שו"ת זרע אברהם נז

מה שהבאתי דברי הגמרא בע"ז (דף כ"ד:) וירושלמי פ"א דמגילה דבבמה כשר עולת נקיבה מיושב בזה הא דש"ס זבחים (דף צ"ח.) אהא דדרשינן מדכתיב היקישא לאשם. אשם מה אשם אין שפיר ושליא קדוש בו אף כל אין שפיר ושליא קדוש בו קסבר ולדות קדשים בהויתן הן קדושים ודנין אפשר משאי אפשר ובפירש"י ז"ל בד"ה מה אשם אין שפיר ושליא קדוש דהא זכר הוא ואין לך לומר בחלב ושתי כליות שלו שאף כל שליא שבמעיו משמע אף הבאים נקבות כגון חטאת ושלמים אין שפיר ושליא קדוש בהן ואין חלב ושתי הכליות של שליל שבמעיהם קרבים והקשה רש"י ז"ל ומעילה הו"ל למילף דזכר הוא אף כל אין שפיר ושליא קדוש בו ועי' בתוס' שם בד"ה אף כל שהקשו ג"כ כן יעו"ש ולפי הנ"ל הא עולת נקבה כשרה בבמה ומשכחת דשפיר ושליא קדוש בו ולכן יליף מאשם דלא קרב בבמה ופשוט מאוד: ידידו עוז דוש"ת באהבה רבה ומקרב ולב עמוק אברהם לופטביר. בשולי המכתב

יעוין כת"ר בשיטה מקובצת לכריתות (דף כ"ח). אהא דאמרי' בגמ' שם אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא מטמא מקדש עשיר שהפריש קן לכבשתו והעני הואיל ונדחה ידחה [כלומר שמחויב להקריב קרבן עשיר ורצה להקריב קרבן עני ואח"כ העני הואיל ונדחה ידחה שבשעה שהפרישו לא הי' ראוי להקריבו] אמר רב הונא ברי דרב יהושע ש"מ תלת ש"מ בע"ח נדחים וקדושת דמים מדחה ודיחוי מעיקרו הוה דיחוי קדושת דמים מדחה משהוקדש בתחלה לדמי' כמו זה שתחלתו לא קדיש אלא לדמיו דהא עשיר הי'] מתיב רב עוקבא בר חמא המפריש נקבה לפסחו קודם הפסח תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה פסח ילדה זכר ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו פסח ר"ש אומר הוא עצמו יקרב פסח ש"מ בעלי חיים אינם נדחין וכו' ובשמ"ק שם אות ג' כתב תימא אמאי לא פריך נמי אמילתא דר"י וכו' ונראה לפרש דעשיר שהפריש קן לכבשתו אין לו פדיון ולא נחתא ליה קדושת הגוף כלל מהא דאמרינן בתמורה מיגו דנחתא לי' קדושת דמים נחתא ליה קדושת הגוף היינו דוקא בדבר שיש לו פדיון ע"י מום. דלא מיעקרא מיני' קדושת המזבח לגמרי דירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו למזבח דהשתא הוי קדושת הגוף זו כעין קדושת דמים הלכך נחתא ע"י מיגו ותו לא פקע לגמרי אבל עוף לא שייך בי' מיגו דקדושת דמים דידי' עומדים הדמים למזבח ואי נחתא לי' קדושת הגוף שוב אין לו תקנה למזבח דאין לעוף פדיון וכו' יעו"ש כי הם דברים נמרצים ומבואר מזה דבהא דאמרינן מיגו דנחית קדושת דמים נחית נמי קדושת הגוף יש חילוק בין דבר שיש בו פדיון דהשתא הוי קדושת הגוף זו כעין קדושת דמים משא"כ בעוף דאין לו פדיון אם נחתא לי' קדושת הגוף ובשו"ת אבני נזר להגאון מסאכאטשוב זצללה"ה כתב זאת מסברא דנפשי' יעו"ש בח"ב סי' של"א. ועל זה קשיא לי מהא דתמורה (דף י"ז.) אמר שמואל המקדיש את הטריפה צריכה מום קבוע לפדות עליו ש"מ פודין את הקדשים להאכילן לכלבים אלא אימא עושה קדושה למות ופירש"י ז"ל צריכה מום קבוע דקסבר שמואל דנחתא לה קדושת הגוף יעו"ש ומבואר שם דהיינו טעמא דאמרינן מיגו דנחית קדושת דמים נחית נמי קדושת הגוף והרי שם עושה קדושה למות דאין פודין הקדשים להאכילן לכלבים ומ"מ אמרינן מיגו ויעוי' בשמ"ק שם הביא גירסא דגריס בדברי שמואל גופי' דסבר דמיגו דנחתא עלי' קדושת דמים נחתא עליה קדושת הגוף וכו' יעו"ש: סימן ו. ב"ה יום ב' שביעי לראשון תרע"ג ווארשא. את חג המצות יחוג בדיצות ה"ה כבוד ידיד נפשי הרה"ג המאור הגדול חריף ובקי משנתו זך ונקי שמו הטוב נודע בשערים עדיו לגאון הרב מו"ה מנחם שיחי' בפראגא. אחדשה"ט את קונטריסו היקר לי ראיתי ושש אנכי על אמרותיו אמנם הזמן גרמא כי ימי החג הבע"ל ממשמשים ובאים. ולכן לא באתי כעת אלא בשביל דבר שנתחדש

הנה הביא כבוד תורתו דברי הראב"ד ז"ל בתו"כ פ' ויקרא על קרא דוהקטירם כולם כאחת שלא יפסוק בהקטרתם הנה פשוט דהכוונה לפי שבהאימורין הי' חלב ויותרת הכבד ושתי הכליות והוה אמינא דיכול להקטיר מקצת אימורין היינו חלב לבד ואח"כ יקטיר את היתרת ושתי הכליות ולכן כתבה התורה "והקטירם" דהמצוה להקטיר כל האימורים בלא הפסק הקטרה אחרת ביניהן. וכן מבואר להדיא בפסחים (דף ס"ד:) תנו רבנן פעם אחת ביקש אגריפס המלך ליתן עיניו באוכלסי ישראל רצה לידע כמה ישראלים יש] אמר לו לכהן גדול תן עיניך בפסחים נטל כוליא מכל אחד ונמצא שם ששים רבוא זוגי כליות וכו' ופריך נטל כוליא הא בעי אקטורא ומשני דהדר מקטיר להו ופריך והכתיב והקטירו שלא יערב חלביו של זה בזה [והקטירו משמע לבדו שלא יערב חלבים של קרבן זה בחלבים של קרבן אחר רש"י] ומשני דהדר מקטיר להו חדא חדא ופריך והתניא והקטירם שיהא כולו כאחד שיהא כולו כאחד כל האימורין של קרבן רש"י] אלא תפיסה בעלמא דשקיל מיניהו עד דיהבי לי' מידי אחרינא ע"כ. הרי להדיא דמקרא "דוהקטירו" ילפינן שלא יערב חלביו של זה בזה ומקרא "דוהקטירם" ילפינן שיהא כולו כאחת היינו שלא יפסיק בין הקטרת החלב לשתי הכליות

ואמנם המגן אברהם בספרו זית רענן שהביא כ"ת כוונתו דהוסיף דבהקטרת החלב בעצמו מצוה שיקטירו בבת אחת ולא בשני פעמים ולדבריו מדוקדק לשון המשנה בזבחים (דף כ"ז:) השוחט את הזבח לזרוק דמו בחוץ או מקצת דמו בחוץ להקטיר אימוריו בחוץ או מקצת אימוריו בחוץ לאכול בשרו בחוץ או כזית מבשרו בחוץ או לאכול כזית מעור האליה בחוץ פסול ואין בו כרת. לזרוק דמו למחר מקצת דמו למחר להקטיר אימוריו למחר או מקצת אימוריו למחר לאכול בשרו למחר או כזית מבשרו למחר או לאכול כזית מעור האליה למחר פיגול וחייבין עליו כרת ע"כ ויש לדקדק דכמו בנאכלין לא תני לאכול מקצת בשרו בחוץ כדתני גבי דם לזרוק מקצת דמו בחוץ וכן לזרוק מקצת דמו למחר וע"כ דדם דהזיה בכל שהוא גם מקצת בכלל החיוב אבל בשר שיעור אכילתו בכזית א"כ גם גבי הקטרה הוה לי' למיתני כזית מאימוריה בחוץ כזית מאימוריה למחר דאין הקטרה פחותה מכזית ולדברי הזי"ר מדוקדק דהמצוה הוא שיקטיר בבת אחת בפנים ולא הי' הקטרת כזית בפנים אלא מקצת אימורי' היינו יותרת ושתי הכליות זה הי' בפנים הקטרה דיכול להקטיר הכליות אחר החלב ובלבד שלא יפסיק ביניהם בהקטרה אחרת מקרבן אחר וזה פשוט

ויעוין בתוספתא דפסחים פרק ד' נשחט תמיד של בין הערבים מקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות ובא לו אצל פסח קרעו והוציא את אימוריו "אפילו של