שו"ת זרע אברהם מט

נקיבה יעו"ש דשפיר אם ילדה ולד יקרב כיון דכולו כליל גם הולד כליל עכ"ד. ולפע"ד נראה ראי' מגמרא מפורשת להיפוך דבזבחים (דף לה:) אהא דאמרינן דמודה ר"ע בעולת נקבה דכמאן דקדים מומה להקדשה [ומש"ה אם עלתה עולת נקבה למזבח תרד אף דנקבה כשרה בעופות] ופריך מותיב ר"ז המעלה מהן בחוץ פטור הא מאמן חייב והיכי משכחת לה בעולת נקבה אי אמרת בשלמא קסבר ר"ע עולת נקבה אם עלתה לא תרד הא מני ר"ע הוא [המעלה מהן בחוץ וקתני בה שליל ומעלה מהן משמע מבשרו ומש"ה פטור דלא חזי להקרבה כדתני' בחולין (דף ע"ה.) רש"י] יעו"ש ומבואר מדברי הש"ס דבס"ד דהי' סבור דלר"ע עולת נקבה שעלתה למזבח לא תרד ומש"ה אם העלה בחוץ חייב דכל שאם עלה לא ירד בפנים חייבין עלי' בחוץ כזבחים (ק"ט.) ומ"מ מפורש דעולת נקבה שילדה שליל דהמעלה ממנו פטור דבזה לכ"ע ירד משום דילפי' מאשם דמוציא מכלל שליל א"כ מבואר להדי' דאף בעולת נקבה דכולה כליל ואינו צריך תורת חלב רק תורת בשר דעולה הרי גם בשרה נקרב מ"מ אמעוט השליל לגמרי מהכשר הקרבה ואף אם עלה ירד. ולפי זה ברור דגם בבמה כן דאף דעולת נקבה קרבה מ"מ אין שליל קרב דגם מתורת בשר איפסל. ואין סברא לומר דכיון דהמיעוט שאין שליל קרב הוא מאשם דאמרי' מה אשם מוציא מכלל שליל אף כל מוצא מכלל שליל כחולין (ע"ה.) ואשם הרי ליתי' בבמה כמפורש בכמה דוכתי ועי' זבחים (קי"ד:) דז"א דא"כ שוב יקרב שליל של שלמים ג"כ בבמה אף בתורת חלב כיון דאשם ליתי' בבמה מנ"ל למעט וע"כ דבזה דומה במה למזבח וכהא דזבחים (ק"כ.) לענין זמן נותר וכה"ג יעו"ש וא"כ שוב כיון דמפורש בש"ס דשליל נתמעט גם מהקרבה בתורת בשר ממילא גם בבמה כן וזה ברור

וברמב"ם (פ"א ממעה"ק הנ"ל) דכתב והרי העובר כאחד מאברי האם יתכן לפרש הכוונה עפ"י דברי הש"ס זבחים (ק"ט.) כל הזבחים שבתורה שנשתייר כזית בשר זורק עליהן את הדם וכן כזית חלב זורק הדם יעו"ש וכן הוא במנחות (ט) ובמעילה (טו:) וכמה דוכתי ומבואר דאינו זורק את הדם רק אם מתיר עי"ז אכילת מזבח או אכילת אדם. ולפי זה נראה ברור דאם הקריב קרבן ומצא בה שליל ונאבדה האם והולד ונשתייר חלב הולד שאינו זורק את הדם אם הי' הולד כלו חדשיו דממ"נ הא אינו ראוי לאכילת מזבח דמפורש בחולין (ע"ה.) דאינו ראוי להקרבה וגם לאכילת אדם אינו ראוי לפי שי' רמב"ם ז"ל (בפ"ז ממא"ס) דחלב שליל שכלו חדשיו אסור וחייבין עליו כרת וכל שלא נשתייר לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח אינו זורק את הדם וז"ב. ואמנם אם נשתייר בשר הולד דמותר באכילה שפיר זורק את הדם דאף דמהאם לא נשתייר כלום מ"מ כיון דהעובר כאחד מאברי' מיחשב שנשתייר בשר לשיוכל ליזרוק הדם וזו הכוונה דחשוב כא' מאברי' לענין שזורק דם האם בשביל שיור בשר הולד

ובגוף דין זה אם נשתייר בשר הולד אם זורק הדם יש להתבונן דהנה בזבחים (דף כה:) הצורם אוזן הפר ואח"כ קבל דמו פסול וברמב"ם (פ"א מפסוהמ"ק הלכה כ"ט) בהמה שחסרה מאבריה כל שהוא אחר שחיטה קודם קבלת הדם נפסלה עיי"ש ומבואר מדבריו ז"ל דלאו דוקא אם נעשה מום בין שחיטה לקבלה פוסל רק גם חסרון כל שהוא פוסל ולכאורה הי' נראה מסברא דאם שחט קדשים ומצא בה שליל ונחסר הולד אחרי שחיטה קודם קבלה אם פוסל כל הקרבן דתליא בפלוגתא דולדות קדשים אם במעי אמן קדושים או בהויתן דלמ"ד דבמעי אמן הן קדושים והולד קדוש וכהא דתמורה (י"א.) דנאכלת לזכרי כהונה א"כ כיון דהולד כאחד מאברי' הרי הוה חסרון להאם ומיפסלא בחסרון שבין שחיטה לקבלה. אמנם למ"ד בהויתן הן קדושים והוי הולד חולין גמורים אף דהוי, ירך אמו מ"מ מסתבר שאין חסרון שבחולין פוסל להאם קדשים ורק חסרון מן חלק דבר הקדש הוא דמיחשב חסרון אבל חולין מינא אחרינא הוא ולא שייך בזה גדר חסרון לקדשים שאין חסרון החולין חסרון לגבי המוקדשין כמובן. ואולם לכאורה יש להעיר לפי"ז בהא דתמורה (י"א.) דפליגי בשוחט החטאת ומצא בה ולד אם נאכלת כבשר החטאת או דינו כחולין יעו"ש ומשמע דרק לגבי הולד פליגי והלא נ"מ גם לגבי האם לפמ"ש דאם נחסר הולד אחרי שחיטה דאם קדוש תפסול האם בחסרון זה ואם בהויתן קדושים והוי חולין אינו פוסל. ולזה הי' נראה דכמ"ש הלח"מ (פ"ז מעבדים הלכה ה') דהאם בלי העובר אינו מיחשב חצי דעובר ירך אמו אמרי' אבל אין האם ירך העובר עיי"ש

ולפי"ז נראה לקושטא דאין חסרון של הולד נחשב כלל חסרון לגבי האם דהאם שלימה הוא גם בלי הולד ולהיפוך חסרון האם הוי חסרון להולד אבל אין חסרון שבולד חסרון כלל לגבי האם וממילא אינו פוסל מצד חסר בין שחיטה לקבלה עי"ז שנחסר מן הולד ושפיר לגבי האם אין נ"מ אם הולד קדש או לא דאף אם במעי אמן קדושין ג"כ אינו פוסל חסרות דולד להאם והוכחה לזה מהא (דרפ"ב דפרה) ר"א אומר פרת חטאת המעוברת כשרה והלא העובר אינו פרה ואיך שורפה עם הפרה וע"כ דפותחה לאחר שחיטה ומוציא העובר והרי בחולין (יא.) אמרי' ושרף אותה כשהוא שלימה ועי' תו' שם. וע"כ דחסרות העובר אינו מגרע שם שלימה דאמו ואכ"מ ולכן שפיר נקט הש"ס הנ"מ בפלוגתא דבמעי אמן קדושין או בהויתן רק לגבי הולד דלגבי האם אין נ"מ שאין חסרות הולד מגרע להאם. ולפי"ז יש להתבונן בגוף דין זה שכתבנו דנשתייר הולד זורק הדם. והא כמו דחסרות שבולד אינו פועל שם חסרון להאם וזורק הדם כן י"ל דלהיפוך שיור הולד לא מיחשב שיור לגבי האם וכיון דהאם נחסרה כולה והזריקה היא בדם שבאם לא מצי לזרוק משום שיור הולד דאין האם חלק מהולד ולא חשיב כלל נשתייר לגבי האם. ויש לחלק דאינו דומה שיור לחסרון ודו"ק

ובירושלמי קידושין (פ"א הלכה ג') הרי את בת חורין וולדך עבד ולדה כיוצא בה דברי ריה"ג וחכ"א לא עשה כלום וכו' רבי אימי בשם ר"י שניהם עבדים וכרבי דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו הא דאמר ריה"ג דמהני אתי כרבי אבל לדידן אינו משחרר חצי עבד ועי' ש"ק שם] ועי' תמורה (כ"ה:) יעו"ש הנה מבואר דלירושלמי חסרון הולד משוי לי' חסרון להאם למיחשבי חצי [ומר חמיו הגנ"י תירץ בטוב דברי הלח"מ] ולפי"ז לירושלמי י"ל שפיר דאם נחסר מהולד קודם קבלה דתיפהל האם מתורת חסרה בין שחיטה לקבלה דהא חסרון שבולד משוי לי' חסרון להאם. ושפיר נ"מ גם להאם בהא דולדות קדשים אם כחולין או כקדשים לענין ליפסל ע"י החסרות של הולד דחולין לא פסלי. עוד יש לעורר לפ"ד דמש"ה לא נקיט הש"ס הנ"מ בפלוגתא דבהויתן קדושים לגבי האם משום דסובר הש"ס דאין חסרות שבולד פוסל להאם ודלא כהירושלמי. דהרי בברייתא דתמורה (י"א.) דתני השוחט את החטאת ומצא בה ולד דנאכל כבשר החטאת וסתמא תני דנאכל כאמו. והא משכחת שהאם תאכל ואין הולד נאכל כגון שנחסר מקצת הולד קודם קבלה דאף דנימא דאין החסרון של הולד פוסל