שו"ת זרע אברהם נא

נראה דעכ"פ חסרון קיל ואם עלה לא ירד ושפיר הכל"ש מקדש ומש"ה כ' רמב"ם ז"ל הרי זה לא יקבל דכיון דיקבל הכלי שרת יקדשו לדם ליזרק כרמב"ם (פ"ג) מפסוהמ"ק ה"כ. ומה דמסיים שם ואם קיבל וזרק הרי זה פסול היינו דאף דכל"ש מקדש אבל לא נפקע הפסול דהא מיחשב קבלה בפסול רק דהוי היתר זריקה ואכ"מ

אמנם באמת צ"ע בדבר דמפורש במנחות (ט:) דחיסרון כבע"מ. ובע"מ אם עלה ירד ועי' תו' זבחים (מ"ב:) ד"ה הקומץ דקומץ שחסר ירד. וצ"ע בדברי התוס' וגם מאי דכתבנו בפשטא דכיון דהוה קודם קבלה ואין פסולו בקודש אין הכלי שרת מקדש דקידוש כלי שרת הוי כעין אם עלה לא ירד (וקודם קבלה הדין דירד מצאתי להראב"ד ז"ל (בפירוש לת"כ פ' ויקרא דיבורא דחטאת פכ"א) ומתחזי לי מהתם (כריתות כד:) שאפילו שחטו ומשנודע לו קבל דמו אעפ"י שבשעת קבלה כבר נפסל כלי שרת מקדשין אותו ליקרב עכ"ל וזה חדש ואכ"מ במה שיש לעיין בזה] ולפי"ז יש לומר דכיון דאין חסרון הולד פוסל זריקת האם כנ"ל שוב ממילא הולד מותר אף שחסר מקצתו שאינו פסול רק איסור קבלה ועי"ז דחסר קבלה וזריקה מיפסל ואף אם זרק לא מהני כיון דקבלה בפסול היתה אבל זה דהקבלה והזריקה כשרה אין הולד פסול כלל משום חסרון ואכמ"ל

יט) וע"ד אשר שאל כוונת התוס' בזבחים (פ"ח:) בד"ה מכפרין דכתבו דכתונת מכפרת על צבור ושעיר הפנימי על כל ישראל יעו"ש דמהו צבור ומהו כל ישראל ע"כ יתכן הכוונה עפ"י מה דכתבו תוס' בזבחים (פ"ח:) שם דכתונת שמכפרת על שפיכת דמים אינה מכפרת על ההורג רק על ישראל שערבין זה בזה וכו' ואצבור מכפרת ולא על ההורג יעו"ש ומבואר דכפרת צבור כוונתם לאותן שלא חטאו שלא יענשו מצד ערבות אבל על החוטא בעצמו אינו מכפר. ולפי"ז הלא מבואר בשבועות (ח'.) דשעיר הפנימי מכפר על טומאת מקדש וקדשיו ומשמע בפשטא דמכפר גם על החוטא וראי' ברורה מהא דאי' בת"כ (פ' צו פי"ד) הנפש ולא הצבור וביאר ראב"ד ז"ל דאעפ"י שמצינו במקצת כריתות שהעון נפקד בו ובמשפחתו מיעט הכתוב בטומאת מקדש וקדשיו שאין הצבור נענשים עליו יעו"ש וא"כ בהכרח הכוונה דשעיר מכפר על החוטא שעבר דהצבור בל"ז אינם נענשים בזה. וזהו למסקנא. כן י"ל בס"ד דשעיר הפנימי יכפר על שפיכת דמים דאף דבזה גם הצבור נענשים מ"מ מכפר ג"כ על ההורג כיון דמצינו שיש כח כפרה בשעיר זה גם על החוטא וזו כוונת התוס' דמכפר על כל ישראל היינו אף על החוטאים וצבור מיקרי למי שלא חטאו וזה פשוט

[ובהיותי בזה ראיתי דבר חידוש בראב"ד ז"ל (לתו"כ פ' צו) אהא דאי' בת"כ גבי פיגול הנפש ולא הצבור וכתב לפרש דכהן האוכל פיגול מק"צ אינו נענש ודחה ראב"ד ז"ל כי גם מקרבן יחיד אינו נענש יעו"ש וזה צ"ב אם לא דנאמר כיון דהי' שוגג הוי טועה בדבר מצוה עי' סוכה (מ"ב.) ובראב"ד (פ"ז ממעילה הלכה ב) ואכ"מ]

כ) והנה ראיתי לכ"ת דמפרש כוונת התוס' דצבור מקרי מי ששוקל והנשים שאינן שוקלות אין הכתונת הבא מתרומת הלשכה מכפר עליהם עכ"ד הנה בגוף החידוש דנשים שאינן שוקלות אין להם כפרה בק"צ העיר בתשו' רע"ק איגר ז"ל (סי' ט') בשם ס' בש"ר (סי' פ"ט) דנשים פטורות מתפלת מוספין לפי שאין להם חלק בק"צ יעו"ש אך הדברים צ"ע דבל"ז פטורין ממ"ע דתמידין ומוספין דהוי מ"ע שהז"ג וכבר העירו בזה האחרונים. ומ"ש הטעם משום שאינן שוקלים אין להם חלק ואינם מתכפרים זה תמוה דהא מפורש בשבועות (דף ז'.) דפריך ואימא יולדת וכו' (דכל כפרת יוה"כ יהי' על יולדת] הנה מפורש דמכפר ק"צ גם על נשים וכן מוכח בחולין (דף קל"א:) ותניא אידך יכפר אלו העבדים עבדים כנענים דאינהו נמי בעי כפרה דכל מצוה שהאשה חייבת עבד חייב וכ"מ דכתיב עונש איש ואשה שוין רש"י] עיי"ש ומבואר דגם עבדים שאינם שוקלים מתכפרין בק"צ. והטעם פשוט כמו דאמרי' ביומא (נ"א:) שאני בי גזא דאהרן דרחמנא אפקרי' לגבי אחיו הכהנים ומתכפרין בפרו עיי"ש כן זכי רחמנא כפרה לכל ישראל אף למי שלא שקל וכדמוכח מכהנים גופיהו לרבי יהודה דסובר בפ"א דשקלים דפטורין משקלים ומ"מ סובר ר"י בשבועות (ב:) דכהנים מתכפרין בשעיר המשתלח ה"נ מתכפרים נשים ועבדים אף שאינם שוקלים

והנה לכאורה לפי ס' כ"ת דמש"ה אין הכתונת מכפרת על הנשים משום דבא מתרומת הלשכה שאין לנשים חלק יש להעיר דלפי"ז למאי דמבואר ביומא (לה:) דכהן שעשתה לו אמו כתונת דעובד בה יעו"ש ברש"י ותוס' ובמאירי שם דמהני בכתונת מסירה לצבור ובירושלמי שקלים (פ"ד ה"א) תני אשה שעשתה כתונת לבנה כשרה ובלבד שתמסרנה לצבור וכו' דר' יוסי הוא וכו' מה פליגין בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן כל עמא מודי שהוא משתנה קרבן יחיד לקרבן צבור וכן הוא בירושלמי מגילה פ"א ובירושלמי תענית (פ"ד) הלכה ד' יעו"ש ועי' בגליון שם מ"ש בזה הנה דבגד"כ דהוי מכשירין דקרבן מהני מסירה לצבור א"כ שוב בכה"ג שאינו בא מתרומת הלשכה שפיר יהי' גם לנשים כפרה. ועוד יש לעורר למאי דאמר בספרי (פ' ראה) ר"י אומר כסף מכל השבטים [דאף דמזבח בעי משל צבור כדאי' בזבחים (קט"ז:) ובמנחות (כ"א.) וכן בת"כ (פ' ויקרא) מ"מ מהני לגבות מכל שבט ושבט] יעו"ש ועי' ספרי (שלח פיסקא קי"א) גבי פר צבור ונסלח אין לי אלא אנשים נשים מנין ת"ל ונסלח ובס' זרע אברהם שם התעורר דמהו הכוונה בזה ויתכן דאשמעי' דזה שגובין אותו בתחלה מכל הצבור דגובין גם מנשים יעו"ש. וא"כ שוב בכתונת אם לא יקחו מתרומת הלשכה רק שיגבו בתחלה מכל ישראל וגם מהנשים שפיר יכפר על נשים ג"כ כיון דגם הם נתנו חלק בזה וזה ודאי דאף שאינן שוקלות מ"מ כשגובין בתחלה דגובין גם מהם דהא גם בשקלים אמרי' במשנה דשקלים (פ"א מ"ד) אם שקלו מקבלין מידם יעו"ש וביאר בקרית ספר דאיצטריך לאשמעי' דמקבלין מהם דס"ד דכיון דפטורה אם שוקלת עוברת בלא ירבה יעו"ש (וד' צ"ע) ואכ"מ וכ"ז בשקלים אבל כשגובין בתחלה אדרבה יתנו ויתכפרו דהא אין להם כפרה אחרת

שוב נזכרתי דברי התוס' בשבועות (דף י"ד.) אהא דאמרי' בגמ' מ"ש בדעם דלא מכפרי דלא קחסרי בי' ממונא דכתיב אשר לעם בדאהרן נמי לא חסרי בי' ממונא וכתבו תוס' בד"ה דלא. ואפי' למ"ד שהכהנים מצוים לשקול והשעיר בא מתרומת הלשכה מ"מ אם חסרו מעות הלשכה ובא לגבות לצורך שעיר אין גובין משלהם או אם בא אחר וזיכה השעיר לצבור כשר אעפ"י שלא זכו בו כהנים עכ"ל ומבואר מדברי התוס' ז"ל ב' דברים. חדא דאף כהנים למ"ד ששוקלין מ"מ אם גובין בתחלה אין גובין מהם. ועוד מבואר דהמוסר שעיר לצבור אינו מזכה לכהנים ומשמע סברתם דאף באופן זה דהוי הצבור כשבא מתרומת הלשכה מ"מ המוסר לצבור אינו מוסר לכהנים. ולפי"ז נראה דמכל שכן בנשים שאינן שוקלות