שו"ת זרע אברהם נד

ומצאתי כעת בראב"ד בפירושו לת"כ (פ' ויקרא) שכתב בכוריך בכורי כל וכו' מלמד שאינה באה אלא משל צבור וכו' "מתרומת הלשכה כדי שיהא לכולם חלק בה" עכ"ל ואינו מובן דמאי זה דמציין מתרומת הלשכה והרי בכל מקום דבעי' צבור מהני ג"כ אם גובין בתחלה ולא הול"ל רק שאינה באה משל יחיד. ולמ"ש מבואר הכוונה בדקדוק דאשמעי' דבעי' שיהי' רק מתרומת הלשכה דגזה"כ בעומר דבעי' שיהי' לכל יחיד חלק וזה רק אם בא מתרומת הלשכה דאזי הכל זוכין. ואם כנים הדברים יתכן ליישב לפי זה קושית תוס' בסוכה (מ"א.) ד"ה דאמאי אין מקריבין עומר אם אין בית הא קי"ל במגילה (ז.) מקריבין אעפ"י שאין בית יעו"ש. ולמ"ש יתכן דהרי מבואר במשנה שקלים (פ"ח מ"ד) השקלים אינן נוהגים אלא בפני הבית עיי"ש וכבר התעורר בשאילת יעבץ דאיך מקריבין אעפ"י שאין בית הא א"א להביא קרבן צבור דלקרבן צבור בעינן שקלים ובשקלים גזה"כ דבעינן בית [ועי' מ"ל (פ"ד משקלים) דמסירה לצבור בע"כ לא מהני ובעינן לידע שהצבור רוצין במסירה יעו"ש וגם דנו אם אין הקופות נוהגות ונתבטל דין גזבר מהמעות אם יש דין מסירה לצבור ואכ"מ]

ואולם לק"מ דהא ק"צ אף שבא מתרומת הלשכה מ"מ אם גובין בתחלה מעות לצורך קרבן ג"כ הוי ע"ז תורת ק"צ א"כ שפיר מקריבין אעפ"י שאין בית דנהי דליכא שקלים אבל הרי יכולין ליגבות בתחלה מן רוב ישראל דנהי דא"א לגבות מן כל ישראל דמנא ידעינן אם ליכא א' בסוף העולם אבל הרי מרוב ישראל שפיר יכולין לגבות אף שאין בית וגם זה הוי דין ק"צ כרמב"ן ז"ל (פ' ויקרא). וא"כ מיושב דשוב בעומר דגזה"כ שיהי' רק מתרומת הלשכה ולא ע"י מגבין בתחלה שוב א"א להיות בזמן שאין בית דליכא שקלים. ובאתי רק להעיר ועי' ב"מ (קי"א.) דפליגי אם מהני בעומר מסירה לצבור ולמ"ש יש לדון בזה ואכ"מ]

ודע דבהא דכתבו תוס' שבועות (י"ד.) דכשגובין בתחלה אין גובין מן הכהנים ומשמע בפשטא דאין חיוב ליגבות מהכהנים אבל אם ירצו ליגבות שפיר יכולין ליתן ועי' בריטב"א שם. הנה הי' נראה לחדש דבעומר (אם נימא דמהני גובין בתחלה) וכן בשתי הלחם ולחם הפנים אם יגבו בתחלה דאין גובין מן הכהנים אפי' אם ירצו וזה עפ"י מה דאמרי' בשקלים (פ"א מ"ד) אמר ר"י כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן וכל מנחת כהן כליל תהי' הואיל ועומר ושתה"ל ולחה"פ שלנו היאך הם נאכלים ובירושלמי שקלים (פ"א ה"ג) כן משיבין חכמים לר"י מנחת היחיד קריבה כליל ואין מנחת הצבור קריבה כליל חכמים דסברי שכהן שוקל משיבין דלא נאמר כליל אלא במנחת כהן יחיד לא בשל צבור] וכו' והוא מותיב לן זו לא נדבת יחיד הוא [וכי שקלים אינן נדבת יחיד] ואינון מתיבין לי' כיון שנמסרה לצבור כמי שהיא של צבור דמי' ע"כ ועי' עירוכין (ד.) בפירש"י ד"ה שלנו יעו"ש ומבואר בזה דסברת רבי יהודה הי' דכיון דהשקלים נדבת יחיד אף שנמסרה לצבור לא פקע ממנו דין היחיד דעדיין הוא בעליו ועי' תו' זבחים (ד) בד"ה וישנן. דל"ש שינוי בעלים בק"צ שהכל בעליו יעו"ש. ולכן מותיב דאם הכהנים שוקלים אף דעכשיו נעשה צבור מ"מ עדיין שם הכהן עליו והוי מנחת כהן ג"כ. וחכמים סברי דפקע דין היחיד לגמרי ואין בזה רק תורת צבור וכן פירש בס' תקלין חדתין יעו"ש. ולפי"ז זהו רק בבא מתרומת הלשכה דפקע זכות היחיד לגמרי שהרי של הקדש הוא בהחלט אבל בגובין בתחלה לפי דברי רש"י ז"ל הנ"ל דעדיין שם שותפות עליו ולא פקע זכותו דיחיד א"כ שוב אם יתנו הכהנים הרי שוב הוה בזה דין מנחת כהן ואינה נאכלת ואפשר דממילא א"א להקריבה ג"כ דהא אם אין שירים אין קומץ עי' פסחים (ע"ז.) וכן במנחות (כ"ו.) ובמנחות (ט'.) ועי' תוס' יומא (כ"ט.) דגם מה שאינו מעכב אם אינו ראוי בתחלתו מעכב יעו"ש ועי' בר"ש לת"כ פ' בהר יעו"ש ועי' תוס' מנחות (ט':) דחסרון במנחה כיון דכשר בזבח חשוב יש שירים ומקטירין הקומץ יעו"ש ויש לפלפל לפי"ז גם בזה דיש תערובת דין כהן דבזבח כשר דיחשב יש שירים ובפרט רהשירים הללו כשרין גמורין הם בדינם ולכן נקטא המשנה רק שאין נאכלין אבל לא היאך הם קרבים ועי' ר"ש לת"כ ויקרא ואכ"מ] ולפי"ז ניחא טפי הא דתו"כ דבעינן ביכורי כל יחיד ויחיד שיהי' לכל יחיד חלק ואין עומר אלא משל צבור מתרומת הלשכה כמ"ש הראב"ד ז"ל די"ל דהכוונה אף לכהנים וזה א"א רק בבא מתרומת הלשכה דכשגובין בתחלה הרי א"א לגבות מהכהנים דשוב יהי' מנחת כהן ושוב הרי אין לכהן חלק דכשגובין בתחלה מי שאינו נותן אין לו חלק אבל כשבא מתרומת הלשכה גם לכהנים יש חלק [ועי' מנחות (ס"ה.) תשמרו שיהי' כולן באין מתרומת הלשכה וברבנו גרשום שם דילפינן משתי, הלחם וכל ק"צ יעו"ש ולמ"ש שתי הלחם חמיר]

ובגוף דברי הירושלמי דאמר "זו לא נדבת יחיד הוא ואינון מתיבין לי' כיון שנמסרה לצבור כמי שהוא של צבור ומבואר דקודם שנמסר כשדנין על גוף נתינת השקלים הוי ע"ז תורת יחיד ולרבי יהודה גם אחר הנתינה יש ע"ז דין יחיד ורבנן פליגי דכיון שנמסרה לצבור כצבור דמיא אבל בגוף הנתינה דשקלים משמע בפשיטו דלכ"ע נדבת יחיד הוא וזה מבואר מהירושלמי. אולם ראה זה ראיתי בת"כ (פ' אמור) לרצונכם מלמד שאין כופין את הצבור בעל כרחו דאף דביחיד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני עי' ב"ב (מ"ח.) ועירוכין (כא.) מ"מ הצבור אין כופין] ובפירוש הר"ש משנץ שם כתב וא"ת והא דתנן בפ"א דשקלים משיש בו שולחנות במקדש התחילו למשכן [והרי אין כופין את הצבור] כו' התם דממשכנין לאו משום שאינם רוצים להביא אלא כדי למהר להביא עכ"ל ומבואר מזה דבר חדש דאם אין רוצים לתת שקלים אין ממשכנים משום דאין כופין את הצבור והא דממשכנים הוא רק אם רוצים להביא ואין ממהרים וזה צ"ע כי הנתינת השקל הוא מכל יחיד בפ"ע ואיך יש בזה דין צבור לענין כפי' שאין כופין אפילו ליחיד שבהם והא לפי הירושלמי כשדנין על נתינת השקלים הוי בזה דין נדבת יחיד [ועי' יומא (דף נ"א.) מ"ש חגיגה דקרי לי' קרבן צבור משום דאתי' בכנופיא פסח נמי אתיא בכנופיא ופירש"י ז"ל דכנופיא היינו ברגלים יעו"ש ועי' חגיגה (דף ו.) ובתוס' ד"ה קרבן יעו"ש ובפירוש ר"ת ז"ל ומשמע דרק משום דהזמן קבוע ברגלים אבל כשהכל חייבים בזמן אחד אינו מיחשב צבור עי"ז וכ"כ בחדושי מאירי שם]. ואפשר לומר דהנה בטעם דממשכנים על השקלים ראיתי בקרית ספר שכתב דילפינן מהדיוט דממשכנין על החוב כל שכן חוב גבוה יעו"ש ועי' תויו"ט פ"א דשקלים לענין לאו דלא תבא אל ביתו יעו"ש והנה לפי דבריו יומצא בהא דאמרינן בפ"א דשקלים דקטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק יעו"ש יהי' הדין דממשכנין את אביו על זה דכמו בחוב הדיוט אם מחייב עצמו במה שאינו חייב משתעבד כן נעשה מחויב לגבות עי"ז שהתחיל לשקול וג"כ הדין דממשכנין

אמנם ראיתי בתוספתא פ"א דשקלים נתמשכנו ישראל בשקליהן כו' כדי שיתכפרו ע"כ ומבואר דענין זה דממשכנין אינו מתורת חוב גבוה רק משום הכפרה וחלוק מחייבי חטאות שאין ממשכנין ובזה ממשכנין משום