שו"ת זרע אברהם נב

בודאי דכשגובין בתחלה אין גובין מהם. וגם נראה דהמוסר לצבור אינו מוסר לנשים דהא כהנים עדיפי דהם גברי וגם אזלי' למ"ד ששוקלים והם בכלל הצבור מ"מ המוסר לצבור אינו מוסר לכהנים ומכ"ש שאינו מוסר לנשים דהא צבור הוא גברי כזבחים (ע"ה.) אך באמת צריך באור ס' תוס' דמדוע לא נימא שמסר לצבור לכל מי שבכלל הצבור וגם לכהנים. וראיתי בריטב"א ז"ל בשבועות (י"ד.) שם דהאריך בזה דיש כפרה לכהנים אף שאינם שוקלים יעו"ש דיש להעיר לכאן ובסוף דבריו ז"ל העתיק דברי תוס' או אם בא אחר וזיכה שעיר לצבור כשר ואעפ"י שלא "זיכה" בו כהנים ע"כ ומבואר כוונתו דלאו שהדין כן הוא ממילא שהמזכה לצבור אינו מזכה לכהנים רק דאם התנה המזכה שאינו מזכה לכהנים דג"כ יכשר דגם בלי כהנים יש שם צבור והטעם מכיון דאם לא שקלו אין ממשכנים לכהנים א"כ מבואר דיש דין צבור אף בלי חלק הכהנים. אבל שפיר י"ל דהמזכה בסתם לצבור דזכי כולהו ואולי גם כוונת תוס' כן בזה דכתבו אעפ"י שלא זכו בו כהנים דהיינו אם הוא באופן שלא זיכה לכהנים דאזי הרי לא זכו בו אבל בסתמא שפיר זכו כולהו. וגם הא דכתבו דאין גובין בתחלה מהכהנים י"ל דכיון דיש להם כפרה בפ"ע מש"ה אין גובין עי' זבחים (ו':) שני למה הוא בא יעו"ש אבל בנשים שאין להם כפרה אחרת מדוע לא יגבו מהם ואכמ"ל

כא) ובעיקר הדבר דקרבן צבור אם בעי דוקא מתרומת הלשכה או דכשר גם אם יגבו בתחלה יעי' תוס' ב"ק (דף ע"ז:) בד"ה אומר דדנו לענין פרה אדומה אם מותר להביא מתרומת הלשכה יעו"ש ומשמע דאם גובין בתחלה מהני ועי' בספרי חוקת (פיסקא קכ"ג) הנה ראיתי להרמב"ן ז"ל (בפירוש התורה פ' ויקרא) בפסוק תקריבו מלמד ששניהם מתנדבים עולה בשותפות. קרבנכם מלמד שהוא באה נדבת צבור היא עולת קיץ המזבח הבאה מן המותרות לשון רש"י וכתב רמב"ן ז"ל פירש הרב כן לומר שאם יתנדבו רבים להביא עולה עולת השותפין הוא מה בין שנים המשתתפים בקרבן לעשרה ואלף שנשתתפו בו אבל עולת קיץ המזבח הוא עולת צבור ואולי לדעתו עולת העוף שאינו באה נדבת צבור וכן השלמים שאמרו שאין הצבור מביאין אותן נדבה בכולן יכולין הרבים להתנדב בהן בתחלה דעולת השותפין נקראת ושלמי שותפין נקראת לא מעטו אלא שלא יביאו אותן מן הקופות ואפשר שנאמר שאם רצו צבור להפריש בתחלה לנדבה ויגבו אותה כאשר יגבו השקלים לתמידין ומוספים. שתהי' נדבת צבור כעולת בהמה וכ"ז שיתנדבו בו רוב ישראל הוא נדבת צבור והוא העיקר עכ"ל ומבואר בזה דנחלקו בענין צבור דלשיטת רש"י ז"ל אינו מיקרי של צבור רק אם בא מן הקופות דהיינו מתרומת הלשכה אבל אם גובין בתחלה אין זה רק כעין שותפות רבים ולכן אף דאין צבור מביאין עוף ושלמים היינו רק מתרומת הלשכה אבל מ"מ מתנדבין בתחלה ורמב"ן ז"ל סובר כי רוב ישראל הוא הגורם דין צבור אף שאינו בא מתרומת הלשכה. ולפי"ז הא דכתבו תוס' בשבועות (י"ד.) הנ"ל דאם אין שקלים גובין בתחלה דעתם כדעת הרמב"ן ז"ל דכל שיתנו רוב ישראל יהי' נחשב של צבור אבל לרש"י ז"ל הרי זה שגובין בתחלה דין שותפות ולא צבור ואיך יכשר לקרבן צבור

והנה יש לתמוה מהא דש"ס מנחות (דף נ"ב) והוריות (ג:) ת"ר פר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז בתחלה מגבין להם דברי ר"י ר"ש אומר מתרומת הלשכה הן באין ופירש"י ז"ל לרבות פר העלם דבר דבא מתרומת הלשכה כתמיד ואע"ג דלאו אדעתא דהכי הביאו שקליהם שהרי לא היו יודעין שיחטאו אפ"ה מרבי להו קרא עכ"ל ומבואר מדבריו ז"ל דזה לכ"ע בין לר"י בין לר"ש פר העלם דבר רשאין להיות גובין בתחלה ופלוגתתם הוא רק אם יכול להביאו מתרומת הלשכה ג"כ כיון דלא הביאו שקליהם אדעתא דהכי ולר"י אין מביאין ולר"ש מביאין אבל מגבין בתחלה לכ"ע ולפי"ז הלא פר העלם של דבר הוא קרבן צבור כתמיד כדמפורש ביומא (דף נ'.) ועי' מנחות (צ"ג.) לענין סמיכה דאין סמיכה בצבור יעו"ש וא"כ בעינן שיהי' על הקרבן דין קרבן צבור ואין מהני אם מגבין בתחלה הא לרש"י ז"ל אין ע"ז דין צבור רק דין קרבן השותפים ואנן בעי' שיהי' ק"צ. ומוכח לכאורה כרמב"ן ז"ל דגם ע"י שגובין בתחלה מיחשב ק"צ. ויעי' בירושלמי שקלים (פ"ז ה"ג) גבי חביתין "דבר תורה הוא שתהא באה מן הצבור הייתי אומר יגבו. לה התקינו שיהא מתרוהל"ש"

ואפשר ליישב למאי דכתב רמב"ם ז"ל (בפ"א מתמורה הלכה א') ואחד מן השותפין שהמיר או מי שהמיר בקרבן מקרבנות הצבור הואיל ויש לו בהן שותפות הרי זה לוקה ואין התמורה קדש עכ"ל ומבואר מזה דבכל ק"צ אף דשם צבור עליו מ"מ מיקרי שיש ליחיד שותפות בו ומיקרי איפוא בשני השמות שותפות וצבור. אולם בתוס' מנחות דף (ע"ח:) בד"ה או לאחד מבני חבורה כתבו אפסח קאי אבל אתמיד פשיטא דלא מחייב משום אחד שבישראל ע"כ ומבואר דאף לרבי יהודה בפסחים (סג.) דאסור לשחוט התמיד שהוא ק"צ על החמץ מ"מ אינו עובר עי"ז שיש לאחד מישראל חמץ ונראה סברתם דמקרבן צבור פקע דין היחיד ונסתלק שמו ואינו כלל בעלים דנעשה שם חדש צבור ותו לא [ועי' ט"ז (או"ח שצ"ה סק"ב) דהקשה בתמידין דהי' מותרות ושמא נשאר של אחד כולו ותירץ דכיון דנתערב כולו נעשה של כל א' וא' ואכ"מ] ואין ליחיד תורת שותף כלל רק תורת צבור וכיון דהצבור אין להם חמץ לא איכפת לן מה שיש ליחיד חמץ וכ"כ במ"א ליישב כל קושית המ' בשיטות אלו. ולפי זה יתכן לומר בשיטת רש"י ז"ל דסובר דיש חילוק בין קרבן הבא מתרומת הלשכה לקרבן הבא ע"י שגובין בתחלה וזה דקרבן הבא מתרומת הלשכה שפיר הסברא כמ"ש תוס' דאין בזה תורת שותפים רק תורת צבור לחוד אבל ק"צ הבא ע"י שגובין בתחלה שפיר יש עליו שתי השמות שם צבור ושם שותפים וכסברת רמב"ם ז"ל [והטעם בזה עפ"י דברי הר"ש (בפ"ב דפרה משנה ג') דהביא התוספתא דפרה אם מתרומת הלשכה היתה באה. דמיה נופלין לתרומת הלשכה וכתב הר"ש ז"ל עיקרה מתרומת הלשכה ומיהו יכול אדם להתנדב ולמסור לצבור ואם נפדית אין דמי' נופלין לתרומת הלשכה דאדעתא דהכי לא אקדשיה יעו"ש ומבואר מזה דאף שמסרו לצבור מ"מ לא פקע זכות הנותן כיון דמסרו רק לצורך פרה ואינו דומה לתרומת הלשכה שהמעות בעצם הם של תרומת הלשכה ונשארו בקדושתם אף אם אין נשארין לצורך פרה ולפי"ז ה"ה אם. גובין בתחלה לצורך פרה ג"כ דינא הכי דאם נפדית חוזר המעות לבעליהן דאדעתא דהכי לא אקדשוה אבל אם בא מתרומת הלשכה פקע זכות הנותן לגמרי ופשוט דבכלי הקדשות דצבור כן הדין ולפי"ז מובן הטעם דק"צ הבא מתרומת הלשכה כיון דנפקע זכות הנותן לגמרי אין ע"ז תורת שותפות רק תורת צבור אבל אם גובין בתחלה דלא פקע זכות הנותן שהרי אם לא יעשה הק"ל יחזור הכסף לבעליו שפיר חשוב עדיין שיש לו שותפות ויש בזה איפוא ב' השמות תורת צבור ותורת שותפות] וא"כ מיושב דכיון דכשבא הק"ל ע"י שגובין בתחלה יש בו תורת צבור ותורת שותפות ע"כ שפיר היכא דבעי' להכשרו תורת