שו"ת זרע אברהם נח

ארבעה ושל חמשה" נתנו במיגס והקטירו על גבי המזבח וכו' יעו"ש ומזה משמע כהפני משה בירושלמי פסחים שהביא כ"ת דבמיגס מותר לערב ואכ"מ

ע"ד אשר דברנו בדברי המכילתא (פ' בא) שאם אין להם לישראל אלא פסח אחד שכולן יוצאין בו ידי חובתן ובדברי המפרש שם דמשמע שיש דין פסח צבור היינו שהכל ביחד מקריבין רק פסח אחד. ויש דין פסח חובה לכל אחד מישראל וכשרוב ישראל מביאין יש על זה תורת צבור ושוב אינו צריך הצבור להביא פסח אחד ביחד וכ"ת קיצר כעת בזה ואבקש את כת"ר להעתיק לי מחידושיו מה שכתב בעינן זה ע"ד המכילתא בענין פסח צבור. ויען אשר יש לי בזה הרהורי דברים אמרתי אשיחה וירוח לי. הנה לשון התוספתא פרק ד' דפסחים ועוד מקובלני מרבותי שפסח דוחה את השבת כו' ולא פסח צבור אלא פסח יחיד והגר"א לא גריס לה אולם לדברי המפרש דבעצם הפסח הוא קרבן צבור כמו תמיד ואם אין מקריבין את הפסח אז בא משל צבור אתי שפיר טובא דבזה ידעו בני בתירא דפסח של צבור דוחה שבת אלא דשכחו ולא ידעו אם גם פסח שכל ישראל מקריבין כל יחיד ויחיד אם גם זה דוחה שבת וע"ז השיב הלל ולא פסח ציבור אלא אף פסח יחיד דוחה שבת ופשוט

כן יתפרש בזה דברי הגמרא בפסחים (דף ס"ג:) אהא דאמרי' בעא מיני' רב אושעיא מרבי אמי אין לו לשוחט ויש לו לאחד מבני חבורה מהו [לענין שוחט על החמץ קא בעי אם יש לאחד מבני' חבורה חמץ אם עובר השוחט] אמר לי' מי כתיב לא תשחט על חמצך לא תשחט על חמץ כתיב אמר לי' אי הכי אפילו לאחד בסוף העולם נמי אפילו לאחד בסוף העולם שאינו מבני חבורה נמי אם ישנו עמו בעזרה יעבור השוחט הזה עליו אם התרו בו רש"י] אמר לי' אמר קרא לא תשחט ולא ילין לא תשחט על חמץ הנך דקיימי עלי' משום לא ילין [והיינו. בני חבורה דבכלל לא ילין מן הבשר הן בבל תותירו רש"י] ע"כ והנה זה שפירש רש"י ז"ל הס"ד דלאחד בסוף העולם נמי אם ישנו עמו בעזרה יעבור השוחט הזה עלי' אינו מובן הא אנן קיימא לן כרבי יוחנן דאעפ"י שאין עמו בעזרה עובר ומה יוסיף בזה שהוא בעזרה לחייב עבור זה את השוחט בשביל אחר שהוא מסוף העולם אמנם לדברי המכילתא דיש גם פסח צבור ופשטא דקרא לא תשחט על חמץ דם זבחי משמע דגם על פסח צבור הזהיר מדקרי לי' "זבחי'" ואם כן כל ישראל יש להם חלק בו והוה אמינא דאם יש לאחד חמץ בסוף העולם מעכב מלשחוט את הפסח ועל זה אמר דכתיב לא תשחט ולא ילין הנך דקיימי עלי' משום לא ילין וכמו שכתבו התוס' במנחות (דף ע"ח:) בד"ה או לאחד מבני חבורה אפסח קאי אבל אתמיד פשיטא דלא מיחייב משום אחד שבישראל יעו"ש ומבואר דלרבי יהודה דיש חיוב גם על שחיטת התמיד על החמץ מ"מ אם היחיד יש לו חמץ אין סברא שיעכב את התמיד והצל"ח בפסחים שם כתב זאת מסברא דנפשי' והם דברי התוס'] וזה פשוט

יש לחדש עוד דלרבי שמעון דסבירא לי' דבגלגל לא היו מקריבין אלא חובות הקבוע להם זמן ויחיד לא הי' מקריב חובה אף בבמה גדולה ויתכן לומר דגם פסח לא הי' מקריבין יחידים אלא פסח צבור הי' קרב והי' מיושב בזה דברי הגמרא ביבמות (דף ע"א:) אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה ערל מקבל הזאה שכן מצינו באבותינו שקבלו הזאה כשהן ערלים שנאמר והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון בעשרה לא מהילי משום חולשא דאורחא הזאה אימת עביד להו לאו כשהן ערלים ופריך ודילמא לא עביד פסח כלל ומשני לא ס"ד דכתיב ויעשו את הפסח מתקיף לה מר זוטרא ודילמא פסח הבא בטומאה הי' אמר לי' רב אשי תניא בהדיא מלו וטבלו ועשו פסחיהן בטהרה יעו"ש ותמוה הס"ד דגמ' דלא עשו פסח אטו לא ידע קרא וזיל קרי בי רב הוא "ויעשו את הפסח' ולפי האומר ניחא דפריך דילמא רק פסח צבור הקריבו ולא יחידים דהי' טמאים עד דמשני לי' דתני להדי' דמלו וטבלו ועשו פסחיהן היינו כל יחיד ויחיד אמנם לרבי שמעון י"ל דבאמת רק פסח צבור הקריבו וכנ"ל ופשוט. וארווח לן בזה מה דנשאלתי מכבוד מו"ח הגאון נ"י זה כביר אם לא ראיתי באיזה ספר טעם למה (בעזרא ג') כאשר בנו את המזבח (והיכל לא יסד) כתיב ויעשו את חג הסוכות ועולת יום ביומו וגו' ולא הזכיר שעשו את הפסח אולם (בעזרא ו') כאשר נגמר הבית ועשו את חנוכת הבית כתיב ויעשו בני הגולה את הפסח ויאכלו בני ישראל וגו' הלא דבר הוא. והנה בראשית ההשקפה אמרתי דזה ברור דאף למ"ד דמקריבין אעפ"י שאין בית מ"מ פרה אדומה אינה נעשית אלא כשהבית בנוי דבעינן והזה אל נוכח פני אהל מועד וכמו שכתב רש"י ז"ל גיטין (דף ס':) בד"ה ופרשת פרה אדומה לפי שביום המחרת נשרפה הפרה להיות נטהרין לפסחיהן וקודם לכן לא יכלו לעשותה דבעינן והזה אל נוכח פני אהל מועד וכו' יעו"ש ומבואר במשנה פ"ק ג' דפרה דשני' עשה עזרא ואם כן קודם שעלה עזרא לא הי' להם אפר פרה והקריבו בטומאה ולכן לא זכר הכתוב גנותם ולכן כתיב (בעזרא ו) "כי הטהרו הכהנים והלוים כאחד כולם טהורים" הזכיר שעשו הפסח בטהרה. אמנם מצאתי בתוספתא פרק ג' דפרה אפרן ירדה עמהן לבבל כו' והלא נטמא בארץ העמים יעו"ש הרי בהדיא דהי' להם אפר פרה ונסתר תירוצי

ואמנם לפי הנ"ל דאף בגלגל לא הקריבו רק פסח צבור יתכן דגם אז קודם שנבנה הבית וקדושת המקדש בטלה בזמן החורבן ורק המזבח נבנה הי' לו דין במת צבור וכמו שכתב הגאון מלבים ז"ל ולכן לא הקריבו רק פסח צבור רק כאשר נגמר הבית אז עשו בני הגולה את הפסח ומדיוק בפסוק "וישחטו הפסח לכל בני הגולה היינו דמעיקרא לא הקריבו אלא פסח אחד של צבור בלבד וזה יתכן

וכבוד מו"ח הגאון נ"י כתב לי אז דיתכן דהגם דהשתא אזלינן בתר רוב הנכנסין לעזרה קודם דסילק עזרא (שית שני דלא חשוב כמבואר בערכין דף י"ג) הי' עולי גולה כיחידים לגבי כל ישראל ולכן לא עשו פסח בטומאה רק קרבנות עולות ששקלו לשם כל ישראל הרחוקים עכ"ל. ויש להמתיק יותר למאי דמבואר בתענית (דף י"ד.) שלחו לי' בני נינוה לרבי כו' שלח להו כיחידים דמיתו כו' יעו"ש הרי דיושבי חו"ל אפילו מדינה שלימה כיחידים דמי ויעוי' בשו"ת אבני נזר ח"ב סי' שי"ד דמעלת ארץ ישראל על חוץ לארץ כי הארץ עושה להשוכנים עליה כאיש אחד דהארץ מצרפתם יעו"ש בשם מהר"ל ז"ל ולדבריו אתי שפיר דברי הגמרא דתענית] וא"כ קודם שעלה עזרא וקידש את הארץ הי' דינם כיחידים ולא הי' יכולין לעשות הפסח ופשוט

ובמ"א כתבתי בהא דהקשו התוס' בקידושין (דף ל"ז) דלמה לא עשו ישראל פסח במדבר יעו"ש דיתכן למאי דאיתא במכילתא ויקרא משה לכל זקני ישראל מלמד שעשאו ב"ד ופירשו המפרשים דעשאן ב"ד לקדש