שו"ת זרע אברהם נו

ליקרב [אלא לדידך דאמרת חלב הוא לענין אכילה אמאי מיעטי' מהקרבה] אמר לי' מידי דהוה אמחוסר זמן [ופרש"י ז"ל מידי דהוה אמחוסר זמן דיצא לאויר העולם וכלו חדשיו ודכולי עלמא בהמה הוא ופסלי' רחמנא מהקרבה] ע"כ ואם נימא דגם ולדות קדשים שיצאו דרך דופן פסולים א"כ ל"ל למימר הטעם דאין חלב שליל קרב משום דהוה מחוסר זמן תיפוק ליה דיוצא דופן הוא וביותר דהא התוס' בזבחים (דף י"ב.) בד"ה לילה לקדושה יום להרצאה כתבו הקשה הר"ר יוסף דבתרומה (דף י'.) משמע דתם במעי תמימה קדיש דקדושה חלה אעובר במעי אמו והיאך קדיש בין לבר פדא בין לרבי יוחנן והא לילה לקדושה דוקא אבל קודם לכן לא ובתמורה (דף י':) תירצו וי"ל דקודם שנולד מצי מקדיש לי' עכ"ל ומבואר מדבריהם דבמעי אמו לא שייך מחוסר זמן ואיך אמרינן דחלב שליל הוה מחוסר זמן וצריך לומר דלדמיון בעלמא קאמר דכמו דפסלה תורה מחוסר זמן כן פסלה חלב דשליל. וא"כ עדיפא הוה לי' למימר דפסול משום יוצא דופן דהא באמת יוצא דופן הוא. ולכאורה יש לומר לפי מה דכתבו המפרשים דיש בן פקועה שאינו יוצא דופן כלל כגון שנולד דרך רחם אחר שנשחטה אמו רוב שנים דהרי הוא כחי' לכל דבריה יעו"ש בתו"ח בחולין (דף ע"ד:) אם כן י"ל דמיירי בכהאי גוונא דאינו יוצא דופן ומכל מקום מיעטה התורה חלב שליל מהקרבה ושפיר קאמרה הגמרא מידי דהוה אמחוסר זמן

אמנם באמת תמוה דנהי דיוצא דופן לא הוי יתום מיהא הוי ומשנה מפורשת תנן בבכורות (דף נ"ז.) דיתום פסול להקרבה ואיזהו יתום כל שמתה אמו או שנשחטה ואח"כ ילדה יעו"ש וא"כ אמאי לא קאמר מידי דהוה איתום וכן תמוהין בזה דברי הראב"ד שהעתיק כבוד תורתו דהביא ראי' מהא דתמורה (דף י"א.) דהשוחט את, החטאת ומצא בה ולד דאינו פסול משום יוצא דופן דהא מ"מ יתום הוי וצ"ע בדברי הקרית ספר שחידש דבעיר המוקף חומה מותר לאכול בה מן התורה קדשים קלים הארכתי הרבה ויישבתי קושיות התוספת בזבחים (דף ס':) בד"ה מאי אהא דאמרינן בגמרא שם רבי ישמעאל אומר יכול יעלה אדם מעשר שני לירושלים ויאכלנו בזמן הזה ודין הוא בכור טעון הבאת מקום ומעשר טעון הבאת מקום מה בכור אינו אלא בפני הבית אף מעשר אינו אלא בפני הבית וכו' ופריך מאי קסבר (מאי קסבר האי תנא דפשיט לי' בכור ממעשר] אי קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל אפילו בכור נמי אפילו בכור נמי אפילו בכור יקריב ויאכל דהא מאן דאית לי' קדשה לעתיד לבא אית לי' שמקריבין אעפ"י שאין בית] ואי קסבר לא קדשה לע"ל אפילו בכור נמי תיבעי [ואי קסבר לא קדשה לע"ל אפילו בכור נמי תיבעי ואי קסבר קדושת בית בטלה לה ומיבעי' לי' במעשר הואיל ואינו צורך לבית מי מתאכיל בירושלים ולפני ה' קרינן בי' או לא אפילו בכור כה"ג נמי תיבעי לי' כגון שזרקו דמו ואימורנו וחרב הבית ובשרו קיים מהו שיאכלוהו רש"י] אמר רבינא לעולם קסבר לא קדשה והכא במאי עסקינן בבכור שנזרק דמו קודם חורבן הבית וחרב הבית ועדיין בשרו קיים ואיתקש בשרו לדמו מה דמו במזבח אף בשרו במזבח ואתי מעשר יליף מבכור והתוס' שם בד"ה מאי האריכו טובא וכתבו וז"ל אבל קשה מאי קאמר אפילו בכור נמי תיבעי ולא תיבעי מעשר אדרבה כיון דלא קדשה פשיטא דלא קרינן בי' לפני ה' דמחיצה לאכול דאורייתא ועוד דבכור פשיטא דמיפסל ביוצא כשחרב הבית ונפלו מחיצות כיון דלא קדשה ומה צריך כלל היקישא דבשר ודם וכ"ת כשחרב הבית ונהרס המזבח אבל החומות ירושלים קיימות ולא בטלה קדושתה לענין קדשים קלים ומעשר שני זהו תימא לומר דהא ירושלים לא נתקדשה אלא בשביל הבית ואיך יתכן שקדושת הבית תבטל וקדושת ירושלים קיימא עכ"ל ולפי דברי הקרית ספר דבעירות המוקפות חומה מותר אכילת קדשים קלים ניחא דהא ירושלים היא עיר המוקפת חומה וכמבואר בעירובין (דף ל"ב.) במשנה ואלו הן בתי ערי חומה כו' וגדוד וחדוד ואונה וירושלים וכן כיוצא בהן עיי"ש ולכן מותר לאכיל בה קדשים קלים מתורת מוקף חומה ואין קדושתה מחמת הבית ופשוט

ואולם בזה דחק עצמו הקרית ספר דא"כ דעירות המוקפות חומה מותר לאכול בהם קדשים קלים אמאי אינו נאכל מעשר שני בעיר המוקף חומה יעו"ש ואולי דבמעשר שני כתיב למען תלמד ליראה וכו' ואמרו בספרי דגדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד והובא בתוספת קידושין (דף כ"ז) יעו"ש ואין זה אלא בירושלים

או י"ל דהנה הקרית ספר כתב שם דמש"ה קדשים קלים נאכלין בכל עיר המוקף חומה כמו דהי' אוכלין קדשים קלים במדבר בכל מחנה ישראל דלא הי' שם הפסק מחנות יעו"ש ודון מינה ומינה כמו דשם במדבר לא הי' נאכל מעשר שני אלא קדשים קלים כן בעיר המוקף חומה

[ויתכן דבמדבר דהענן הי' מקיף אותם היתה קדושתו כמו בעיר המוקף חומה יעוין עירובין (דף נ"ה:) ותניא כשהן נפנים אין נפנין לא לפניהם ולא לצדיהן אלא לאחוריהן עיי"ש ומשום דהמחנה היתה קדושה ולכן קדשים קלים נאכל בכל מחנה ישראל ובזה יש לדבר ואכ"מ] יהי' איך שיהי' עכ"פ לדברי הקרית ספר מעשר שני חמיר בזה מקדשים, דבמעשר שני בעינן ירושלים וקדושתה משא"כ בקדשים קלים

ויתפרש בזה בטוב דברי הגמרא שבועות (דף ט"ז.) ת"ש אבא שאול אומר. שני ביצעין היו בהר המשחה תחתונה ועליונה תחתונה נתקדשה בכל אלו עליונה: לא נתקדשה בכל אלו אלא בעולי גולה שלא במלך ושלא באורים ותומים. תחתונה שהיתה קדושתה גמורה עמי הארץ נכנסים לשם ואוכלין שם קדשים קלים אבל לא מעשר שני וחברים אוכלין שם קדשים קלים ומעשר שני. עליונה שלא היתה קדושתה גמורה עמי הארץ היו נכנסים שם ואוכלין שם קדשים קלים אבל לא מעשר שני וכו' ואינו מובן מה זה שהי' אוכלין קדשים קלים ולא מעשר שני הא תרויהו חד דינא אית להו ועי' בפירש"י זו שם ולפי דברי הקרית ספר יתכן דהם חשבו דנהי העליונה אין בה קדושת ירושלים ולא נתקדשה בכל אלו אבל עכ"פ קדושת מוקף חומה יש בה ולכן לענין קדשים לא גרע מעיר המוקף חומה משא"כ לענין מעשר שני

ומצאתי במהרי"ט בשניות סימן ל"ז תשובה ארוכה בענין קבר חולדה שהיתה בירושלים דהקשה הא אין מלינין בה את המת ואין קוברין בירושלים וניחא לי' דקברוה בבצעה העליונה שלא נתקדשה והאריך טובא ולבסוף כתב וז"ל ועוד דלא גרע מקדושת בתי ערי חומה דתנן בפ"ק דכלים ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות עירות המוקפות חומה מקודשות הימנה כו' וכ"ש שאין קוברין בתוכה וירושלים מנו לה בפ' בתרא דעירוכין בהדי עירות המוקפות חומה מימות יהושע בן נון וכו' אלמא לענין קדוש דערי חומה קדוש דעזרא חשיב קדוש ולא בעי מלך ונביא אלא לענין אכילת קדשים וכו' יעו"ש באורך אמנם משמע מדבריו שלא כדברי אביו המבי"ט בקרית ספר ויש להאריך בדברי המהרי"ט שם ואכמ"ל: