שו"ת זרע אברהם נג

צבור יוצא בזה דעכ"פ של צבור הוא ומשו"ה מהני בפר העלם דבר להיות גובין בתחלה והיכא דבעי' להכשרו תורת שותפות כגון עוף ושלמים דנדבה שאין צבור מביאין שפיר מביא כדין שותפין דמה שיש עליו שם צבור לא מגרע כיון דמ"מ יש בו תורת שותפין ואכ"מ מה שיש לעי' עוד בזה

כב) וראיתי בפירוש רבנו גרשום למנחות (נ"ב.) אהא דאמר בש"ס דפר העלם דבר בתחלה מגבין להם וזה לשונו בתחלה מגבין להם כלומר שלא היו לוקחין אותו מתרומת הלשכה אלא גובין עכשיו מכל אחד ואחד פרוטה וקונין מהן עכ"ל. ונראה מזה דכשגובין בתחלה אם יתן פחות מפרוטה לא יהי' לו חלק בק"צ וזה צריך באור דהא חזינן בכל ק"צ שמתכפרין אף שאין מגיע לכל אחד שיעור פרוטה וכבר העיר הגאון מקוטנא ז"ל מדברי רש"י סוכה (דף כ"ז:) דפחות מפרוטה אינו נחשב חלק כלל והד' עתיקים באחרונים ועי' תורי"ד סוכה (מ"א.) ומדוע כשגובין בתחלה בעי' שיהי' בנתינתו שוה פרוטה. (ודוחק לחלק דשיהי' לו בקרבן זכות שו"פ לא בעי' אבל מ"מ הנתינה דפחות מפרוטה לאו נתינה הוא ושאני ק"צ דעכ"פ נתן שיעור נתינה) ואולם לפמ"ש דכמו דאם מוסר לצבור כשאין קונין חוזר הכסף להמוסרו כמ"ש הר"ש בפרה כן כשגובין בתחלה אם אין קונין חוזר הכסף להנותנים לפי"ז יש לחדש לפמ"ש התוס' במעילה (דף י"ד.) ד"ה בונין בחול ואח"כ מקדישין דלא שייך לומר לב ב"ד מתנה בהקדש נדבת יחיד אפילו הקדישם למוסרם לצבור יעו"ש ועי' תוס' מנחות (ט"ו:) ד"ה אפשר יעו"ש ומבואר דלא אמרינן לב ב"ד מתנה רק על מה שבא מתרומת הלשכה ומש"ה אף דמהני מסירת יחיד לצבור לא אמרינן בזה לב ב"ד מתנה. ומובן הטעם לפי סברת הר"ש דאף שמסר לצבור לא פקע זכותו שאם לא יעשה מצותו ופקע ההקדש הרי הוא שלו מש"ה לא אמרינן בזה לב ב"ד מתנה כיון דאינו מבורר בהחלט שהוא של ההקדש ועי' ריטב"א שבועות (י"א.) דהרשה בהא דלב ב"ד מתנה דנימא אין ברירה ומתרץ דדברים כאלו הוה דברים וא"צ בזה תנאי מפורש יעו"ש ועי' תוס' מנחות (ע"ג:) בד"ה איש וקמ"ל קרא דאפילו בא העכו"ם ומוסר לצבור אין מקבלין יעו"ש והטעם כנ"ל משום דלא פקע זכותו] ולפי זה ה"ה אם גובין בתחלה ג"כ לא אמרינן בזה לב ב"ד מתנה כיון דאינו בא מתרומת הלשכה ודינו כמו יחיד המוסר לצבור דאף דדינו כצבור כמפורש בר"ה (ז.) ובב"מ (קי"א.) ויומא (ל"ה.) וכמה דוכתי מ"מ לא אמרינן בזה לב ב"ד מתנה כן בגובין בתחלה דג"כ לא פקע זכותו כנ"ל לא אמרי' לב ב"ד מתנה. וא"כ מיושב החילוק דבתרומת הלשכה לא בעי' שו"פ לכל אחד ובגובין בתחלה בעי פרוטה וזה דהא בתרומת הלשכה לב ב"ד מתנין שיהי' כפרה לכל אחד אף למי שלא שקל וכמפורש במשנה (פ"ב דשקלים) ובכתובות (ק"ח.) דב"ד מתנין על הגבוי ועל העתיד לגבות ועי' ברמב"ן ז"ל (פ' תשא) דעכשיו ליכא איסור דהדל לא ימעיט כיון דב"ד מתנין על העתיד לגבות שיהי' לו חלק בכפרה וכ"כ ריטב"א ז"ל שבועות (י"ד.) שלב ב"ד מתנה להיות כפרה לכל אף למי שלא שקל יעו"ש ולכן שפיר אף שאין לו שו"פ ב"ד מזכין לו הכפרה דלב ב"ד מתנה אבל אם, גובין בתחלה ואינו בא מתרומת הלשכה דלא מהני לב ב"ד שוב מי שלא נתן אין לו חלק וע"כ בעי' שו"פ שזהו שיעור נתינה ודו"ק [ועי' מ"ל (פ"ד משקלים) מה שהאריך בגדרי לב ב"ד מתנה ואכמ"ל בזה]

והנה אם כנים הדברים דגם ע"י גובין בתחלה לא אמרינן לב ב"ד מתנה יתכן ליישב דברי הרמב"ם והרע"ב (ריש פ"א דזבחים) דבק"צ אינו פוסל של"ש ומקור דבריהם בתוספתא (פ"ה דפסחים) דחטאת צבור ששחטו של"ש דיקטיר אימורין לערב כמו שהעיר בס' חסדי דוד לתוספתא. וקשה דהא מבואר בת"כ (פ' ויקרא) גבי פר העלם דבר חטאת הקהל הוא דפסול של"ש יעו"ש מובא בתוס' זבחים (ח:) בד"ה הנך יעו"ש הנה להדי' דגם בק"צ פוסל של"ש ואין סברא לחלק לק"צ הקבוע לו זמן לפר העלם דבר של צבור שאין קבוע לו זמן. ולפמ"ש ניחא כי טעם רמב"ם ז"ל דאינו פוסל של"ש בק"צ הוא משום דאמרי' לב ב"ד מתנה וכמבואר בש"ס זבחים (ו':) קרבנות צבור קאמרת שאני ק"צ דלב ב"ד קמתנה עליהן כדאר"י אמר שמואל קרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן וכ"כ בפירוש המשנה שם. א"כ שוב אם יחיד ימסור קרבן לצבור בודאי יפסול של"ש דהא לא אמרי' בזה לב ב"ד מתנה ורמב"ם ז"ל בפשוטו קאי על ק"צ הבאין מתרומת הלשכה. ולפי"ז הא סתם ספרא ר"י ור"י הרי סובר דפר העלם דבר בתחלה מגבין להם וכמבואר בהוריות (ג:) לחד לישנא ועי' שם בירושלמי דהוריות (סופ"א) ובמנחות (נב) שפיר פוסל של"ש בפר העלם דבר אף דהוי ק"צ כיון דאינו בא מתרומת הלשכה ולא אמרי' בזה לב ב"ד מתנה ופשוט

כג) ובגוף הדבר דק"צ אם בא ע"י גובין בתחלה ולא מתרומת הלשכה ראיתי בתורת כהנים (פ' ויקרא פי"ג פט"ו) גבי עומר וז"ל ביכורך ביכורי כל יחיד ויחיד מלמד שאינה באה אלא משל צבור דברי ר"ע ע"כ ובס' זית רענן להמג"א מביא גירסא מלמד שאין העומר בא משל צבור משום דכתיב לשון יחיד ותמה מאוד בזה דליכא למ"ד שמנחת עומר תהי' כשרה משל יחיד יעו"ש. ויתכן לפרש לפי דברי ר"ג ז"ל הנ"ל דכשגובין בתחלה בעינן שיהי' שוה פרוטה לכל אחד ואחד ומי שאינו נותן אין לו חלק ואינו דומה לבא מתרומת הלשכה שכולן יש להם חלק אף למי שלא שקל דלב ב"ד מתנין וכנ"ל באורך א"כ יתכן דזו הכוונה דאף דבכל ק"צ מהני אם יגבו מרוב ישראל וכדברי רמב"ן (פ' ויקרא) דע"י רוב נקרא ק"צ ואף דהנך שלא נתנו לא יתכפרו לא איכפת לן כיון דהוי משל הרוב ויש עליו דין צבור אמנם בעומר דכתיב ביכוריך לשון יחיד אמר הת"כ דבעינן שיהי' לכל יחיד ויחיד חלק בו והכוונה דבעינן שיביא העומר מתרומת הלשכה דאזי מרצה גם למי שלא נתן ויש לכל א' מישראל בו חלק. אבל לא יביא משל צבור בתחלה היינו שיגבה מרוב ישראל דאזי מי שלא יתן לא יהי' לו חלק זה לא מהני בעומר דגזה"כ ביכוריד לשון יחיד דבעינן שיהי' לכל יחיד חלק ואף דמשכחת שיגבו מן הצבור בתחלה ויגבו מן כולם דאזי הרי לכולם חלק מ"מ למ"ש תוס' שבועות (י"ד.) דכשגובין בתחלה אין גובין מהכהנים אף למ"ד דחייבין בשקלים וכן מהנשים כנ"ל שוב לא יהי' לכל יחיד ויחיד חלק ולכן החיוב להביא מתרומת הלשכה שאזי כל יחיד ויחיד יש לו חלק. כן הי' נראה לפרש. וגירסא דידן ביכוריך ביכורי כל יחיד ויחיד מלמד שאינה באה אלא משל צבור דג"כ אינה מובנת דבתחלה קאמר שיהי' של כל יחיד ויחיד ולבסוף קאמר דאינו אלא משל צבור ולמ"ש מובן ביותר לפי מה דבארנו בשי' רש"י ז"ל דכשבא ע"י שגובין בתחלה הוי ע"ז שתי שמות תורת צבור ותורת שותפין דהא לרש"י ז"ל אם גובין בתחלה מביאין עופות ושלמים שאינן באין בצבור משום דתורת שותפות ע"ז אבל כשבא מתרומת הלשכה אין ע"ז רק שם צבור וכנ"ל וזו הוא דקאמר ביכורי כל יחיד ויחיד היינו שיהי' לכל יחיד חלק מלמד שאינו באה אלא משל צבור לחודי' היינו שלא יהי' עליו רק שם צבור לא ע"י גובין בתחלה שיש עליו גם דין שותפות ואזי מי שלא נתן הרי אין לו חלק: