שו"ת זרע אברהם מח

להדיא בת"כ (פ' שמיני פ"ב) דילפי' מקרא דכל מפרסת לרבות שליל מוקדשין שיהי' ניתר באכילה בשחיטה וזריקה דאמו יעו"ש אבל בעלמא שפיר אף בקדמה קדושה ללידה יש פסול דיוצא דופן ולא ילפינן משליל וזה פשוט ולפי זה תתיישב קושית כת"ר דלדידן דגם בקדמה קדושה ללידה הוי יוצא דופן א"כ לא איצטריך מיעוט ליאסר חלב שליל מהקטרה דהא יו"ד הוא. ולפמ"ש מיושב עפ"י מה דאיתא בת"כ (פ' צו פרשה ט') והבשר לרבות בשר הפנימי שיהא מותר (פי' שאם יצא מקצת אבר חוץ למחיצתו אעפ"י שנפסל מה שבחוץ מה שבפנים לא נפסל] שהי' בדין הואיל והטמא פסול והיוצא פסול מה הטמא אם נטמא מקצתו כולו טמא אף היוצא אם נטמא מקצתו יהי' כולו פסול ת"ל והבשר לרבות בשר הפנימי שהוא מותר עכ"ל. ומבואר דלולי הקרא הוה אמרינן דא"א לחלק אבר א' שיהי' מקצתו בפסול ומקצתו בהכשר ואיצטריך ריבוי לזה ומבואר דאף בפסול כזה הבא ע"י סיבה הפוסלת כגון יוצא שהיציאה לחוץ גורמת הפסול ואינו פסול הכולל כל הבהמה יש סברא שא"א לחלק הפסול ואיצטריך לרבות ולפי"ז נראה מכ"ש בפסול הבא מעצמו דבזה מאי חזית שיהי' נפקע ממקצתו ויהי' נשאר האיסור במקצתו הלא ענין האיסור אינו ע"י סיבה דנימא שזה שנעשתה בו ענין הפוסל יפסל והשאר ישאר בכשרותו דהא הוא חלות הבא מאליו ע"י דין התורה ונתפס איפוא הפסול בכל הבהמה א"כ שוב הסברא נותנות דא"א לחלק הפסול לחצאין ואי פסול, ראוי להיות כולו פסול והיכא דגלי קרא דמקצתו מותר שוב אית לן למימר להיפוך דכולו מותר. וכלשון הגמ' פסחים (ע"ט.) שאין קרבן צבור חלוק. וכולן מותרין

ועי' מנחות (דף יג:) אמר רב הונא אומר הי' רבי יוסי פיגול בירך של ימין לא נתפגל ירך של שמאל וכו' איב"ע סברא לא עדיפא מחשבה ממעשה הטומאה אלו אטמי חד אבר מי אטמי לי' כולי' וכו' ולמסקנא מסיק בתיובתא יעוש"ה ומבואר דפיגול חלוק מטומאה דטומאה שהוא סיבה הפוסלת אפשר לחלק במקצתו שיהי' אבר שנגע בו נטמא כולו והשאר מהבהמה תשאר בהכשרה אבל פיגול שאינו מעשה בפרטיות באבר מיוחד א"א לחלקו ובע"כ כל הבהמה פסולה ובס"ד הי' סבור דכיון דמחשב באבר מיוחד חשוב זה פסול באבר אחד ומסיק דאינו כן. וע"כ שוב בפסול דיוצא דופן שאינו ע"י סיבה שתהי' באבר א' מאבר השני א"כ שוב לא שייך לחלק הפסול ולומר דהשחיטה וזריקה ואכילה מותרת והקטרה תהי' אסורה שהרי הפסול הוא מאליו בכל הבהמה בשוה הן בבשר הן בחלב ואיך נחלק מקצתו ליאסור ומקצתו להתיר וע"כ או דאסור כולו או דמותר כולו. וא"כ מיושב קושית כ"ת דלדידן דאמרינן דגזה"כ בשליל להתיר הבשר באכילה הרי מוכח דגזה"כ בשליל עצמו שאין עליו פסול דיוצא דופן דאלו הי' בו פסול הרי לא הי' ניתר איסור מוקדשין שבו ע"י השחיטה וזריקה דאמו ונהי דלא ילפינן מיני' כללא לעלמא אבל עכ"פ בדידי' גופי' גזה"כ דאין פסול זה שוב אינו צריך מיעוט כלל להקטרה דא"א הקטרה גרידא במקום שאין השחיטה והזריקה נאסרת וראב"ד ז"ל קושיתו הי' לטעמי' שנאמר שיהי' גם הבשר אסור באכילה משום יוצא דופן אבל לדידן דבזה גזה"כ שוב ממילא כולו מותר ועי' תמורה (ד':) ואשה לא תתנו אלו אשים. על המזבח זו זריקת דמים יעו"ש וכן ביומא (סג:) ומשמע לכאורה דגם בפסול שבכל הבהמה הי' ס"ד ליאסר הקטרה אף אם השחיטה והזריקה לא תיאסר אבל ז"א דחדא דאם הוה אמרי' כן בכל הפסולים שאין הפסול רק בהקטרה גרידא א"כ הרי הי' בזה גזה"כ דענין הפסולין הוא רק בהקטרה אבל עכשיו דגלי קרא דהפסול בכל הענינים שוב א"א לחלק לחצאין ליאסר הקטרה במקום שאין השחיטה וזריקה נאסרת. ועוד דאף בס"ד דרק הקטרה אסור בבע"מ מ"מ לא הוה אמרינן שיהי' שחיטה וזריקה הכשר ויהי' ניתר באכילה עי"ז דודאי הרי בע"מ הוא פסול בכל הבהמה רק דס"ד שאינו לוקה משום עשי' זו והרי זה כמעשה בחולין בעזרה. אבל פשיטא דאין בזה תורת הכשר קרבן ואנן דנין רק במה דהכשירה תורה מקצתו לתורת קרבן בשחיטה וזריקה ואכילה דא"א ליאסר הקטרה במקום זה בענין פסול שראוי להיות נתפס בכל הבהמה] וזה פשוט

יז) והנה בדברי ראב"ד ז"ל לתו"כ (פ' ויקרא) דכתב דגם לס"ד דחלב שליל קרב אינו מרצה ואינו מעכב לאכילת בשר וס"ד שיהי' קרב למצוה בעלמא יעו"ש יתכן לומר הטעם בזה דמדוע באמת נחלק. כן בין חלב השליל לכל החלבים עפ"י קושית כת"ר דמדוע לא נפסול חלב השליל להקרבה משום יוצא דופן. אמנם יתכן לומר בזה עפ"י דברי הגמ' בזבחים (פ"ד:) דכל שפסילו בקדש הקדש מקבלו ואם עלו לא ירדו והנה בהך דפסילו בקודש מהו הכוונה בזה יש כמה שיטות עי' תוס' זבחים (פ"ד.) וברש"י שם וברמב"ם. ושיטה אחת בזה דאם הפסול נולד אחר שכבר הי' קדוש חשוב פסולו בקודש ואם עלה לא ירד ואכ"מ מה שיש לדבר בזה מכמה דוכתי. ולפי"ז יתכן לחדש בהא דש"ס נדה (דף מ"א.) אמרינן דפסול דיוצא דופן הוא מהפסולים שאם עלו ירדו דאין פסולו בקדש יעו"ש דזהו רק בכל מקום שהי' יוצא דופן קודם השחיטה א"כ הי' קדם הפסול לההקדש ואף במה דהוקדש. בתחלה מ"מ קדושת הקרבן אינו מתחיל רק מעת השחיטה וכדאמרי' במנחות (ט"ז:) דם סכין מקדשא לי' ועי' סוטה (י"ד:) ועי' תוס' (זבחים ס"ז:) ובש"ס (ריש מעילה) דאם נפסל אחרי שחיטה חשוב פסולו בקודש יעו"ש דתלי' בשחיטה וא"כ כיון דקדם הפסול לשחיטה לא הוה פסולו בקודש ואם עלו ירדו. אבל בשוחט בהמת קדשים ומצא בה ולד דחל עליו פסול דיוצא דופן אחר שכבר נתקדש בשחיטה דאמו י"ל דחשוב פסילו בקודש ועכ"פ אם עלה לא ירד. ולכן ניחא דאיצטריך קרא דחלב שליל אינו חלב להקטרה ודינו כבשר לענין הקטרה ושאף אם עלה למזבח ירד עי' זבחים (ל"ה:) ושם (מג:) יעו"ש אבל לולי הקרא אף דיוצא דופן הוא מ"מ כיון דבשעת שחיטה הי' כשר ונתקדש בקדושת קרבן שפיר הי' אמרי' דדינו ככל פסולו בקודש דאם עלה לא ירד. ולפי זה מובן דברי הראב"ד ז"ל דאף בס"ד דחלב שליל קרב מ"מ אינו מרצה. ולפמ"ש ניחא כי מאחר דהוה יוצא דופן ראוי לפסלו רק דס"ד שעכ"פ אם עלה לא ירד בכה"ג דהוי פסילו אחר שחיטה א"כ הלא משנה מפורשת בזבחים (דף פ"ב.) כל דמים הפסולים שעלו למזבח לא הורצה ציץ אלא על טמא שהציץ מרצה על הטמא ואינו מרצה על היוצא ובפירש"י ז"ל שם ואע"ג דפסולין שעלו לא ירדו ארצויי מיהא לא מרצי יעו"ש ושפיר אף דנימא דיוצא דופן כזה אם עלו לא ירדו אבל ארצויי מיהא לא מרצי ופשוט. (ואינו מוכרח די"ל דכוונת ראב"ד ז"ל אינו שאינו מרצה רק כוונתו שאינו מעכב להיתר הבשר ודינו ככשר עכ"פ וכעין של"ש דכשר ולא עלה אבל אינו דומה לאם עלה לא ירד שדינו כפסול ואכ"מ יותר]

יח) עוד העיר כ"ת לפרש דברי רמב"ם ז"ל (בפ"א ממעה"ק הי"ט) דכתב הטעם דהעובר קדשים ניתר בשחיטת אמו משום דהעובר כאחד מאברי' וכתב כ"ת דהכוונה דאין על העובר דין חלב כיון דכאחד מאברי' אבל מ"מ יש לו דין בשר כאמו ונקרב בתורת בשר וחידש כ"ת לפי זה בהא דש"ס ע"ז (כ"ד:) דבבמה כשר עולת