שו"ת זרע אברהם נ

להאם דעדיין האם שלימה אבל מ"מ יהי' נחשב חסרון לגבי העובר ויפסל העובר עכ"פ

ולכן נראה בזה דהנה בבכורות (ל"ט.) בעי רב אחדבוי בר אמי יש מחוסר אבר בפנים או אין מחוסר אבר מבפנים וכו' לאשחוטי ולאפרוקי לא איבעיא לן לאשחוטי בכור על חסרון שבפנים ולאפרוקי קדשים לא מיבעי' לן דלא חשוב מומא כולי האי רש"י] כי מיבעי' לן לאפסולי מאי תמים יהי' לרצון תמים אין חסרון לא או דילמא תמים יהי' כל מום מה מום מאבראי אף חסרון מאבראי ת"ש ואת שתי הכליות ולא בעל כוליא אחת וכו' ותני' אידך יסירנה לרבות בעל כוליא אחת וכו' דמ"ס חסרון מבפנים שמיה חסרון ומ"ס לא שמי' חסרון וכו' ומשני כאן שחסרה קודם שחיטה כאן שחסרה לאחר שחיטה ופריך ולאחר שחיטה קודם קבלה מי שרי והאמר ר"ז אמר רב הצורם אוזן הפר ואח"כ קבל דמו פסול שנ' ולקח מדם הפר הפר שהי' כבר אלא כאן שחסרה קודם קבלה כאן שחסרה לאחר קבלה עיי"ש [ומסוגיא זו מקור נאמן לדברי רמב"ם ז"ל (בפ"א מפסוהמ"ק הכ"ט) דבהמה שחסרה בין שחיטה לקבלה מיפסלא דהא מבואר דלאו דוקא מום רק אפילו חסרון כזה דלא מהני לשחוט ולפדות עליו רק דפסול מהקרבה ג"כ פוסל] ונראה להוכיח מסוגי' זו דזה דאמרינן הצורם אוזן הפר ואח"כ קבל דמו פסול שנאמר ולקח מדם הפר פר שהי' כבר ופירש"י ז"ל דבעינן שיהי' שלם בשעת קבלה כמו שהי' בעת שחיטה אין הכוינה דאם יש חסרות מכמו שהי' שלם במקרה בעת השחיטה צריך שיהי' נשאר כן עד אחרי קבלה דז"א דלא חמיר מום לאחר שחיטה מאלו הי' בחיים וכל שלא הי' פוסל בחיים אינו פוסל אחרי שחיטה וכוונת הגמ' שיהי' בשעת קבלה שלם כבשעת השחיטה היינו על שלימות ההכרחי מצד הדין דכיון דמדינא בעי שיהי' שלם בעת השחיטה צריך לישאר שלימות זה עד אחרי קבלה. אבל מום כזה שלא הי' פוסל אם הי' מחיים אף שהי' במקרה שלם בעת שחיטה גם ממום כזה לא יפסל אם יוולד בין שחיטה לקבלה וזה מוכח מסוגיין דמוקי דכ"ע חסרון מבפנים שמי' חסרון והא דתני דבעל כוליא אחת פסול בחסרה קודם קבלה והא דתני כשר שחסרה לאחר קבלה ואם נאמר דבעי' שיהי' שלם בעת הקבלה כמו שהי' שלם בעת השחיטה אף שלא הי' צריך אז אותו השלימות א"כ הי' יכול לומר גם למ"ד חסרון מבפנים לא שמי' חסרון דמ"מ אם הי' שלם בעת השחיטה דשפיר פוסל מה שנחסר קודם קבלה כיון שאינו שוה בשלימות כמו שהי' בעת השחיטה ולמאי זה אמר רק למ"ד דחסרון מבפנים שמי' חסרון וע"כ ברור דאם חסרון מבפנים לא שמי' חסרון ואינו פוסל מחיים שוב אף שהי' שלם בשחיטה א"צ שיהי' שלם בזה עד שעת קבלה וז"ב. שוב מצאתי בק"א (זבחים כ"ה:) דהעיר בלשון רמב"ם ז"ל (בפ"א מפסוהמ"ק הכ"ט) בהמה שנחסרה אפילו כל שהוא בין שחיטה לקבלה ואמאי לא קאמר חסרון כשיעור הפוסל מחיים יעו"ש דמספקא לי' בזה והנה מסוגיין מוכרח דאינו פוסל רק אם הי' פוסל מחיים ועי' בקרית ספר שם מה שיש לעי' בד' רמב"ם ז"ל לפ"ד ואכמ"ל

ולפי"ז נראה ברור דאין חסרון שבולד פוסל להאם גם אם נאמר דמיחשב חסרון להאם וכהירושלמי והיינו דהא זה ברור דאף למ"ד בבכורות (לט) דחסרון מבפנים שמי' חסרון דהיינו רק חסרון מגופה של בהמה אבל חסרון בעובר שבמעי' אינו מסלק שם תמים של הבהמה מחיים קודם השחיטה דהא עומד להוולד ולעשות ולד בפ"ע ובזה לכ"ע לאו שמי' חסרון וז"פ. וא"כ ממילא שוב אינו פוסל חסרון דולד אחרי שחיטה שהי' שלם מה הולד בעת השחיטה לא מיחשב זה חסרון דלא בעי' כלל שלימות כמו בשעת שחיטה רק שלימות כזה שהי' חובה מן הדין בשעת שחיטה לא מה שהי' שלם במקרה ושלימות זה של הולד לא הי' חובה בעת השחיטה דאם חסר הולד מחיים במעי אמן לכ"ע לאו חסרון הוא ושוב אינו פוסל מה שחסר קודם קבלה. וניחא ג"כ הא דהעובר נאכל אף אם נחסר במקצת ולא חשוב עכ"פ חסר לגבי העובר ולפמ"ש ניחא דכיון דאם יאסור העובר מחיים במעי בהמה אינו נפסל שהרי גם ולד מת ניתר באכילה בשחיטת אמו שוב הוה לגבי עובר כחסר מקצת כזה שאינו פוסל מחיים דאינו פוסל חסרון כזה בין שחיטה לקבלה וברור

ובעיקר הדבר בחסרון הולד אם פוסל הי' נראה עוד למאי דכתב רמב"ם ז"ל (בפ"א מפסוהמ"ק הכ"ט) בהמה שנחסרה אחר שחיטה "הרי זה לא יקבל" שנאמר ולקח מדם הפר ע"כ. ונראה מדקדוק לשונו ז"ל שאין פסול החסרון פסול בגופה של בהמה וככל פסולין האוסרין באכילה וכה"ג רק הוא דין במצות קבלה דבעי' לקבלה שיהי' הפר כמו שהי' בעת השחיטה ואם לאו לא יקבל דכתיב ולקח וזה על הקבלה נאמר. [ועי' תו' מעילה (ה.) ד"ה היתר שחיטה וכו' וא"ת כי היכי דקאמר היתר זריקה שנינו כי נעשית הקבלה בהכשר כן הי' לו לומר היתר קבלה וכו' י"ל דלא דמי דגבי זריקה שייך שפיר היתר זריקה לפי שכשנתקבל בהכשר אז מותר לזרוק ואם. נתקבל בפסול אסור לזרוק אבל כי נימי נשחט בפסול אין אסור לקבל וכו' עכ"ל ומבואר דליכא איסור קבלה בדם פסול ועי' תמורה (ו':) משום ריבי' אמרו אף קבלת הדם יעו"ש וכן הוא בת"כ (אמור פרשה ז) ומוכח דלרבנן ליכא איסור בקבלה אבל בחסרון בין שחיטה לקבלה דנאמר האיסור מצד, ולקח דהיינו קבלה שפיר כ' רמז"ל הרי זה לא יקבל ואולי דזה דכתבו תוס' דליכא איסור. בקבלה הוא רק אם גם אחרי הקבלה יהי' איסור ליזרוק שפיר אין איסור בקבלה אבל אם ע"י הקבלה יהי' חיוב ליזרוק שפיר אסור לקבל שהרי גורם זריקת פסולין וא"כ הלא בש"ס זבחים (פ"ז.) ומנחות (ז'.) מסיק דכלי שרת מקדשין פסולין ליקרב ועי' בתוס' זבחים (פ"ז.) ד"ה כלי שרת דכל הני דתני לא יזרוק היינו אם הוא בכלי חול אבל אם הוא בכלי שרת שפיר זורק יעו"ש ועי' תוס' כריתות (כ"ד:) ד"ה קסבר א"כ שפיר ראוי ליאסר קבלת פסולין שהרי עי"ז הכלי שרת מקדש ליזרק. אמנם לפי דברי תוס' זבחים (פ"ז.) שם דזהו דכל"ש מקדש פסולין הוא כעין אם עלו לא ירדו דמזבח וע"כ י"ל דרק בפסולין שאם עלו לא ירדו מהני כל"ש לקדש הדם וכהני דהביאו תוס' שם פיגול וכה"ג יעו"ש אבל בפסול שנעשה קודם קבלה הרי כתבו תוס' זבחים (פ"ד:) בד"ה הניתנין דמשום שחיטה לבדה לא חשוב פסולו בקודש ואם עלה ירד [ומה דהאריכו בתוס' זבחים (ס"ז:) בד"ה אמר וגם מהסוגי' דזבחים (ק"ח.) קבלה בכלי חוץ איכא ביניהו דמבואר דגם נפסל קודם קבלה לא ירד כתבתי במ"א באורך ואכ"מ] ומש"ה שפיר כיון דירד ואין הכלי שרת מקדש ליזרק ממילא ליכא איסור לקבל

ולפי"ז יש לדון בחסרון בין שחיטה לקבלה דכתבו תוס' זבחים (ק"ט.) ד"ה כמאן דחסר בין קמיצה להקטרה אף דאמר במנחות (ט':) דחסרון כבע"מ מ"מ אם עלה לא ירד ועי' תוס' מנחות (ט:) ד"ה אותן וכו' דשירים שחסרו, חשיבי כאלו הן בעין להקטיר הקומץ עליהן משום דאין חסרון פוסל בזבח וזה צ"ב כי חסרון בין שחיטה לקבלה הרי פוסל וקמיצה הא הוא כנגד שחיטה כמנחות (י"ג:) וכמה דוכתי א"כ שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה הוי כזבח שחסר בין שחיטה לקבלה וע"כ הי'