שו"ת זרע אברהם נה

הכפרה ולפי"ז ודאי שאין ממשכנין לאב שהתחיל לשקול על ידו של קטן שהרי קטן לאו בר כפרה הוא. ולפי זה י"ל סברת הר"ש ז"ל דזה שפיר נתינת השקלים הוי תורת נדבת יחיד אבל זהו רק כשדנין על גוף הנתינה דכל אחד ואחד נותן בפ"ע הוי ע"ז דין יחיד אמנם לענין ממשכנין סובר דמתורת חוב הקדש ליכא חיוב למשכן רק כטעם התוספתא דממשכנין משום הכפרה וע"כ בזה שפיר תורת צבור ע"ז שהרי בעת הכפרה פקע דין היחיד ונעשה של צבור וכסברת חכמים כיון שנמסרה לצבור כצבור דמי ואולם מצאתי בס' ריבב"ן הנדפס בש"ס ד' ווילנא פ"א דשקלים שכתב בקטן שהתחיל אביו לשקול על ידו דממשכנין וזה צ"ע כי הביא בעצמו שם טעם דממשכנין משום הכפרה והרי קטן לאו בר כפרה וע"כ דגם משום חוב ממשכנין לדידי' ואכ"מ בזה. ועוד יש לעי' בגוף דברי הר"ש ז"ל די"ל דכוונתו רק אם כל הצבור יסכימו שלא לתת שקלים דבזה אין כופין אבל כל יחיד בפ"ע אינו רק נדבת יחיד ואולם לפי"ז י"ל בפסח אם נימא דהוי צבור כיון דאתי' בכנופי' ועי' יומא (נא.) ועי' חי' הר"ן סנהדרין (יד.) י"ל דאין כופין גם ליחיד דדין צבור יש לו לכל קרבן וקרבן וניחא קושית מנ"ח דלא מצינו כפי' בפסח ואכמ"ל]

כד) ראיתי לכ"ת דמתרץ הת"כ (פ' ויקרא פי"ז בריתא ג) דאינו בכלל עונש היינו חיוב מוקדשין אבל כרת דחולין איכא ע"כ יעוי' שם הלשון "אוציא את החולין ולא אוציא את המוקדשין" מבואר דבתחלה ממעטי' חולין ואח"כ קדשים ושוב כיון דאימעוט דין קדשים כ"ש חולין. אך התרי מיעוטי הוא רק בחלב דפנות לא בחלב שליל ועי' בפי' הראב"ד ז"ל לתו"כ דמפרש המיעוט דקדשים מכרת דחלב יעו"ש ומצאתי בס' עז"כ דמפרש המיעוט דחלב דפנות במוקדשין ממעילה יעו"ש וניחא דבשליל שנאכל ויש לו היתר לכהנים עי' מעילה (ב.) ודאי דאין בו מעילה וגם לרמב"ם ז"ל דכלו חדשיו אינו נאכל הרי אינו ראוי לגבוה אינו חל מעילה בקדשים קלים כמעילה (ז:) ובק"ק כיון דהכל ניתר אף חלב זה פקע ממנו מעילה עי' כריתות (כ"ג:) שהרי אינו ראוי להקרבה ואכ"מ

עוד ראיתי לכ"ת שהסכים לפירושי בתוספתא (פ"ג) דתמורה דשחטה העובר אסור באכילה היינו ששחט בחוץ ואסור משום שחוטי חוץ ע"כ הנה בהא דתמורה (י"א.) דמסיק דליכא שחוטי חוץ ראה ברמב"ם (פי"ח ממעה"ק הי"ג) דדקדק שאינו לוקה יעו"ש ומשמע לכאורה דאיסור ישנו שוב יש לדון דמשום האיסור גרידא יהי' נאסר כשחוטי חוץ ועי' רמב"ם (פי"ט ממעה"ק) דיש עשה ול"ת בשחוטי חוץ וכיון דעכ"פ י"ל דביטל העשה גם משום זה יאסר ומצאתי בקרית ספר שהתעורר שהולד הוי מחוסר זמן ולית בי' משום שחוטי חוץ יעו"ש ולפי סברתו י"ל דאינו נאסר משום שחוטי חוץ. ורש"י חולין (ס"ט.) בד"ה ותיבעי שהבאתי דכתב דהולד נאסר משום שחוטי חוץ הרי מיירי שגם האם קדש ויש באמו איסור שחוטי חוץ מש"ה גם הולד נאסר דשחוטה אחת האוסרת לשניהם אבל זה אינו מוכח כשהאם חולין שיאסור הולד קדש: דוש"ת מנחם זעמבע מפראגא. בשולי המכתב

ראיתי במכילתא (פ' בא) פרשה ה' מנין אתה אומר שאם אין להם לישראל אלא פסח א' שכולן יוצאין בו יד"ח ת"ל ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל ע"כ ומובא בקידושין (מב) בלשון אחר מנין אתה אומר שכל ישראל יוצאין בפסח א' ת"ל ושחטו ובפירש"י ז"ל דסבר אין אכילת פסחים מעכבת אולם לשון המכילתא משמע דאם יש להם שפיר אכילה מעכבת רק דאמר שאם אין להם אלא פסח א' יוצאין בו ומצאתי בפירוש ברורי המדות שהוכיח מכמה דוכתי דשיטת המכילתא דאכילת פסחים מעכבא וביאר הכוונה דאם אין להם לישראל אלא פסח א' יוצאין בו בלי אכילה דהוי אז כק"צ הבאין בטומאה שאין נאכלין אבל היכא דאפשר אכילה מעכבא עכ"ד וזה צ"ע דהא משנה מפורשת בפסחים (ע"ז:) ה' דברים באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה חוץ מפסח משום דעיקרו לאכילה. והי' נראה מתוך לשונו דכמו דיש חובת צבור בתמידין ומוספין והיינו שכל הצבור ביחד מביאין קרבן א' כן יש חובת צבור בפסח שכל הצבור יביאו פסח ועוד יש בפסח יתר על זה חובת כל יחיד כדי שיקיים האכילה ומ"מ לא מצינו שיהי' חיוב להביא פסח א' לכל הצבור ביחד לבד הפסחים שמביאין כל א' וא' משום דכיון דפסח אתי' בכנופי' והוי כמו ק"צ כיומא (נ"א.) יוצאין הצבור בזה. ובפסח צבור לחודי' לא יצאו שהרי יש חיוב מיוחד לקיים מצות אכילה דבחיוב היחיד האכילה מעכבא וזו כוונת המכילתא לפ"ד דאם אין להם רק פסח א' אזי יש חיוב מצד חובת הצבור וחובת הצבור מתקיים אף בלי אכילה ככל קרבנות צבור דאין אכילה מעכבא והנה זה חדש למאוד שיהי' חובת צבור, בפסח והי' ניחא לפי"ז הא דיומא (נ"א.) ונוהג בצבור כביחיד דפריך הש"ס ונוקמה בפסח ותמהו תוס' ישנים שהרי בפסח לא שייך ונוהג בצבור כביחיד ולפי הנ"ל הדברים כפשטן דיש פסח צבור ופסח יחיד. ואולם מהא דתוספתא פסחים (פו) גבי פסח דדו"ש "ולא פסח צבור אלא פסח יחיד" דנראה מדברי התוס' יומא (נ"א.) דהכוונה דאם אין הצבור עושין הפסח כגון שרובן זבין ורק היחיד עושה ג"כ דו"ש ובט"א חגיגה (ט.) מסתפק בזה והם דברי התוס' והתוספתא. ואמאי לא פירשו בפשיטות שיש פסח צבור היכא דליכא רק פסח א' שמקריבין עבור כל הצבור פסח א'. ומוכח דליכא כלל בפסח תורת צבור ובחידושי יש לי בזה אריכות דברים אך יען כי גוף הדבר חדש ולא מחוור אצלי אשמע מה כ"ת אומר בזה: יחוג חג המצות בדיצות דוש"ת מנחם. סימן ה. ב"ה יום ד' כ"ד אדר שני תרע"ג ווארשא. החיים והשלום וכל טוב סלה לראש ידיד נפשי הרה"ג המאור הגדול עדיו לגאון הרב מו"ה מנחם נ"י בפראגא. אחדשה"ט לפלא כי לא השיב על מכתבי שכתבתי לו ואמת כי קצרתי שם הרבה והנני לפרש שיחתי

הנה הבאתי ראי' לדברי הראב"ד ז"ל בתורת כהנים דכתב דאם ולדות קדשים במעי אמן הן קדושים לא שייך בהו הפסול דיוצא דופן מהא דש"ס חולין (דף ע"ה.) אהא דפליגי רבי יוחנן ור"ל בהושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב של בן תשעה חי ואכלו אם חייב כרת וקאמר ואיכא דאמרי איתיבי' רשב"ל לרבי יוחנן מה חלב ושתי כליות האמורות באשם מוציא מכלל שליל אף כל מוציא מכלל שליל בשלמא לדידי מש"ה מיעטי' רחמנא [משום הכי מיעטי' לאשמעינן דלאו חלב הוא] אלא לדידך