ואין קרבנות צבור קרבים משלהם. וזה נראה כוונת התוספות זבחים (דף פח) בד"ה מתכפרים שכתבו דיש חילוק בין צבור לכל ישראל דכתונת מכפרת על צבור ושעיר הפנימי על כל ישראל והיינו דכתונת דבא מתרומת הלשכה אינו מכפר אלא על מי ששוקל. לבד משעיר הפנימי דכמו דכהנים מתכפרים בפר משום דרחמנא אפקרי' בי גזא דאהרן לגבי אחיו הכהנים כמבואר ביומא (דף נא) כמו כן אפקרי' רחמנא את השעיר לגבי מי שאינו שוקל] ולכך נשים בפסח רשות ואינו דוחה את השבת כיון דאינם שייכים להצבור ודוק

ונראה נמי לחדש דלר"ש דס"ל בזבחים (דף קטז) דבגלגל לא היה מקריבים אלא חובות שקבוע להם זמן ויחיד לא הי' מקריב חובה אף בבמה גדולה דה"ה דגם פסח לא הי' מקריבים יחידים אלא פסח צבור בלבד הי' מקריבים. ומיושב בזה דברי הגמרא יבמות (דף עא) ודלמא לא עביד פסח כלל. ותמוה אטו לא ידע קרא וזיל קרי בי רב הוא. ולפי האמור ניחא דפריך דלמא רק פסח צבור הקריבו ולא יחידים דהי' טמאים ומשני דתני דמלו וטבלו ועשו פסחיהן. אולם לר"ש י"ל דבאמת לא הקריבו רק פסח ציבור

ומיושב בזה מה שהעיר מורי חמי הגאון נ"י מדוע כאשר בנו את המזבח בימי עזרא והיכל לא יוסד כתיב (בעזרא ג) ויעשו את חג הסוכות ועולת יום ביום וגו' ולא הזכיר שעשו את הפסח. ואולם (בעזרא ו) כאשר נגמר הבית ועשו את חנוכת המזבח כתיב ויעשו בני הגולה את הפסח ויאכלו בני ישראל הלא דבר היא

ולהנ"ל דאף בגלגל לא היו מקריבים רק פסח צבור יתכן דגם אז שנבנה הבית וקדושת המקדש בטלה בזמן החורבן ורק המזבח נבנה הי' לו דין במת צבור ולכן לא הקריבו רק פסח צבור אך כאשר נגמר הבית אז עשו בני הגולה את הפסח ומדיוק הפסוק וישחטו הפסח לכל בני הגולה היינו דמעיקרא לא הקריבו אלא פסח אחד של צבור בלבד ופשוט

וכבוד חמי הגאון נ"י כתב לי מאז דיתכן דגם דהשתא אזלינן בתר רוב הנכנסין לעזרה קודם דסליק עזרא הי' עולי גולה כיחידים לגבי כל ישראל ולכן לא עשו פסח בטומאה רק קרבנות עולות ששקלו לשם כל ישראל הרחוקים ע"כ ואכמ"ל: